רקע
הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של ירי מנשק חם, לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין.
הנאשם גילה מודעות למעשיו הבעייתיים והעברייניים כפי שהם מתוארים בכתב האישום ומסר, כי הוא מודה בטעות שעשה, וכי פעל בקלות דעת ובפזיזות, מבלי לחשוב ולשקול את ההשלכות הקשות של מעשיו עליו ועל בני משפחתו.
מגמה זו באה לאחרונה לידי ביטוי גם בדבריו של כב' השופט י' אלרון ברע"פ 5613/20 אלהוזייל נ' מדינת ישראל (25.08.20): "עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, למרבה הצער, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען", ובע"פ 8017/20 מדינת ישראל נ' פאדי גריפאת (22.12.2020): "בית משפט זה עמד בשורה ארוכה של פסקי דין על החומרה היתרה של עבירות הנשק ועל הסכנה הגבוהה שנשקפת מהן לשלום הציבור ולבטחונו".
עוד נאמר, כי ביעור תופעת נשיאת והחזקת כלי נשק בלתי חוקיים הוא אינטרס צבורי חשוב ותנאי הכרחי למאבק בתופעות הפשיעה האלימה לסוגיה, ויש לעשות כן, בין היתר, באמצעות ענישה מחמירה (ראו למשל, דברי כב' השופט ע' גרוסקופף בע"פ 5446/19 מדינת ישראל נ' הוארי (25.11.19) וכב' השופט א' שטיין בע"פ 1509/20 מדינת ישראל נ' נבארי (2.7.20)).
בת"פ (מחוזי חי') 3068-11-15 מדינת ישראל נ' חסן ג'רבאן (30.06.2016) הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירות של הובלת ונשיאת נשק, ירי בנשק במקום מגורים והיזק בזדון.
...
בסופו של דבר הגיע לבית שכניו, שם הסתתר עד שנעצר.
לאחר שבחנתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירות ואת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את העבירות שלפני, נע בין 14 חודשי מאסר ועד ל-36 חודשי מאסר.
אשר על כן, אני גוזרת כל הנאשם את העונשים כדלקמן:
14 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו.