הסדר טיעון בייבוא סמים מסוכנים ממצרים

השופט ח' מלצר: לפנינו שני ערעורים, שנידונו במאוחד, כנגד גזר דינם של המערערים שבכאן, שהורשעו במסגרת הסדר טיעון, על יסוד הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן – בהסתננות, עבירה לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, וביבוא סמים מסוכנים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

על פי כתב האישום המתוקן – במועד שאינו ידוע, לפני יום 10.11.2013, סיכמו המערערים עם תושבי מצרים, שזהותם אינה ידועה (להלן: האחרים) – לייבא סמים מסוכנים מסוג חשיש ממצרים לישראל ולהחזיק בסמים מסוג חשיש ללא היתר כדין.

...

לאור המקובץ – לא מצאנו כי העונש שהוטל על הבגירים חורג ממתחם הענישה הראוי בגין העבירות שבהן הורשעו ובהשוואה לעונשים שהטיל בית משפט זה בנסיבות דומות, ואף לא מצאנו כי היה מקום להטיל עונש קל יותר במסגרת מתחם הענישה שנפסק.

לפיכך החלטנו כי מעונש המאסר בפועל שהושת עליו (4 שנים), יופחתו תשעה חודשים ותקופת מאסרו בפועל תועמד על 39 חודשי מאסר בפועל, שיימנו מתאריך 11.11.2013 (מועד תחילת מעצרו).

נוכח כל האמור לעיל – דין ערעור המערערים בע"פ 165/15 להידחות ודין ערעור המערער ב-ע"פ 193/15 להתקבל, כאמור בפיסקה 14 שלעיל.

דוידי הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון ביבוא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים); בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים; בקשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); וכן בהסתייעות ברכב לבצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

ביום 27.3.2012, תוך תאום טלפוני של דוידי עם אחמד, ולאחר שתשלום בסך של 30,000 דולר כבר הועבר לפרו, נפגשו בלדרים מטעם אחמד עם הבלדר הפרואני במצרים, קיבלו ממנו את הסם והעבירו לידיו סכום של 19,000 דולר.

...

באשר לערעורו של אביטל (ע"פ 633/14); לא מצאנו כי יש ממש בטענות אביטל כי העונש שהושת עליו סוטה במידה קיצונית מרף הענישה הנוהג במקרים דומים או כי במסגרת גזר דינו לא העניק בית המשפט קמא את המשקל הנדרש לחלקו בפרשה מושא האישום הראשון, לשלב הראשוני בו הייתה מצויה עסקת הסמים שביקש להוציא אל הפועל, להודאתו, לשיקול השיקום או לנסיבותיו האישיות.

לאור כל האמור, נחה דעתנו כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בעונשי המאסר לריצוי בפועל אשר הושתו על דוידי ועל אביטל ויש להותירם על כנם.

אשר על כן שני הערעורים נדחים בזאת.

האחרים סיכמו עם המערער ועם שני שותפיו המצרים שיסתננו ממצרים לישראל ולאחר מכן ייצאו לירדן, שם יקבלו מהירדני או מי מטעמו את הסמים המסוכנים ויסתננו בחזרה לישראל, וכאן ימסרו את הסמים לאחרים, זאת, תמורת תשלום של 250 דולר אמריקאי.

במסגרתו, מציין המערער כי על מחמד שהורשע במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר לבצוע פשע ויבוא סם מסוכן הושת עונש של 12 שנות מאסר, על אחמד שהורשע במסגרת הסדר טיעון בסיוע ליבוא סם מסוכן הושת עונש של 9 שנות מאסר, ועל השותף השלישי אשר נשפט כקטין, הושת עונש של 7 שנות מאסר.

...

ויוטעם – אין אנו סבורים כי יש להשוות את עונשו של המערער לעונשו של "פלוני", אך בשל הפרשי הגילאים ביניהם.

עם זאת, בשל כל הנסיבות שפורטו לעיל מצאנו כי יש מקום להפחית שנה בעונשו.

מטעמים אלו, מצאנו כי יש להעמיד את עונש המאסר שהוטל על המערער על 8 שנות מאסר.

כתב האישום המתוקן; הודאת הנאשם; והשתלשלות העניינים הנאשם, יליד 1974, הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירות של ייבוא סם מסוכן בנגוד לסעיפים 13+19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973 (להלן – הפקודה); החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בנגוד לסעיפים 7(א)+(ג) רישא לפקודה; והחזקת סם לצריכה עצמית, בנגוד לסעיפים 7(א)+7(ג) סיפא לפקודה.

ת"פ (מחוזי ב"ש) 8306-09 מדינת ישראל נ' מחמד בניאת (16.2.11) – הנאשמים, בני 18 ו-19, ללא עבר פלילי, הורשעו במסגרת הסדר טיעון, בייבוא קאנבוס וחשיש במשקל של יותר מ-49 ק"ג ובהסתננות במעבר הגבול של מצרים, הכל תמורת 2,000 לירות מצריות.

...

הגם שאין בידי לקבוע בצורה נחרצת וחד משמעית כי מקורם של הכספים והרכוש בביצוע עבירה של עסקת סמים – הרי שהדבר אינו מספיק להפרכת החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים, שהרי הנאשם אינו יוצא ידי חובתו בהקשר זה על ידי הקמת ספק בלבד בלבו של בית המשפט, והדברים ידועים וחודדו בפסיקה: "... גם אם נכונה גירסתו, כי הרוויח כספים גם ממקורות אחרים, אך אין בידו להוכיח מה רכש ברווחי הסמים ומה רכש ברווחים שהפיק ממקורות אחרים, מן הדין לראות את כל הרכוש המצוי ברשותו כרכוש שהושג ברווחי הסמים. חשוב להטעים: אף אילו נמצאו ברשות עופר נכסים בשווי העולה על שישה מיליון ₪, היה דין החילוט חל על כל נכסיו; שכן, מעת שהכספים שסוחר סמים השיג ממקורות שונים התערבבו בכיסו, ואין בידו להוכיח איזה חלק מהם השיג בדרך חוקית, לא ניתן לראותו כמי שנשא את נטל הראיה לסתירת החזקה שכל רכושו הושג על-ידיו בעסקי סחר בסם" (ע"פ 10154/01 שושן נ' מדינת ישראל (1.10.03)).

ברור, איפוא, כי חילוט כלל הכספים והרכוש שנתפסו מידי הנאשם תביא לפגיעה בלתי מידתית בו ובבנותיו, כאשר השבת חלק מהרכוש תאפשר לנאשם מכירתו והעברת הכספים שיתקבלו תמורתם לרווחת בנותיו ולפרנסתן – כל זאת, כאשר היום לאחר הטיפול שעבר, ניתן לסמוך עליו שיעשה כן. אשר על כן, בנסיבות אלה אני סבור כי חילוט הרכוש התפוס צריך להיעשות באופן חלקי ומידתי, על מנת שלא לפגוע בנאשם ובבנותיו הקטינות במידה העולה על הנדרש, כך שיוחזר לידיו חלק מהרכוש התפוס, ממנו יוכל להיפרע ולממן הוצאות חיוניות של בני משפחתו בעת הזו.

לאור האמור לעיל, אני מורה על חילוט רכושו של הנאשם, וזאת לטובת אוצר המדינה, כדלקמן: סך של 680,500 ₪ במזומן, 2,790 פאונד, 1,165 יורו ו-20$ במזומן.

כתב האישום בתמצית – נטען, כי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, לפני יום 25.08.2013, קשרו המשיבים קשר, עם חמישה תושבי מצרים שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחרים"), לבצע פשע – לייבא סמים מסוכנים מסוג חשיש ממצרים לישראל (להלן: "הקשר").

השלישית, מיום 3/1/10 בעבירה של אי מניעת פשע ונידון למאסר מותנה בן שישה חודשים, וזאת במסגרת הסדר טיעון ותיקון כתב האישום המקורי, שייחס למשיב החזקת סם מסוכן מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית בכמות של 42 גרם.

...

מכל האמור לעיל, עתר ב"כ המבקשת להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

לאחר שבחנתי את טיעוני באי כוח הצדדים על בסיס תמצית חומר הראיות המפורט לעיל, לא מצאתי כי קיים כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית שהונחה לחובת המשיבים.

מסקנה זו, לכאורה מתבקשת בשים לב להודעות שתי התצפיתניות שלדבריהן שמרו על קשר עין רצוף, החל מהשלב בו הגיעו המשיבים לאזור גדר המערכת עד לשלב בו התקרבו לגדר המערכת, וחברו לדמויות נוספות מהצד המצרי של הגבול לרבות העברת חבילות הסמים, והכנסתן לתוך תיק ושק.

אשר על כן, הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.