הסדר ביניים בתחרות זכויות בין חברי קבוצה מובטחת

זכות הנפגע לתשלום החוזי טרם השתכללה – הנחת היסוד של נפגע מהפרת חוזה, בבואו לתבוע את התשלום החוזי שהובטח לו, היא כי הוא עמד בבצוע התחייבותו, ועל כן זכאי לתמורה החוזית המובטחת.

בדומה, גם החלטת הביניים בעיניין שח"ל מבוססת על ההנחה כי ההסדר שנקבע ביחס לסיום החוזה במהלך תקופת היתקשרות מוסכמת כפוף לתחולת חוק החוזים האחידים.

ואולם עובדה זו, אשר בשוק תחרותי שקולה לכך שיש עוסקים אחרים בשוק המציעים תקופות היתקשרות מינימלית קצרות יותר, איננה יכולה להצדיק בכל מקרה מתן תוקף להסדרי היתקשרות לתקופה ארוכה במיוחד, שללקוח לא ניתנת אפשרות יציאה סבירה מהם.

העילה לגביה מאושרת התובענה היא עילה ברורה, המתייחסת לקבוצה מוגדרת של לקוחות, אותה ניתן לאתר, ואשר גם לא יתעורר קושי להושיט לה סעד, במקרה והתובענה תוכרע לטובת הקבוצה (ולראיה, דפי זהב ידעה להגיע להסדר פשרה המפצה חברי קבוצה דומה במאפייניה במסגרת ההליך בעיניין בלולו).

נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק, וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר בקבוצה לצאת מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות.

...

במצב דברים זה אינני סבור כי ניתן להגיע למסקנה שעל פניה התקשרות בנוסח החדש לתקופה העולה על 12 חודשים היא סבירה, וזאת מבלי לדרוש מדפי זהב להציג נתונים המבהירים מה ההצדקה העסקית שהיא רואה לקשירת הלקוח לתקופה העולה על שנה (עצם הטענה כי לדפי זהב יש הוצאה ראשונית, בגין הקמת אתר האינטרנט אין בה די, כל עוד לא הובאו ראיות המלמדות שהוצאה זו מצדיקה התקשרות לתקופה הארוכה משנה).

בסופה של התלבטות מסוימת, ובשים לב להוראת סעיף 8(ג)(1) לחוק, הגעתי למסקנה כי יש מקום לבחון בשנית את נאותות ייצוג אינטרס הקבוצה לאחר קבלת עמדת היועץ המשפטי בהודעה שתועבר אליו בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים האחידים.

ככל שהיועץ המשפטי יודיע כי אין בדעתו להתייצב לדיון או שהוא תומך בעמדת המשיבה, יהיה מקום לבחון דרכים אחרות להבטחת עניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית להתקבל, וזאת בתנאים כמפורט להלן: חברי הקבוצה – לקוחות דפי זהב אשר התקשרו בהסכם לקבלת שירותים ממנה על פי נוסח ההסכם שהיה מקובל אצל דפי זהב החל מיום 11.12.2010 ואילך לתקופת התקשרות מינימאלית העולה על שנה אחת.

בבית המשפט העליון רע"א 6712/14 רע"א 6715/14 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשים: נחמיה אברהם ואחרים נ ג ד המשיבים: 1. נילי מזרחי ושישה משיבים אחרים 2. נחם מושב עובדים של הפועל מזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 3. מקורות שליטה יועצים בע"מ 4. נופי יהודה בע"מ 5. רשות מקרקעי ישראל המשיבים הפורמליים: 6. דורון שורר 7. אפרים מוטי 8. אורטל אברהם 9. יצחק ודורית אליהו 10. ניסים וראשל אלמליח 11. דורון ומאיה בראשי 12. דוד יאיר 13. משה וגימה 14. אבי חזן 15. עקיבא ומירב טרבלסקי 16. יונתן ניסים 17. משה סעד 18. קובי סרי 19. אברהם ויוכבד פרץ 20. גיל ורותם פרץ 21. צור צבי וישראל טליה 22. חיים רוגטקה 23. יובל וקרן שלמה בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בת"א 053294-12-12 שניתן ביום 07.09.2014 על ידי כבוד השופט י' הרכבי תאריך הישיבה: ג' בטבת התשע"ה (25.12.2014) בשם המבקשים: עו"ד זיוה ארנסטי בשם המשיבים 1: עו"ד אורי רם בשם המשיבה 2: עו"ד עובד אפיק בשם המשיבות 4-3: אין התייצבות בשם המשיבה 5: עו"ד יעל בלונדהיים בשם המשיבה 8: עו"ד אברהם **** בשם כונס הנכסים: עו"ד יששכר בר הלל הצדדים: בהמלצת בית המשפט, הגענו להסכמות הבאות (להלן: הסכם הביניים) כלהלן: לצורך הסכם ביניים זה: "הקבוצה המובטחת" – קבוצת הרוכשים שכבר שילמה דמי הוון וחתמה על הסכם פיתוח עם המנהל (20-21 רוכשים). "התובעים" – 6 התובעים בתביעה המקורית בבית המשפט המחוזי. "הרוכשים" – כל מי שאינו נימנה על חברי הקבוצה המובטחת או על התובעים. 1. צו המניעה שניתן ביום 21/04/13 – מבוטל. משמעות הדבר, בין היתר, שרמ"י יסיר את "ההקפאה" לגבי ההרחבה במושב נחם, ינפיק שומות דמי הוון ויעשה כל הנידרש להקצאת 64 המגרשים שבהרחבה. 2. הרוכשים והתובעים יפקידו או ישלימו הסך של 195,000 ₪ בגין תשלומי הפיתוח. סכום של 140,000 ₪ ישולם עד ליום 28/02/15. יתרת הסכום תשולם או תושלם תוך 7 ימים מיום מתן הודעה מהכונס שבדעתו להתחיל בעבודות הפיתוח. כונס הנכסים יבדוק עד ליום 28/02/15 את עלויות הפיתוח, וככל שימצא כי עלויות הפיתוח בגין ההרחבה עצמה נמוכות יותר, או גבוהות יותר, יופחת או יועלה הסכום בהתאם. כונס הנכסים יחזיק בפקדון נפרד 6 סכומים של תשלומי הפיתוח אשר יוחזרו, ככל שיהיה צורך בכך, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף 7 להלן. כונס הנכסים מצהיר, כי בדעתו להתחיל את עבודות הפיתוח ככל שיהיו בידיו כל הכספים בתחילת מאי 2015. 3. עד ליום 28/02/15 יפנו כל הרוכשים לרמ"י בבקשה לקבלת שומת דמי הוון. השומות שתונפקנה על ידי רמ"י, תתייחסנה למגרשים ספציפיים. 4. כל רוכש ותובע שלא ביצע האמור בסעיפים 3-2 לעיל תוך 45 יום, יגרע שמו מקבוצת הרוכשים ולא יהיה זכאי להקצאת מיגרש ואחד התובעים ייכנס תחתיו. 5. כל רוכש ישלם לרמ"י תוך 30 יום מהנפקת שומת דמי ההוון 50% מסכום השומה. כל זאת, מבלי לגרוע מזכות כל אחד מהרוכשים להשיג על השומה "בזמנו החופשי" והכל בהתאם לכללים הנוהגים ברמ"י או ההסכמות אליהן יגיעו הרוכשים עם רמ"י. עם קבלת השומות, התובעים יצהירו כי הם מודעים לגובה השומה, וכי ככל שיזכו בתביעתם כאמור בסעיף 7 להלן, הם מתחייבים לשלם את השומה והכל בהתאם לכללים הנוהגים ברמ"י (בשלב זה הרוכשים אך מצהירים על התחייבות ולא מפקידים בפועל לאור הבעיה שהתעוררה לפיה, בהיעדר שומה לתובעים נבצר מהם ליטול משכנתא על הסכום). 6. כל רוכש ותובע שלא ביצע את האמור בסעיף 5 לעיל במועדו, ייגרע שמו מקבוצת הרוכשים או התובעים ולא יהיה זכאי להקצאת מיגרש, וייכנס אחד התובעים תחתיו. 7. היה ויתברר בעתיד, לאחר כל השלבים דלעיל, כי מספר הרוכשים בצרוף התובעים גדול ממספר המגרשים בהרחבה (כיום יש 64 מגרשים, אך עם התובעים יש 70 טוענים לרכישה), אזי, התוצאה לגבי "העיסקאות הסותרות" (ומבלי שישתמע מכך הודאה של מי מהצדדים כי בעיסקאות סותרות עסקינן) תוכרע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ככל שבית המשפט המחוזי יקבע בפסק דינו, כי התובעים או מי מהם זכאי למגרש, ממילא יהיה על בית המשפט המחוזי לקבוע, ממי יגרע המיגרש מקבוצת הרוכשים. רוכש שייגרע כאמור על פי פסק הדין, תבוטל העסקה בין אותו רוכש לבין רמ"י ויראו את העסקה כמבוטלת לכל דבר וענין והתובע שיזכה בתביעה, ייכנס בנעליו של אותו רוכש לכל דבר וענין.

מובהר בזה, למען הסר ספק, כי "תחרות הזכויות" אינה לגבי חברי הקבוצה המובטחת.

הצדדים מצהירים בזה כי לא יבואו בכל תביעה ו/או טענה כלפי רמ"י בגין פעולותיו על פי הסכם ביניים זה. לאור העובדה שפרויקט ההרחבה "נתקע" מזה מספר שנים, ובהיתחשב בנזקים הגדולים של הרוכשים, התובעים ו"הקבוצה המובטחת", בית משפט זה נותן המלצתו החמה לרמ"י כי יאשר הסכם זה. האמור בהסכם זה, כפוף להסכמת רמ"י. ככל שלא תיתקבל הסכמת רמ"י, מוסכם על הצדדים להמשיך ולפעול במתוה הסדר הביניים בשינויים המחויבים.

...

במהלך ההתדיינות הודיעה המדינה לאירגון עמית כי היא מסכימה להנהיג הסדר של גבייה מרוכזת של דמי חבר לאירגון זה מעובדי המדינה, על-פי הרשאה מפורשת של כל חבר באירגון, אך זאת בתנאי שקודם לכן יקבע בית-המשפט, בפסק-דין סופי, כי האירגון הנו ארגון עובדים לפי סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר.

מבחינה מהותית, סבור היועץ המשפטי לממשלה, כי אין ארגון עובדים ללא פעילות במישור הקבוצי במגמה לאזן בין חולשת העובד לבין עוצמת המעביד; כי מטרתו של ארגון עובדים צריכה להיות הגנה על זכויות העובדים, כשהוא אוטונומי בפעולתו להשגת מטרה זאת, ולכן ארגון הנשלט על-ידי מעביד או ארגון שמטרתו להפיק רווח בעבור גוף אחר, פסול מלהיחשב ארגון עובדים; כי אין ארגון עובדים אלא אם רוב חבריו עובדים-שכירים וכי נידרש שהארגון יהיה דמוקרטי הלכה למעשה.

. " דעת המיעוט בפרשת עמית מוסיפה פרטים להשלמת התמונה. היא אומרת (בעמ' 108): "הוכח כי היזמה להקמת 'עמית' החלה בישיבותיה של הנהלת קופת חולים מכבי". היא מוסיפה ומציינת (בעמ' 110) שכבר באמצע שנת 1994 הופץ חוזר בין החברים של קופת חולים מכבי, שקרא להם להצטרף להסתדרות עובדים מכבי, כדי שמס האירגון שיוטל עליהם יועבר להסתדרות זאת.

נוסף לתלות האישית של חברי הועד המנהל של האירגון, קיימת גם תלות כלכלית של האירגון עצמו בקבוצת מכבי המימון של ארגון עמית מגיע עדיין (אם כהלוואה ואם אחרת) מקבוצת מכבי; האירגון יושב, כל כולו, במשרדים ובסניפים של קופת חולים מכבי; והוא משתמש בשירותים המשרדיים של הקופה, אפילו לצורך גיוס חברים לאירגון.

אמנות אלה לא קיבלו אמנם תוקף של חוק בישראל, אולם המגמה להתאים את הדין המקומי להתחייבויות שהמדינה נטלה על עצמה באמנות, הביאה להכרה ש"על-פי משפט העבודה הבנלאומי המחייב את ישראל, מובטח לעובדים החופש להיתאגד" (דב"ע שם/18-4 ההסתדרות הכללית ואח'-עירית תל אביב בעמ' 79; ובעניין התאמת הדין המקומי לדין הבין-לאומי הפומבי ראה מאמרה של פרופ' ר' לפידות: "מקומו של המשפט הבנלאומי הפומבי במשפט הישראלי" בעמ' 810).

בלי להתיימר למצות את כל הדרכים שבאמצעותן אפשר לווסת את התחרות בין הארגונים, לא ניתן לשלול התייחסות למספר החברים באירגון תוך הצבת סף מינימום יחסי, לשם מניעת פיצול כוח העובדים בין ארגונים זעירים.

מצב זה מחייב הסדר משפטי המאפשר בחינת תנאים אלה בשתי נקודות זמן, כשבתקופת הביניים (שתיראה סבירה לבית-הדין) יזכה הגוף להכרה זמנית כארגון עובדים.

...

זאת ועוד-עיון בחוק ניירות ערך אינו מביא למסקנה כי ל'קופת חולים מכבי', 'אמצעי שליטה' בעמית, או שהיא בעלת עניין בו. .

לפיכך יש לקבל את העתירה, ולבטל את פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה, אשר העניק לארגון עמית הכרה כללית כארגון עובדים.

אלא שעדיפה בעיניי מדיניות המגלמת אי-ודאות מסוימת בשאלת המשך קיומו של "גוף פורץ", על פני מדיניות הנועלת בפניו את הדלת הלכה למעשה, אף שהתקיימו בו "התנאים הראשוניים". בסופו של דבר המעסיקים גם הם בעלי עניין להחליט על הקף התקשרותם עם אותו גוף.

התובענה נושא הבקשה הוגשה על-ידי קבוצה של חברי האגודה ובניהם וכן על ידי תושבי המושב שאינם חברים באגודה; ובגדרה התבקש, בין היתר, צו עשה שיורה לרמ"י להוציא עבורם שומות והסכמי חכירה ופיתוח בהרחבה.

הוסכם, כי צו המניעה יבוטל וההקפאה שהטילה רמ"י לגבי ההרחבה תוסר, וכי הטוענים לזכאות למגרש – מלבד כ-20 רוכשים 'מובטחים', שכבר שילמו דמי הוון וחתמו על הסכמי פיתוח עם רמ"י, ואינם משתתפים ב'תחרות הזכויות' – יפקידו סך של 195,000 ש"ח בגין תשלומי הפיתוח, ויפנו לרמ"י בבקשות לקבלת שומות דמי הוון, שיונפקו ביחס למגרשים ספציפיים.

ביחס לרמ"י, נכתב בהסכם הביניים כי "הצדדים מצהירים בזה כי לא יבואו בכל תביעה ו/או טענה כלפי רמ"י בגין פעולותיו על פי הסכם ביניים זה", וכי "האמור בהסכם זה, כפוף להסכמת רמ"י. ככל שלא תיתקבל הסכמת רמ"י, מוסכם על הצדדים להמשיך ולפעול במתוה הסדר הביניים בשינויים המחויבים". עם זאת המליץ בית המשפט לרמ"י, בהיתחשב בנזקיהם של הרוכשים כולם, לאשר את הסכם הביניים.

בקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט זה מיום 21.5.2015, תוך שהודגש כי "ביטול צו המניעה הוא עניין שבין המבקשים והמשיבים (אלה וגם אלה נמנים עם קבוצות הרוכשים, ע'ב') בינם לבין עצמם, נוכח 'התחרות' ביניהם, ולא עניינה של רמ"י, שאמורה להנפיק שוברים למומלצי האגודה ששלמו דמי פיתוח, והכל על פי נהליה-שלה" (ההדגשה במקור).

האגודה היתנגדה אף היא לבקשה למתן פסק דין, וטענה כי ישנם מומלצים קודמים מטעמה שיש להעדיפם על פני המבקשים (בעניינינו, כאמור, המשיבים 1, 5 ו-6), וכי בהסכם הביניים "אין הוראה לפיה התובעים ייכנסו בנעלי רוכשים אשר יוותרו על זכותם". בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה למתן פסק דין, תוך שקבע כי אין ממש בהתנגדויותיהן של רמ"י והאגודה, המבקשות לסגת מהסכמותיהן בבית המשפט המחוזי ומהסכם הביניים שניתן לו תוקף בבית המשפט העליון (בגדרי רע"א 6712/14), שלפיהם תכובד כל הכרעה שיפוטית שתתקבל בנוגע לתחרות בין המומלצים.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה וביצוע פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור.

אי לכך, קיימת תחרות בין בנק מזרחי לבין יתר הנושים המובטחים כהגדרתם בהסדר.

מכל מקום, במהלך בירור ההליך אושר כאמור לעיל הסדר הנושים, כך שהמחלוקת כיום היא בין בנק מזרחי לבין יתר חברי קבוצת הנושים המובטחים כהגדרתה בהסדר.

זאת, שכן קביעה זו תשוב ותעמיד את בנק מזרחי כאחד הנושים המובטחים בהסדר הנושים (מעמד המוקנה לו ממילא בשל השיעבוד הצף שנירשם לזכותו).

לצד אלה, היו מלומדים אחרים שדגלו בגישות ביניים לגבי תחולתן של הוראות חוק המחאת חיובים והוראות חוק המישכון על המחאה שנעשתה על דרך השיעבוד (ראו, נינה זלמן ועופר גרוסקופף "המחאה על דרך שיעבוד ומשכון זכות" עיוני משפט כח(1) 43, 44, 94-93 (2004); חיים זנדברג "המחאת זכות: מכר מותנה או מישכון? עוד על ההבחנה ומשמעויותיה – אגב ע"א 2328/97 כוכבי נ' ארנפלד" משפטים לא(4) 985 (2001); יהושע ויסמן "חוק המישכון, תשכ"ז-1967" פירוש לחוקי החוזים 24-20 (גד טדסקי עורך, 1974) (להלן – ויסמן); מרים בן-פורת "חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969" פירוש לחוקי החוזים 16 (גד טדסקי עורך, התשל"ב); לרנר, המחאת חיובים, בעמ' 273-265).

בנסיבות אלה, לא רק שאין מקום לטענת בנק מזרחי כי לפנינו עסקת מכר, אלא שדרך ההיתקשרות שבין בנק מזרחי לבין חברת חרושת תומכת בעמדת הנאמן ויתר הנושים המובטחים כי, לכל היותר, ביקשה חברת חרושת להבטיח את החזר החוב לבנק באמצעות שיעבוד התמורות.

...

בנסיבות אלה, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי שלושת השעבודים הצפים שנרשמו על נכסי חברת חרושת, לטובת שלושת הבנקים, הינם תקפים והתגבשו באותו המועד.

התוצאה היא שעל בנק מזרחי להעביר לידי הנאמן להסדר הנושים של חברת חרושת את תמורות היצוא שהתקבלו אצלו ממועד צו הקפאת ההליכים ואילך.

התוצאה היא שהכספים שהתקבלו אצל בנק מזרחי בגין משלוחי היצוא, לאחר שניתן צו הקפאת ההליכים לארקל, יועברו לידי הנאמנים לביצוע הסדר הנושים לאגודה על מנת שיחולקו בהתאם להסדר הנושים.

ה נ ש י א (בדימ') המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: חוות דעתו של חברי הנשיא (בדימ') גרוניס מקובלת עלי.