הסדר טיעון בעבירת קבלת רכב גנוב לאחר דיוני הוכחות

בעיניין נאשם 2 הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות כדלקמן: חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 + 335 + 29 לחוק העונשין; עבירות בנשק (נשיאה והובלה) לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק; חבלה במזיד לפי סעיפים 413ה + 29 לחוק וגניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) + 29 לחוק.

המתלונן פונה לקבלת טפול רפואי, שם אובחנו 3 פצעי ירי חודרים בגפה השמאלית תחתונה אחורית, ירך לטראלית מעל וסטוס לטרליס וירך פוסטרו מדיאלית.

טיעוני המדינה נטען שהנאשם הודה לאחר קיום מספר רב של דיוני הוכחות.

נטען שהמתחם נקבע מפאת נסיבות העבירה ולא הכותרת שלה וכן נטען לקושי בעמדת המדינה כאשר נערך הסדר טיעון סגור עם נאשם 1 שעמד על 20 חודשי מאסר וכעת מבוקשות שנות מאסר רבות ביחס לנאשם 2.

...

הערעור נדחה.

מכל האמור הגעתי למסקנה שמתחם העונש ההולם נמצא בין 7-11 שנות מאסר בפועל.

מכל האמור הגעתי למסקנה שיש להטיל עונשים כדלקמן: · 9 שנות מאסר בפועל, שמתקופה זו תנוכה תקופת המעצר מיום 9.1.20; · 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שהתנאי יחול במידה והנאשם יבצע עבירות אלימות או נשק מסוג פשע; · קנס בסך 15,000 ₪ לטובת המתלונן וסך של 5,000 ₪ לטובת צהייב, לתשלום עד ליום 31.12.22.

· עפ"ג (ת"א) 37710-05-16 מדינת ישראל נ' תיסיר אזגילה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 14.09.2016), היתקבל ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם שהורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של גניבת רכב ביחד עם אחר.

הנאשם הודה במסגרת הסדר דיוני בעבירות של גניבת רכב, נהיגה בפזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיון.

· ת"פ (מרכז לוד) 56404-06-13 מדינת ישראל נ' איזברגה ואח' [פורסם בנבו] (ניתן ביום 12.1.2015), נקבע מיתחם עונשי הנע בין 12 ל-18 חודשי מאסר לנאשם שהורשע בבצוע עבירה של גניבת רכב בצוותא בארוע יחיד, ולאחריה בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה צבורי תוך נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח.

· ת"פ (שלום כפר סבא) 46069-06-12 מדינת ישראל נ' עויצי (עציר) ואח' [פורסם בנבו] (ניתן ביום 13/5/13) - בית המשפט אישר עונש של 37 חודשי מאסר בפועל לנאשם 1 ועונש של 34 חודשי מאסר בפועל לנאשם 2 (שניהם ללא עבר פלילי) במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לעשות פשע, גניבת רכב, כניסה לישראל שלא כחוק, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ניסיון גניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב.

על רביע צלאח בעל עבר פלילי שניהל הליך הוכחות והורשע בין היתר בבצוע 7 עבירות של גניבת כלי רכב, נגזר עונש של 63 חודשי מאסר הכוללים הפעלת מאסר מותנה, שבעקבות ערעור הופחת ל- 58 חודשים; בבואו לגזור את הדין, שומה על בית המשפט לבחון את הדברים לגופן של העבירות, הנסיבות לבצוע העבירה, מאפייניו האישיותיים של הנאשם ונסיבותיו הייחודית (רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 05.05.09)).

...

· עפ"ג (מרכז לוד) 61853-01-13 מואמן דעמה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 7.4.2013), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של גניבת כלי רכב, נהיגה פוחזת ברכב, הפרעה לשוטר וכניסה לישראל שלא כחוק, ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

העבירות הנוכחיות לא רק שמייחסות לנאשם כניסה לישראל שלא כחוק, כי אם עבירות נלוות מרובות, בהן עבירות רכוש, נהיגה פוחזת וכיו"ב. משנתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובייחוד לנוכח שילובן והצטברותן של העבירות והנסיבות שנלוו, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 36 חודשי מאסר בפועל ועד ל- 66 חודשי מאסר בפועל.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 48 חודשים מאחורי סורג ובריח.

לטענת המאשימה, על אף חומרתם של מעשים אלה, היא ראתה טעם בהגעה להסדר הטיעון בשל קשיים ראייתיים שבהם נתקלה, להוכיח כי הנאשם ביצע את מעשי המירמה עצמם, בין היתר בשל הקושי לערוך חקירות מעבר לים.

בצד זה, בעת קביעת מיתחם הענישה על-ידי הערכאה הדיונית במסגרת בחינת סבירותו של הסדר הטיעון, שומה על בית המשפט לנקוט זהירות ולקבוע את המיתחם "בצורה רכה", המביאה בחשבון כי תכלית הדבר היא "קבלת מידע והקשר לעונש שראוי לקבוע בהסדר טווח", כשבצד שיקול זה עשויות להתקיים נסיבות מגוונות המשתנות ממקרה למקרה, שיכולות להוביל להחלטת המדינה להיקשר בהסדר (ראו ע"פ 1901/19 אסולין נ' מדינת ישראל (31.5.2020)).

בת"פ (ב"ש) 05-15-13625 מדינת ישראל נ' אבו עסא (25.10.2015) הורשע הנאשם בהסדר טיעון בעבירה של קבלת נכס שהושג בעוון לאחר שקבל לידיו חזקה ברכוש שנגנב מרכב שאליו התפרצו אחרים.

...

בית המשפט מצא לאמץ את הסדר הטיעון, אף שסבר שמדובר בעונש מקל.

לאחר שנתתי דעתי לנסיבותיו הספציפיות של תיק זה, להיקף הכספים שנתקבלו בעוון, לתכנון ולתחכום, למשך הזמן שבו בוצעה העבירה, לתשומות שהושקעו ולתרומתו של הנאשם לביצוע עבירה – כך גם בהתאם לכתב האישום המתוקן, אני סבור כי מתחם העונש ההולם שהוצע על ידי המאשימה, אשר נע בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות ועד לשנת מאסר, הוא מתחם ראוי בנסיבות העניין.

ביום 2.3.23 ולאחר שהתקיימו מספר דיוני הוכחות בהליך הפלילי, הודה הנאשם והורשע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן שבמסגרתו תוקנו פרטי האישומים 1, 4 ו- 7 באופן שיוחסו לחייב עבירות סיוע במקום מבצע עקרי ואילו האישומים 3,5,6 ו- 8 נשארו על כנם –דהיינו כמבצע ולא מסייע (להלן-"כתב האישום המתוקן").

בעניננו אני סבור כי די בנתוני ההליך הפלילי, ובכלל זה פרט האישום השמיני והודעת סנגורו של החייב לפרוטוקול הדיון מיום 3.7.23 שהתקיים בהליך הפלילי שלפיה החייב מוכן להודות כמסייע במקום מבצע עקרי, כדי לקבוע כי המשיב הרים את נטל השיכנוע המוטל עליו להוכיח שהתקיימו התנאים לפי סעיף 69(א)(2) לפקודה; אמנם נכון הוא כי טרם ניתנה הכרעת דין בפרט האישום השמיני עקב חזרת החייב מהודאתו כמתואר לעיל, וטרם נקבע מעל לכל ספק סביר כי החייב ביצע את העבירות המיוחסות לו בפרט האישום האמור, ואולם אזכיר כי כפי שנפסק לא אחת, לא נקבע ואין מקום לקבוע כי הרשעה בפלילים היא תנאי הכרחי להחרגת החוב מחמת מירמה לפי סעיף 69(א)(2) לפקודה ולטעמי העובדה כי הוגש בסופו של דבר כתב אישום כנגד החייב בגין המעשים שהביאו למכירת הרכב הגנוב למשיב לאחר חקירה והרשעת ירון, וכעולה מיפרט האישום השמיני לנאשם מיוחסות בו 2 עבירת של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ועבירות זיוף של מיסמך לפי סע' 413ח(1)+2 לחוק ובנוסף לכך מוכנות החייב, כפי שהודיע בא כוחו לפרוטוקול, להודות באישום השמיני כ"מסייע" במקום מבצע עקרי (לאחר שחזר בו מהודאתו במסגרת הסדר הטיעון), כל אלה ביחד מהוים לעמדתי בסיס ראייתי כבד משקל כנדרש לצורך עמידת המשיב בנטל מאזן ההסתברויות האזרחי להוכחת התקיימות התנאים להחלת סע' 69 (א)(2) לפקודה על החוב מושא הבקשה שלפני.

יוזכר ויוטעם כי בפרט האישום השמיני תואר כי החייב, בצוותא חדא עם ירון, קיבלו לידיהם רכב ביודעם שהושג בעבירה לפי סימן ה'1 בפרק י"א שבחלק ב' לחוק העונשין ושינו את זהותו תוך ביצוע מעשי זיוף של מיסמכי הרכב וחשבון קנייה של הרכב מחו"ל והכל במטרה להסתיר ולהסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו ותנועותיו ובסופו של דבר מכר החייב, בשמה של בתו נוי, את הרכב הגנוב למשיב תמורת סך של 150,000 ₪ וזאת גם לאחר שהחייב השתמש במסמכים הרכב המזויפים וקיבל באמצעותם במירמה רישיונות ייבוא ורישיונות רכב ישראלים לרכבים בנסיבות מחמירות וקיבל במירמה חיוב מופחת במס קנייה בגין ייבוא הרכב בנסיבות מחמירות.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובדין ובפסיקה בעניין, אני סבור כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב; את עמדתי זו אני סומך על לשונו הברורה של סע' 69(א) לפקודה והן על גישה רווחת בפסיקה שלפיה אי הגשת תביעת חוב בגין חוב המוחרג מצו ההפטר לפי סע' 69 א(1) –(3) לפקודה אינה גורעת ממעמדו של החוב כחוב שאינו בר הפטר וזאת בעיקר נוכח החשיבות הגדולה של החובות המנויים בסע' 69א' (1)-(3); כפי שכבר נקבע בפסיקה, לשון הפקודה מפרידה באופן ברור בין הפרק העוסק באופן הגשת תביעות חוב ודיני הקדימה החלים עליהם ובין זה העוסק בכללים החלים בעניין חובות המוחרגים מצו ההפטר, לפיכך נקבע בהתייחס לחוב מזונות המוחרג מההפטר לפי ס"ק 3 לסע' 69(א) כי לאי הגשת תביעת חוב יש השלכה רק על ההיבטים הקשורים בהגשתה אך אין לה השלכה על יכולת הנושה לגבות את חובו מהחייב בעתיד ונקבע כי צו ההפטר אמנם פוטר את החייב מחובותיו אשר לגביהם הוגשו תביעות חוב על ידי הנושים, אך אינו פוטר אותו מהחובות המוחרגים באופן מפורש מהצו ואשר מנויים בס"ק 1 -3 לסע' 69(א).

בנוסף לכל האמור לעיל אני סבור כי גם בהתנהלות החייב בהליך הפש"ר, בכל הנוגע לחוב מושא ההליך האזרחי וההליך הפלילי, דבק חוסר תום לב המצדיק גם הוא, בהינתן נתוני ההליך הפלילי בעיקר, את דחיית בקשת החייב להכללת החוב הנתבע בהליך האזרחי בצו ההפטר; אמנם המשיב ידע על הליך הפש"ר כבר בשנת 2019 וחרף הודעתו לפרוטוקול הדיון בהליך האזרחי לא פנה לבית משפט זה בבקשה לאשר לו המשך ניהול התביעה ולא הגיש תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, אלא שגם החייב בחר שלא להצהיר על המשיב כנושה בבקשתו העיקרית, ואף לא הודיע לתיק הפש"ר על ההליך האזרחי שפתח המשיב כנגדו בחודש 1/2018 ולא ביקש להוסיפו למצבת הנשייה.

מן המקובץ לעיל, ומכוח הוראת סע' 69(א)(2) לפקודה, החלטתי להורות על החרגת החוב נשוא ההליך האזרחי בת"א 71957-01-18 מצו ההפטר ואני מורה איפוא על דחיית בקשת החייב בכותרת (בקשה 25 מיום 16.3.23).

ההגנה טענה, כי הנאשם הוכיח שהחרטה שלו כנה ואינה מהפה אל החוץ.

המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך)" ע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

· ת"פ 51700-12-21 מדינת ישראל נ' אבו כף ואח' – הנאשם 2 הורשע, לאחר הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע; סיוע לגניבת רכב; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; החזקת כלי פריצה לרכב; זיוף סימני זהוי של רכב; קבלת רכב גנוב; הסתייעות ברכב לעבור עבירה; נהיגה ללא רישיון.

...

לאור כל האמור, המליץ שירות המבחן למבוגרים על העמדת הנאשם תחת צו מבחן למשך שנה, במסגרתו, ירכוש הנאשם מיומנויות להתמודדות עם מצבי סיכון.

בית המשפט דן את הנאשם בהתאם לעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן ואין זה מתפקידו לשער השערות כלשהן, לכאן או לכאן, בנוגע להשתלשלות האירועים.

סיכום לאחר שבית המשפט שמע טיעוני הצדדים על פה; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בראיה שהוגשה לענין העונש; עיין בתסקיר שירות המבחן; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א, שהיא מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א, שהיא מסוג עוון; קנס בסך 10,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו; פיצוי לנפגע העבירה - ע.ת. 1 בכתב האישום, בסך 5,000 ₪ פיצוי לנפגע העבירה - ע.ת. 5 בכתב האישום, בסך 5,000 ₪; הקנס והפיצוי ישולמו ב- 10 שיעורים שווים ורצופים, החל מיום 15.04.24 ובכל 15 לחודש העוקב.