הסדר טיעון בעבירת דרישת נכס באיומים בבית המשפט

רקע ביום 8.9.22 הורשעו הנאשמים, לאחר שחזרו בהם מכפירתם, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של דרישת נכסים באיומים או בכח לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

ראה בהקשר זה ע"פ 5291/12 ‏מוחמד אבו האני נ' מדינת ישראל (12.11.12), שם נאמר, בין היתר, כהי לישנא: "לא למותר להדגיש כי המעשה שבו הורשע המערער הוא ביסודו מעשה אלימות. אכן, למתלונן לא נגרם נזק ולא נפגע פיזית ממעשי המערער. יחד עם זאת, איננו דורשים כי תיגרם פגיעה פיזית של ממש כדי להשקיף על מעשה האלימות עצמו כבעל חומרה שמצדיקה פנייה לכלים שמעמיד המשפט הפלילי לרשותנו כדי לנסות ולהילחם בו. האיסורים הפליליים בהקשר זה נועדו למגר אלימות ולהגן על הציבור מפניה על כל צורותיה, הן בביטוייה המילוליים הקשים (אלה שהוגדרו כעבירות פליליות), הן אלה המלווים בפגיעות פיזיות ממש. על כן, במקרים רגילים, מן הראוי לפעול להגשמת תכליתם של האיסורים הנ"ל ולתת ביטוי הולם לאנטרס הצבורי ולאנטרס ההרתעה בשיקולי הענישה של עבירות אלימות". בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת דרישת נכס באיומים מעלה, כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב כמפורט להלן: בע"פ 9218/11 פלוני נ' מדינת ישראל (5.6.12), נדון עניינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של דרישת נכס באיומים והחזקת סכין.

על פי עובדות כתב האישום, דרש הנאשם מהמתלונן כסף תוך שימוש באיומים, כאשר הוא נושא חפץ חד. בית המשפט המחוזי קבע מיתחם עונש הולם הנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר, והשית עליו עונש של 12 חודשי מאסר ועונשים נלווים.

...

בהתאם להוראת סעיף 40 יג' לחוק העונשין, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות העניין ובשים לב לשיקולים לחומרה ולקולה, אני סבורה, כי יש למקם את העונש המתאים לנאשם בחלק העליון של השליש התחתון של מתחם העונש ההולם.

אשר על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן: תשע חודשי מאסר, אשר ירוצו מיום מעצרו 11.12.21.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 9912-08-22 מדינת ישראל נ' בטיחאת(עציר) תיק חצוני: 345980/2022 לפני כבוד השופט יובל ליבדרו המאשימה: מדינת ישראל-פמ"ד ע"י ב"כ עו"ד שירין מחאג'נה הנאשם: אימאן בטיחאת - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד טל ארד מבוא 1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") בעבירה של שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). 2. במסגרת הסדר הטיעון לא הושגה הסכמה עונשית בין הצדדים וכל צד טען לעונש באופן חופשי. כתב אישום 3. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 25.07.2022 בשעה 18:30 או בסמוך לכך קיבל המתלונן הודעה על כך שהוא חולה בקורונה. אי לכך, החל הוא לצעוד ברגל לעבר ביתו, ובמקביל היתקשר לרופאו על מנת לקבל ממנו הנחיות לאור הדבקותו בקורונה. בהגיע המתלונן לאיזור הרחבה האחורית של היכל בית המשפט בבאר שבע, ובעודו משוחח בטלפון נייד, התקרב הנאשם אל המתלונן וניסה לחטוף לו את מכשיר הטלפון מידו. המתלונן היתנגד למעשי הנאשם, ואולם הנאשם לא הירפה ובשלב מסוים הצליח לחטוף את מכשיר הטלפון מידו של המתלונן. בתגובה לכך אחז המתלונן בבגדיו של הנאשם בחוזקה על מנת למנוע ממנו לברוח. בשל היתנגדות הנאשם לאחיזת המתלונן, נפל המתלונן ארצה ויחד עמו הנאשם. בעודם על הקרקע, צעק המתלונן, "הצילו הצילו" והנאשם שם את ידו על פניו ופיו של המתלונן. המתלונן נשך את אצבעו של הנאשם, ובכדי להשתחרר מהנשיכה הנאשם הדף את ראשו של המתלונן וכתוצאה מכך נחבט בריצפה. בשל כך, דם ניגר מראשו של המתלונן והמתלונן שיחרר את אחיזתו מהנאשם. הנאשם קם מהריצפה והחל להמלט כשהוא נוטל עמו את מכשיר הטלפון של המתלונן בכוונה לשלול אותו מהמתלונן שלילת קבע. המתלונן החל לרוץ אחריו ואולם בשל אפיסת כוחותיו עצר במקומו. הנאשם נימלט מהמקום עד אשר נעצר על-ידי השוטרים. לאחר מעצרו ובעת שהגיע בסמוך לניידת המישטרה, זרק הנאשם את מכשיר הטלפון מכיסו על הריצפה בסתר בכוונה למנוע או להכשיל את החקירה הפלילית. כתוצאה ממעשי הנאשם, פונה המתלונן לבית החולים "סורוקה" שם אובחן כמי שסובל מהמטומה ברקמות הרכות פרונטאלית משמאל ללא ממצא חבלתי תוך גולגולתי. תסקיר שירות המבחן 4. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעיניינו של הנאשם עולה כי הלה בן 32, גרוש, סיים 11 שנות לימוד, לא השלים את לימודיו בשל כך שהיה נתון ב"מעצר בית" במסגרת תיק אחר, עבד בעבודות מזדמנות, ריצה מאסרים חוזרים ונשנים, דר רחוב וטרם מעצרו הנוכחי שהה בקהילה טיפולית "אלפטאם" בה הישתלב במסגרת שיחרור מוקדם ממאסר קודם. הנאשם שיתף כי גדל בתנאי מחיה קשים, כי הוא מתקשה להיתמודד עם האובדנים בחייו, כי איבד את אמו בהיותו בן 14 ממחלה, את אחיו בתאונת דרכים ואת בתו שנולדה עם מום בלב ונפטרה לאחר כחצי שנה. הנאשם הוסיף ושיתף כי נישא בגיל 20, כי 3 חודשים לאחר נישואיו נידון לעונש מאסר ממושך, כי אחיו מקיימים אורח חיים נורמאטיבי וכי הוא חש שהוא ה"כבשה השחורה" של המשפחה. שירות המבחן ציין כי הנאשם הופנה בעבר לשירות המבחן לנוער ולמבוגרים, והוא מוכר לשירות המבחן ממעצרים קודמים, כי בתיק המעצר הנוכחי העריך שירות המבחן שקיימת רמת סיכון גבוהה מהנאשם, כי הנאשם נפלט מקהילה טיפולית טרם ביצוע העבירה הנוכחית, כי סבר שקהילה טיפולית אינה נותנת מענה לדפוסי היתנהגותו הלאימה של הנאשם, וכן שהנאשם יתקשה להתמיד בקהילה טיפולית למרות המוטיבציה שהביע. הנאשם שיתף כי הוא משתמש בסמי "פיצוציות" ובחשיש וצורך באופן מסיבי אלכוהול החל מגיל 16 לאחר פטירת אמו. מגורמי הטיפול של קהילת "אלפטאם" נימסר כי הנאשם הגיע לקהילה לאחר שהופנה אליה דרך הרשות לשקום האסיר, כי לאחר שהודח מהקהילה בשל צריכת אלכוהול והוחזר הביע חרטה ומוטיבציה לטפל בעצמו, שיתף בקשיי ההיסתגלות, עלה לשלב ב' וניסה להיתמודד עם הישתלבותו בחזרה בתוך הקבוצה אך הורחק בשנית מהקהילה עקב צריכת אלכוהול. לעניין העבירה מסר הנאשם כי ניתקל במתלונן באקראי והחליט לחטוף לו את הטלפון מידיו כי נזקק לכסף כדי לממן את היתמכרותו וכי לאחר שניסה להשתחרר מהמתלונן שאחז בחולצתו קיבל המתלונן מכה. הנאשם הודה בבצוע העבירה, לקח אחריות והביע חרטה על מעשיו, מסר כי אינו זוכר בבירור את הארוע כיוון שהיה אותה עת תחת השפעת חומרים ממכרים, הביע אמפטיה כלפי המתלונן ותחושת אשמה על פגיעה באדם מבוגר והוסיף כי לא התכוון לפגוע במתלונן. הנאשם מסר כי הוא מודע לקשייו, מבין את בעיית ההיתמכרות שלו, הביע תחושת עייפות מאורח חייו הנוכחי, הביע תחושת פיספוס וכעס על ההזדמנות שניתנה לו והביע רצון להישתתף בהליך טפולי אינטנסיבי הן בבית הסוהר והן מחוצה לו. ממידע שהגיע מגורמי הטיפול בשב"ס נימסר כי הנאשם אינו נוטל טפול תרופתי, אינו נוטל תחליפי סם, בדיקות השתן מצביעות על ניקיון מסמים, כי הוא בסטאטוס של שפוט – עצור, שפוט בגין הפרת תנאים לתקופה של 11 חודשים ועצור בגין תיק זה, ללא עבירות משמעת או בעיות תיפקוד, בקשר עם עו"ס האגף, נתמך על-ידי משפחתו, משולב בקבוצות של עצורים ואף משמש כעוזר הוראה והביע מוטיבציה להישתלב בהליך טפולי בתחום ההתמכרויות וכישורי חיים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם שיתף על אודות קשייו, היתמכרותו ודפוסי היתנהלותו, הביע רגישות ואכפתיות למשפחתו, גילה מוטיבציה כנה לשינוי אורחות חייו והשתלבות בכל סוג שיוצע לו גם במסגרת שב"ס ומחוצה לו, מגלה אמפטיה כלפי המתלונן, לוקח אחריות ובוחן באופן ביקורתי את מעשיו. לצד זאת, שירות המבחן התרשם שהנאשם גדל בעזובה פיזית, נהג בפסיביות לאורך השנים תוך תחושת רחמים עצמיים, יצר קשרים חברתיים שוליים, צורך חומרים משני תודעה, התקשה להישתלב במסגרות תעסוקה, ריצה תקופות מאסר ממושכות, ניהל אורח חיים עברייני, מבטא לגיטימציה לשימוש באלימות במצבים מסוימים, מגלה קושי בוויסות דחפיו וקושי בדחיית סיפוקים, בעל דפוסי חשיבה פטריארכליים נוקשים, נוטה להחזיק בעמדות קורבניות ולהשליך את מעשיו על היתמכרותו לאלכוהול, וכן שמאסרים קודמים לא הובילו לשינוי בעמדותיו. שירות המבחן התרשם מרצדיוויזם בתחום עבירות האלימות. שירות המבחן התרשם כי קיימת רמת סיכון גבוהה מאוד להישנות היתנהגות עוברת חוק, פורצת גבולות ואלימה שיכולה להצטמצם בהליך טפולי מקיף. שירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית ועל שלובו של הנאשם בהליך טפולי בתחום האלימות וההתמכרות בכלא. הצהרת נפגע העבירה 5. המאשימה צירפה את הצהרת המתלונן כנפגע העבירה (ת/2). הלה שיתף כי הוא חי לבד, כי הוא חולה במחלת הסרטן ומוגדר כנכה 100% וכי ביום הארוע היה בטיפולים. ביחס לנזק שניגרם לו שיתף כי הפגיעה בראש התגלתה גם בבדיקת ה- CTכפגיעה חיצונית, כי העין שלו האדימה למשך שבוע. כן מסר שסבל מכאבים באיזור הצלעות בצד שמאל למשך כחודש. לצד ההצהרה, המאשימה צירפה תמונות של המתלונן עם סימני דם בראשו ומסמך רפואי של המכון ל- PET- CT בבית חולים אסותא המתייחס בעקרו אל תוצאות הטיפול במחלת הסרטן ממנה סובל המתלונן אך בו גם צוין כי הודגמה טראומה בצלעות אמצעיות קדמיות משמאל. כאן המקום להדגיש, כי כבר בעת קבלת המסמכים הובהר לצדדים כי בית המשפט לא ייתן משקל בגזר הדין לפרטים שעלו ממסמכים אלה ואשר לא צוינו בכתב האישום שגובש במסגרת הסדר הטיעון, וכך ייעשה. טיעוני הצדדים 6. המאשימה טענה לעונש בכתב והשלימה טיעוניה על-פה. המאשימה טענה כי מיתחם העונש ההולם נע בין 4 ל- 6 שנות מאסר ועתרה להטיל על הנאשם עונש של 5 שנות מאסר וחצי, להפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגד הנאשם במצטבר לעונש שיושת עליו, כך שסך הכל ירצה 6 שנות מאסר ו- 5 חודשים, הפעלת ההיתחייבות התלויה ועומדת כנגד הנאשם, מאסר מותנה, קנס ופצוי לנפגע עבירה. המאשימה עתרה שלא לנכות את ימי המעצר בתיק זה בהם היה הנאשם במקביל אסיר בתיקו הקודם וכן לכך שהמאסר שיוטל על הנאשם בתיק זה ירוצה במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה בשל תיקו הקודם (לאחר ההפקעה). המאשימה הפניתה בטיעוניה לערכים המוגנים שנפגעו, למידת הפגיעה הגבוהה בהם ולנסיבות הקשורות בבצוע העבירה לרבות לכך שהנאשם תיכנן את ביצוע העבירה ואין מדובר ברוח "שטות"; לחלקו הבלעדי של הנאשם בבצוע העבירה; לנזקים שנגרמו למתלונן כתוצאה מבצוע העבירה - הקנייניים, הפיזיים והנפשיים; לנזקים שעלולים היו להגרם כתוצאה מבצוע העבירה ולסיבה שהביאה את הנאשם לבצע את העבירה. המאשימה הפניתה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם בעבירות רכוש, אלימות וסמים, לכך שריצה מאסרים ממושכים ולכך שמאסרים מותנים והתחייבות כספית שהיו תלויים ועומדים כנגדו לא היה בהם כדי להרתיעו מלבצע את העבירה בתיק זה ולכך שהנאשם ביצע את העבירה בתיק זה זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסרו הקודם בעודו אסיר ברישיון. המאשימה הפניתה גם להתרשמות שירות המבחן, להערכתה את מידת הסיכון הנשקפת מהנאשם כגבוהה ואת המלצתה לענישה ממשית. הנאשם טענה כי יש לתת משקל גבוה לאנטרס הצבורי ולשיקולי הרתעת היחיד והרבים. המאשימה צירפה את הצהרת נפגע עבירה (ת/2), תמונות של נפגע העבירה (ת/3), מכתב רפואי (ת/4), פרוטוקול ועדת שחרורים ומסמכים מבית הסוהר (ת/5) ופסיקה לתמיכה בעמדתה העונשית.

במקרה זה הורשע הנאשם על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן שייחס לו עבירות של דרישת נכס באיומים (בכוח) וניסיון גניבה, עבירות לפי סעיפים 404 רישא ו-384 + 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

...

לסיכום עניין זה, שיקולי ההרתעה וההלימה הנדרשים במקרה זה מצדיקים את דחיית בקשות ב"כ הנאשם בעניינם אלו.

שנית, סבורני כי לאור נסיבות ביצוע העבירה בענייננו אין מנוס מהשתת רכיב של פיצוי, וזאת אף אם הנאשם לא נטל לידיו הטלפון הנייד בסופו של יום.

אציין, כי שקלתי גם השתת רכיב של קנס הנדרש בסוג כזה של עבירות, ואולם בשל מצבו הכלכלי של הנאשם ובשים לב למכלול רכיבי הענישה שיוטלו עליו, כמו גם בשל הפעלת ההתחייבות הכספית כאמור, מצאתי שלא לעשות כן. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 30 חודשי מאסר.

האישום והסדר הטיעון הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן (כא/2) במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין, והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) +(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

ר' ע"פ 1938/13 רפיק גרבאן נ' מדינת ישראל (27.2.2014): "העבירות בהן הורשע המערער – דרישת נכס באיומים ואחזקת סכין שלא כדין – הן קשות. לרוב הן מכוונות כלפי אנשים תמימים ההולכים להם ברחובה של עיר, או כאלה העובדים לפרנסתם. באמצעות הטלת אימה ופחד גוזלים אותם עבריינים נכסים וסכומי כסף מבעליהם, שעמלו קשה להשגתם. ... בית המשפט מחויב להגן על הקורבנות ולהטיל ענישה מרתיעה שתסייע במיגור תופעה מעין זו...". קביעת מיתחם העונש ההולם מתבצעת בעיקר תוך היתייחסות לנסיבות ביצוע העבירה ולאור זאת, הפסיקה להלן, אשר הענישה בה קשורה ישירות לנסיבות כל מקרה, תאובחן בהתאם.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, ובפרט תחילתו של הליך שיקומי אל מול היעדר עבר פלילי, אני מוצא כי יש לרדת את מתחת למתחם העונש ההולם, כך שיוטל מאסר על דרך עבודות שירות למלוא התקופה האפשרית לצד צו מבחן.

לאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בעבודות שירות - מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

הנני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן, הכל על פי הנחיות שירות המבחן.

כללי הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של דרישת נכס באיומים - עבירה לפי סעיפים 404 רישא לחוק העונשין, תקיפה לשם גניבה – עבירה לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, גניבה – עבירה לפי סעיפים 383(א)(1) ו- 384 לחוק העונשין ועבירה של תקיפה סתם – עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

ראו לעניין זה את דברי כבוד השופט ג'ובראן בע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני :"תופעה נוראה זו של אלימות קשה וחסרת רחמים אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה. האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מילחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מילחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו". נסיבות ביצוע העבירות נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה במסגרת תאור עובדות כתב האישום המתוקן.

...

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים בניכוי תקופת מעצרו מיום 01.01.23 ועד היום.

    אני גוזר על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים והתנאי הוא  שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה של דרישת נכס באיומים או עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא  שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירת גניבה או עבירת אלימות מסוג עוון ויורשע בגינה.

], תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה" סקירה של מדיניות הענישה מלמדת כי בגין עבירות אלימות ואיומים כלפי בני המשפחה, ובעיקר ההורים, נוהג בית המשפט להטיל עונשי מאסר, אך נראה כי בדרך כלל טווח הענישה מקל לעומת עתירת התביעה לפניי.

בהתאם להסדר טיעון שהוצג, הוטל עליו מאסר על תנאי בן 4 חודשים, שהוא בר הפעלה בעניינינו.

בנסיבות הללו, נראה כי הקביעה לפיה התנאי יחול, תעמוד בסתירה לעקרון החוקיות, ולציפייתו והסתמכותו של העבריין על כך שהתנאי התלוי נגדו יופעל אך ורק בגין עבירות של דרישת נכס באיומים, ולא בגין כל עבירת איומים.

...

לכך התנגד ב"כ הנאשם, וטען כי היות שהעבירה באותו עניין היתה חמורה יותר, והיות שנקבע בגזר הדין כי התנאי יחול "על עבירה מן העבירות בהן הורשע", הרי שהתנאי לא חל. במחלוקת זו, אני סבורה כי הדין עם הנאשם.

לפיכך, אני דוחה את הטענה לתחולת המאסר על תנאי מת"פ 19193-06-18.

לאחר כל האמור, אני גוזרת את העונשים הבאים: יופעל מאסר על תנאי בן 4 חודשים מת"פ 25479-02-18.