הסדר טיעון בתיקי אלמ"ב מאוחדים

אזי הפיל הנאשם אופנוע, השייך לאחד משני האנשים, בעט באופנוע וגרם לנזק המוערך ב-1200 ₪ למראות, לפנסים ולפח של האופנוע.

ביום 3/10/17 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו כתב האישום תוקן למתכונתו שפורטה לעיל, הנאשם הודה והורשע ונקבע כי יוגש לגביו תסקיר שרות המבחן אשר יתייחס, לבקשת הסנגור, לאפשרות של הארכת המאסר המותנה למען הליך גמילה.

שרות המבחן מסר כי לחובתו של הנאשם עבר פלילי גם בעבירות אלימות, לרבות אלמ"ב, וגניבה.

בתשובה לשאלת בית המשפט ענה הנאשם כי אחרי שיחרורו ממאסרו, פנה לעובד הסוצאלי ובקש להכנס לעמותת אפשר אך מסרו לו כי אין קבוצה, ובנתיים הסתבך בעבירות תיק זה. הנאשם הסביר כי הסתבך בשל קושי כלכלי ובשל חוסר במסגרת עבודה, שגרמו לו לחזור לשתות.

...

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא בין מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות ועד שנת מאסר בפועל.

אקדים ואומר כי במקרה זה, בו תקף הנאשם את המתלוננת, בהיותו בגילופין, חודשים ספורים לאחר שחרורו ממאסר בגין עבירות דומות – אין מנוס מלקבוע כי השיקול המוביל בענישה הנו הרחקה מהחברה, לשם מניעת עבריינות נוספת בפועל, ולשם הגנה, פשוטו כמשמעו, על המתלוננת מפני הנאשם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

קורות ההליך עד להסדר הטיעון בין החודשים פברואר לנובמבר 2018 הוגשו נגד הנאשם חמישה כתבי אישום מושא הליך זה. עניינם, ככלל בעבירות אלמ"ב או בכאלה שבוצעו בזיקה להן.

באוקטובר 2019 אוחדו התיקים והועברו לבירור לפניי.

(ב) מצאתי לדחות את טיעון הנאשם נגד המאשימה באשר לאיחוד כתבי האישום.

...

לאור כל האמור העריך השירות קיומו של סיכון גבוה להישנות עבירות אלימות וצורך בטיפול אינטנסיבי.

עוד הפניתה התובעת להחלטות שונות מהן עלה כי בתי משפט דחו את עמדות חוות הדעת שהוגשו מטעם "התחלה חדשה". המאשימה המשיכה וטענה, בהסתמך על פסיקה שהוצגה, כי לאור עברו הפלילי של הנאשם והעדר פגיעה קונקרטית, דין בקשתו להימנעות מהרשעה להידחות.

ממילא לא הייתי נעתר לבקשה מעין זו, גם משום שבאה העת להביא הליך זה לסופו.

כתב אישום ורקע הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן שייחס לו עבירות תקיפה סתם –לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקיפה סתם של בת זוג –לפי סעיף 382 (ב)(1) לחוק ואיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק על פי כתב האישום, בוצעו העבירות ביום 25/12/15, בסמוך לשעה 20:00, בחצור הגלילית, בעקבות ויכוח שפרץ בין הנאשם למתלוננת, אישתו ואם שלושת ילדיו.

הנאשם שלל צורך בהפניה לטפול במסגרת היחידה לטפול ולמניעת אלימות במשפחה וטען כי סל השקום הכולל מפגשים עם העו"סית וקשר טלפוני עם הפסיכיאטר מהוים סל שקום הולם עבורו, על כן דחה שרות המבחן בשלב זה את הפניית הנאשם לטפול ייעודי בתחום האלמ"ב והמליץ להטיל עליו צו מבחן במשך 18 חודשים.

הנאשם ניסה לתקוף את אישתו בשל אי הסכמה כלשהיא הנוגעת לאחד הילדים, והמריבה האלימה, בה התערב אחיה של המתלוננת, בו חבט הנאשם, הסלימה לאיומים ותקיפה – עד שהמתלוננת התלוננה למישטרה.

הנאשם העמיד במרכז את מחלת הנפש ממנה סובל, ונראה כי יש בכך, במידת מה, הפחתה מאחריותו למעשיו, יחד עם זאת, ניכר כי התיק הפלילי הביא את הנאשם להכיר בחשיבותו של הטיפול הפסיכיאטרי אותו הזניח קודם לכן.

...

הגעתי לכלל מסקנה כי הטלת מאסר, ולו בעבודות שרות, יביא לקטיעה של מסלול נורמטיבי שהנאשם החל, ויהווה עונש כלכלי לא לנאשם עצמו בלבד, כי אם למתלוננת וילדיה.

נוכח האמור לעיל, החלטתי לקבל את המלצת שרות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן ולהימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, וזאת לצד מאסר מותנה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 5 חודשי מאסר על תנאי, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור במהלך תקופה של 3 שנים מהיום עבירות אלימות במשפחה מסוג עוון או פשע, לרבות איומים.

ב"כ המאשימה: הגענו להסדר טיעון, לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, כאשר התביעה תעתור למאסר בפועל של 13 חודשים, ואילו ב"כ הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו.

התלונה המקורית בעיניינו של הנאשם היתה על עבירות יותר חמורות, זה תיק שהופנה בהתחלה לפמ"ד, פמ"ד מצאו שלא להאמין למתלוננת בכל דבריה, וגם היום התיק לא חף מקשיים ראייתיים.

ביהמ"ש צריך לקחת בחשבון את העובדה שמדובר באלמ"ב, גם כשמדובר בתושב שטחים, גם מבחינת יכולתו לקבל שליש בהמשך הדרך, הוא מוגדר היום כאסיר אלמ"ב עם כל המשתמע מכך.

הנאשם: אני מבקש בקטע של התנאי לנסות להוריד לי כמה שיותר, חיכיתי הרבה זמן להגיע לגיל 35 כדי שאוכל לחדש את שהייתי פה. לפי החוק במשרד הפנים להיום, לגברים מגיל 35 ומעלה, אני יכול להגיש איחוד מישפחות וכן לקבל את זה ולהיות פה חוקי.

...

<#4#> הכרעת דין על יסוד הודאת הנאשם, הנני מרשיעו בשתי כניסות לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

מכל המקובץ לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים לקולא ולחומרא, הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשים מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו 28.2.14 מורה על הפעלת מאסר מותנה בן 3 חודשים מת"פ 10358-08-12, כך שחודש ממנו יהיה במצטבר לעונש המאסר עליו הוריתי בסעיף א' לעיל, וחודשיים בחופף.

ביום 4.1.23 הציגו הצדדים הסדר טיעון, במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום ללא כל תיקון שלו, והצדדים הצהירו כי יעתרו במשותף לענישה הכוללת 5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות כאשר יתר הטיעונים לעונש יהיו בטיעון פתוח.

בטיעוני ההגנה לעונש הדגישה ההגנה כי למעט "נקוי השולחן" שביצע הנאשם בשנת 2015, אין לחובתו עבר תעבורתי נוסף, הוא מנהל אורח חיים נורמאטיבי כאב לשתי בנות שאחת מהן לפני גיוס לצה"ל והשנייה בת 15, ומבחינת צריכת אלכוהול ועבירת אלמ"ב בה היה מעורב, עבר הנאשם תהליך שקומי משמעותי וכיום ניתן לראותו כמי ששוקם מה שהוביל אותו לבצע עבודות שירות גם בהליכים הפליליים שאוחדו במסגרת "נקוי שולחן" גם שם. עוד צויין כי הנאשם פסול עד לתום ההליכים מיום 23.8.21 , הוא מכבד החלטה זו, ולא ניפתח כנגדו כל תיק נוסף מאז שנפסל כאמור לעיל.

...

אני קובע כי מתחם המאסר ינוע בין מאסר על תנאי ועד ל- 12 חודשי מאסר בפועל.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סרוב לתת דגימה לבדיקת אלכוהול או נהיגה בזמן פסילה והכל תוך 3 שנים מהיום.