הסגת גבול במקרקעין בנסיבות מיוחדות

בע"א 8/79 שמואל גולדשמיט נ' דן ארזי פ"ד ל"ה(3) 399, 407 נדונו התנאים לחיובו של מחזיק במקרקעין בנזק של מסיג גבול שהוא קטין.

היותו של הניזוק מסיג גבול, עשויה להוות נתון שיש בו בנסיבות המיוחדות של המקרה, כדי להביא לכך כי המזיק לא יכול היה לצפות לנוכחותו במקום.

...

סוף דבר אני קובע שלא קיימת אחריות מצד הנתבעים לתאונה.

התביעה נדחית.

בעקבות דחיית התביעה נדחות הודעות צד שלישי ורביעי ללא צו להוצאות.

הסוגייה העיקרית של ערעור זה נסבה סביב העוולה של הסגת גבול במקרקעין בנסיבות מיוחדות במינן.

...

לאחר ששמענו השלמת טיעון, החלטנו ביום 13.6.00 לראות את הבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות.

התוצאה היא כי עו"ד דויטש חב חבות אישית בנזיקין כלפי היורשים בשל הסגת גבול בדירתם, והוא מחויב בתשלום פיצויים בשל נזק הממון שנגרם להם בצורה של דמי שימוש ראויים.

התוצאה היא כי הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל ופסק דינו של בית משפט השלום מושב על כנו, תוך כדי שינוי התקופה בגינה אחראי עו"ד דויטש לתשלום דמי שימוש, כמוסבר לעיל.

כן ישלם המשיב למערערים שכר-טירחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח והוצאות משפט על-פי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-.

סעיף 29 לפקודת הנזיקין קובע: "29. הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון." סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע: "1.(א) מי שקבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

כן אפשר, כי רווחיו של מסיג הגבול יעלו על דמי השמוש הראויים, ושוב – בשל נסיבות מיוחדות.

...

לאור האמור, הודעת צד הד' כנגד עופר גול נדחית.

סוף דבר התביעה העיקרית נדחית.

הודעת צד הג' והודעות צד' הד'- נדחות.

בין היתר קובע החוק כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לידון "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה, ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". עם זאת בתובענות שעילתן בסעיפים 29, 31, 62 ו-63 לפקודת הנזיקין בקשר לסכסוך עבודה (הסגת גבול במקרקעין, הסגת גבול במטלטלין, גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה בהתאמה), יש לבית הדין סמכות עניינית.

אמנם נכון הוא שבנסיבות מיוחדות שבהן מוכח שישנו בעל שליטה, שפועל כ"רוח החיה" של החברה, אף שאינו רשום כבעל מניות ניתן להרים את מסך ההיתאגדות נגדו ולחייבו בחיוביה של החברה (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 41428-01-13 שחם – ביטון (10.5.2018)).

...

זאת מכוח דיני החברות, שכן נטען שלא פקחו כיאות על עסקי החברה, לא פעלו בהגינות ובתום לב; דיני הנזיקין, שכן הפרו את חובת הזהירות "והאמונים", כלשונם: ודיני החוזים, שכן ניהלו משא ומתן, ככל הנראה עם התובעים, בחוסר תום לב. הבקשה לטענת הנתבעים דין התביעות סילוק על הסף מכל אחד מהטעמים הבאים ובוודאי בהצטברם: [א] העדר סמכות עניינית – בהקשר זה טוענים הנתבעים כי לא מתקיים מבחן זהות הצדדים.

עם זאת ומאחר שהצדדים הרחיבו בכל הנוגע לסוגיית הרמת המסך מצאנו להידרש לה וכן לאופן ניסוח כתב התביעה, אף אם למעלה מהצורך, ולכך נפנה עתה.

נזכיר כי בענין שחם מצא בית הדין הארצי כי מדובר במקרה מובהק של בעל שליטה בקבוצת חברות שמתוך פעילות מירמתית שיטתית פעל באופן מכוון להסתרת היותו בעל מניות באמצעות רישום "אנשי קש", וכן פעל להעברת עובדים מחברה כושלת אחת לאחרת כדי לחמוק מחובות – מצב דברים שלא מתקיים בענייננו גם לשיטת התובעים.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעות נדחות על הסף.

מיהו בר רשות מכללא במקרקעין? הספרות והפסיקה נתנו קווים מנחים בשאלה זו. המלומדת נינה זלצמן [נינה זלצמן "רישיון במקרקעין" הפרקליט מב 24, 57-56 (תשנ"ה)], הגדירה את הרשות מכללא כך (הגדרה שאומצה בענין חיטמן): "בגדר המושג רשות מכללא נכללים כל אותם מצבים שבהם ההחזקה או השמוש של פלוני בנכס אינם מעוגנים בהסכמה מפורשת שנתן בעל המקרקעין, אלא בהסכמה הנלמדת ממחדלו של בעל המקרקעין לפעול לסילוקו של פלוני מן הנכס, אף שעומדים לרשותו כל האמצעים לכך... ההסכמה נלמדת ממשך הזמן שחלף ומהתנהגותו הפאסיבית של בעל המקרקעין בנסיבות המקרה המעידה שהשלים עם נוכחותו של פלוני בנכס ... נסיבות המקרה שבמסגרתן נלמדת הסכמתו בשתיקה של בעל המקרקעין, עשויות למנוע את בעל המקרקעין מכוחו של דין ההשתק או עיקרון תום הלב, מלהביא את הרשות לסיומה באופן חד-צדדי ומיידי". בענין היפר חלף, פסקה יח, הוגדר בר רשות מכללא במילים הבאות: "אכן עסקינן בטענת רישיון מכללא – קרי, כזה המאפשר החזקה ושימוש בשטח כתוצאה משתיקת הבעלים; זאת בנגוד לרישיון חוזי, בו בעלי הקרקע נותנים את הסכמתם המפורשת לשימוש או החזקה בשטח. הראציונאל שבבסיס הרישיון מכללא הוא היות הבעלים מושתקים מטענת הסגת גבול כלפי מי שהחזיק בקרקע והסתמך על שתיקתם". בענין אביטסם, פסקה 17, הוגדרה רשות מכללא במילים הבאות: "בשונה מרישיון שניתן מראש מכוח הסכם שנערך בין הצדדים או מכוח היתר של חסד, בין אם עסקינן ברשות שבתמורה ובין ברשות חינם, רשות מכללא נלמדת בדיעבד משתיקתו ואי-מחאתו של בעל המקרקעין נוכח עובדת החזקתו של פלוני בנכס המקרקעין, ומקורה למעשה בעוולה של הסגת גבול במקרקעין". אם נסכם את הדברים, נגדיר אדם כבר רשות מכללא במקרקעין, ככל שממלא אחר התנאים הבאים: מחזיק במקרקעין ללא הסכם או רשיון בכתב מבעל המקרקעין; בעל המקרקעין מודע להחזקתו במקרקעין במשך תקופה ארוכה; בעל המקרקעין שותק, לא מוחה ולא פועל לסילוק ידיו של המחזיק במקרקעין; ראוי עוד לציין, כי הרשות מכללא היא בגדר זכות אישית של בעל הרשיון, להבדיל מזכות חפצית.

על רקע זה אני סבור כי היתעקשותו של התובע לעמוד על זכותו לפצוי עובר לפינוי הייתה סבירה בנסיבות העניין, בהנתן המאפיינים החריגים והמיוחדים של הקרקע בה אנו עוסקים – מיתחם אלי כהן.

...

על כן אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה העיקרית והתביעה שכנגד.

במצב דברים זה אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, לרבות עמרם (שניתן להניח כי תרוויח גם היא מעסקת הרכישה של מקרקעי המתחם מהנתבעת, הגם שהרווח לא יגיע כדי התעשרות שלא כדין).