הנאשם לדבריו הסכים להסדר טיעון שהוצא לו. עם זאת, לטענתו, בעת שנידון בתיק הקודם, עמד בפני ריצוי מאסר שהוטל עליו בבית משפט אחר (פלילי) וקיבל את הצעת התביעה לסיים את התיק בהסדר טיעון כפי שעשה, שכן הוסבר לו כי תקופת הפסילה שתיגזר עליו ממילא תיכלל בתוך תקופת המאסר שהוא עומד לרצות בתיק הפלילי.
קצינת המבחן תיארה כי הנאשם עובר תהליך שינוי איטי, כאשר שמר על קשר טפולי בעבר עם שירות המבחן.
שמעתי את הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האנטרס הצבורי במניעת נהיגתם של נהגים פסולים, נתתי דעתי לכך שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה ככל שנוגע לעבירה של נהיגה בפסילה, התחשבתי בעברו התעבורתי והפלילי של הנאשם, במאסר המותנה התלוי כנגדו, התרשמתי מנגד גם מהנסיבות בהן נעברה העבירה, וכן מנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי ששמעתי מפיו של הנאשם עצמו ומהסנגור המלומד.
...
הנאשם מנסה לנהל אורח חיים תקין גם בתחום התעבורתי, וכראייה חידש בשנת 2016 את רישיון הנהיגה תוך השקעת מאמצים ניכרים, בתהליך מול משרד הרישוי, שאף שמ"מ היה מעורב ושותף בו.
סיכומו של דבר, קצינת המבחן הביעה עמדה ברורה ולא שגרתית על פיה במקרה הקונקרטי של הנאשם היא תומכת בענישה שלא תערער כעת את היציבות היחסית שהגיש הנאשם בחייו מבחינה תעסוקתית ומשפחתית.
נוכח האמור ובטרם אגזור את העונש, אני קובע כי מתחם הענישה המקובל במקרים דומים, של נהיגה בפסילה בפעם הראשונה, נע כמניפה בין הטלת עבודות של"צ יחד עם הארכת המאסר המותנה ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל (והפעלת המאסר המותנה בחופף/במצטבר).
סיכומו של דבר, נוכח המתואר, התרשמתי כי זהו אחד מהמקרים החריגים, בהם ראוי יהיה להאריך את המאסר המותנה, בשל שיקולי שיקום, וכן מאחר ובנסיבות המעשה והעושה, כפי שהובא להלן "לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".
אני מוצא בנימוקי ההגנה כמפורט לעיל בהרחבה, טעמים של ממש לתמוך בהארכת המאסר המותנה.
