הסדר טיעון בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], נהיגה בנגוד לתנאים, עבירה לפי סעיף 67 לפקודה, ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל -1970.

...

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה לתקופה של 3 חודשים התלוי כנגד הנאשם במסגרת ת"פ 2051-10-12.

אני מורה על פסילת הנאשם מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים מיום שחרורו ממאסר.

ח. ע"פ 381/12 מוחמד טאהה נ' מדינת ישראל (8.11.2012) - נאשם הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, פציעה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב.

...

מכל המקובץ, מצאתי למקם את עונש המאסר בפועל, שיש להשית על הנאשם מעט מתחת לרף התיכון של מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו.

מכאן מתבקשת אף מסקנה שנייה: ההשוואה הראויה אינה בין יסודות עבירת התנאי כפי שהיא מופיעה בספר החוקים, לבין יסודות העבירה בה הורשע הנאשם, כפי שהיא מופיעה בספר החוקים.

בעניין מסילתי נקבע כי יש בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כבענייננו, כדי להפעיל מאסר מותנה, שהתנאי נוגע לעבירה של תקיפה סתם (לפי סעיף 379 לחוק העונשין) או תקיפה הגורמת חבלה ממשית (לפי סעיף 380 לחוק העונשין): "עבירות התנאי בענין שלפנינו הן תקיפה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. היסודות של עבירות אלה הם נגיעה בגופו של אחד ללא הסכמתו מתוך מודעות לפעולה זאת (תקיפה), ונגיעה בגופו של אדם ללא הסכמתו, כשנגיעה זו גורמת חבלה של ממש, כשלנאשם מודעות לכך. הלכה למעשה הורשעו המערערים בחבלה חמורה (בנסיבות מחמירות). משמעותה של הרשעה זו, בנסיבות הענין שלפנינו, היא כי הם בוודאי נגעו בגופו של אחד (המתלונן) ללא הסכמתו, מתוך מודעות לפעולה זו, ובכך קיימו את היסודות של עבירת התקיפה, והתוצאה של חבלה חמורה כוללת בחובה, הן בצד העובדתי והן בצד הנפשי את התוצאות של חבלה של ממש. נמצא, כי בהתנהגות עליה הורשעו המערערים, הלכה למעשה, הם קיימו את כל היסודות לגיבושה של עבירת התנאי, ועל כן בדין קבע בית-משפט קמא כי הוא מוסמך להפעיל את התנאי". נוכח כל האמור, נחה דעתי כי יש בעבירות בהן הורשע הנאשם בהליך כאן כדי להפעיל את המאסר המותנה שנגזר עליו בבבית המשפט השלום בתל אביב ביום 25.11.2020, במסגרת ת"פ 19608-10-19, אשר צורף לת"פ 20579-03-20.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), ניסיון לחבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק בצרוף סעיף 25 לחוק, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק, קבלת רכב או חלק גנובים לפי סעיף 413י לחוק, ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף לפי סעיפים 10(א) ו-38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

...

מאידך גיסא, למרבה המזל, בסופו של דבר, לא נפגעו השוטרים והמשתמשים בדרך, ומי שנפגע קשות הוא הנאשם, כאשר השוטר אנטולי ירה מספר יריות לעברו.

לאחר שבחנתי את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את מדיניות הענישה הנהוגה, בשים לב לכך שהנאשם הורשע בעבירות מסוג עוון הנדונות בבית המשפט השלום, את נסיבות ביצוע העבירות, ובעיקר כי לא נגרם נזק בפועל, ואת פציעתו הקשה של הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם בתיק זה נע בין 8 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה מותנת ופסילה מלקבל רישיון נהיגה.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם עונש כולל, כדלהלן: 7 וחצי שנות מאסר אשר ירוצו מיום מעצרו 29.6.21.

· ת"פ (מחוזי ת"א) 37089-03-13 מדינת ישראל נ' חארון (פורסם במאגרים 11.5.2014) – הנאשם הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, פריצה לרכב, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

...

סוף דבר באיזון בין השיקולים השונים, לאחר שקלולם של מכלול הנסיבות לכף חומרה ולכף קולא, כפי שפורטו לעיל, אני מתרשמת, כי יש לגזור על הנאשם עונש כולל המצוי בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם.

בהתאם, אני גוזרת על הנאשם עונש מאסר בפועל של 26 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית.

נוכח האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 26 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ונהיגה בזמן פסילה, לפי סעיפים 67 ו-40א(א)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

...

לאחר שבחנתי, ביתר זהירות, את כלל השיקולים, מסקנתי היא כי הליך השיקום שעובר הנאשם, צעיר וללא עבר פלילי, מוצלח ומשמעותי, וסיכויי שיקומו הגבוהים מצדיקים חריגה ממשית ממתחם הענישה לפי שיקולי שיקומו עד כדי המנעות מהטלת מאסר ממש.

לאחר שבחנתי לעומק את טיבו של ההליך הטיפולי שעובר הנאשם, משכו ויציבותו, שוכנעתי כי קטיעת ההליך הטיפולי עלולה לפגוע פגיעה קשה בסיכויי שיקומו.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן 7 חודשים בדרך של עבודות שירות.