לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה עקב רשלנות רפואית בטיפול בה מצד הנתבע.
כאשר נישאל ד"ר מועאד ביחס לעובדה שיומיים לאחר מכן בדו"ח העברה לרמב"ם אותו צלום מיום 7.2.16 פוענח אחרת ונרשם : "צלום חזה לפני כיומיים, ציור ראתי מוגבר, טישטוש בשער הריאות." הייתה תשובתו מפתיעה למדי, היא כללה שני הסברים, האחד, שמי שפענח את הצלום ביום 7.2.16 היה מנהל מחלקת הרנטגן לעומת מתמחה שלב א' שפענח את אותו הצלום אחרי יומיים, השני, שהמתמחה תיאר טישטוש ולא הצביע על תסנין שמשמעותו דלקת או גודש שמשמעותו מים (ראה לעניין זה עדותו עמ' 28-29)
קשה לקבל הסברים אלו.
ראשית, לא בטוח שנפל פגם בפיענוח המאוחר ורק משום שהמפענח הוא מתמחה שטרם סיים שלב א', באותו קו מחשבה אפשר היה לטעון שמי ששחרר את התובעת מהמיון ביום 5.2.16 (גם הוא מתמחה טרם סיום שלב א') ללא אישור מומחה בכיר ברפואה פנימית טעה ולא כך הדבר.
כך העיד עמ' 18 שורה 35-עד עמ' 19 שורה 8:
"שהמשמעות של אישה בהיריון עם איבחנה של דלקת ראות, לעניות דעתי זה היה אישפוז במקום. ומה שקרה במציאות בגלל ואני, בגלל המציאות הזאת שלא בדיוק זוהה ולא בדיוק, היא הלכה הביתה, והיא דגרה את המחלה הזאת עוד יומיים, עד שהתפרצה בצורה כזאת חמורה שאחר כך היה לה אישפוז יותר מחודש והיא הייתה בטיפול נמרץ ומצבה היה קשה ביותר. אז מה שאני אומר, לא בהאשמה, אלא היה כאן עיכוב באיבחון, והעיכוב הזה באיבחון לא נקרא לו בשם, זה בית המשפט יחליט אם זה היה רשלנות או אי זהירות או WHAT EVER אבל מבחינה רפואית זה , אין חולקים על כך, שהיה כאן עיכוב באיבחון, שהעיכוב הזה לא היה בלתי נימנע, כי גם אם תגיד שזה חוכמה לאחר מעשה, היה כבר ממצא ברנטגן. הייתה תמונה קלינית שהתאימה לדלקת ראות ומפאת הלחץ, מפאת כל מיני דברים לא חידדו את הנקודה הזאת עד שהייתה לה מחלה סוערת."
המומחה מטעם הנתבע היה זהיר בתשובתו לעניין הצורך באישפוז והוא ענה שלאחר בדיקת הממדים לעניין האישפוז: "חשבונית לא היה אינדיקאציה"
המסקנה ולו בנטל המינימאלי הנידרש במשפט אזרחי היא שלאור המדדים שפורטו לעיל ולאור המצב בו הגיעה התובעת לביקור השני, היה צריך לתת את הדעת לעניין קיומה או שלילתה של דלקת ריאות באופן מעמיק.
...
תשובתה המלאה של התובעת לא מסתדרת לגמרי עם עדותו של ד"ר מועאד לפיה הוא לא מוסר דין וחשבון לחולה ישירות אלא הכל מופיע במכתב השחרור ואין חולק שבמכתב השחרור עצמו אין הוראה על נטילת מוקסיפן , אם כך, לא ברור איך רופא המשפחה ידע על ההמלצה לנטילת מוקסיפן אם אין הוראה כזו במכתב השחרור?
נראה שמסתברת לא פחות המסקנה שהתובעת התבלבלה והתכוונה לאנטיביוטיקה מסוג זינט שנרשמה בביקור מיום 5.2.16 , הדבר גם מסתדר יותר עם דו"ח ההעברה שערך הנתבע ושאינו מציין את ענין המוקסיפן כלל.
לסיכום-התובעת הגיעה כבר ביום 5.2 למיון עם תלונות על קוצר נשימה מזה מספר ימים , לא נספרו נשימות, לא בוצע צילום והתובעת שוחררה עם אבחנה אחרת, יומיים לאחר מכן ביום 7.2 היא מדווחת על תלונות דומות וגם הפעם לא נספרו נשימות, בשני המקרים מתעלמים או למצער לא ניתן משקל ראוי למדדים המצביעים על דלקת ולחום שהיה גבוה בביקור השני, צילום החזה מפוענח בצורה לא מדויקת ושוב מתפספסת האבחנה של דלקת הריאות ולמצער אבחנה של חשד לדלקת ריאות.
בשים לב למכלול נסיבות התיק הנני קובע את הנכות התפקודית בשיעור של 25%.
אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 292,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%+מע"מ+800 ₪ בגין האגרה הראשונה והוצאות מסירה+כל הוצאות חוות דעתו והופעתו של המומחה פרופ' ויילר על פי קבלות שיוצגו לב"כ הנתבע.
