הסבר לטעם מיוחד לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור

כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בלבד בהגשת העירעור טעון תירוץ והצדקה (ראו: ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, 30.7.2001), וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר" (עא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, 20.12.2006).

טענת המבקש בבקשתו החלופית להארכת מועד להגשת העירעור, לפיה "מדובר בפגרות ובימי חרום ומניין המועדים אינו ברור, בפרט שפסק הדין ניתן בתחילת מצב החרום", אף היא אינה מהוה בנסיבות העניין 'טעם מיוחד' להארכת מועד.

...

אשר לסיכויי הערעור - לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכתב הערעור שוכנעתי, שמרבית הטענות בערעור אינן בעלות סיכויים טובים משום על פני הדברים פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומעוגן היטב בחומר הראיות ובהלכה הפסוקה, ובחלקו העיקרי הוא מבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן (ראו: ע"א 501/84 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' מירון, פ"ד מב (2) 89; ע"א 3546/10 מישאל נ' קליין, 18.4.2012).

גם מטעם זה, אין מקום להיעתר לבקשה.

כללו של דבר - לאור האמור, נוכח האיחור הניכר בהגשת הערעור ובהעדר 'טעם מיוחד' להארכת המועד נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

במסגרת הדיון שנערך ביום 9.12.21 העלו המשיבים שתי טענות: העירעור הוגש באיחור, ללא כל בקשה להארכת מועד ומבלי שניתן כל טעם מיוחד שיש בו כדי להסביר את האיחור.

...

" בעש"א 48405-07-20 הצלחה – לקידום חברה הוגנת נגד עירית ירושלים ואח', ולאחר בחינה של הוראות החוק והתקנות, התייחס בית המשפט לחובת הפירוט הנדרשת, כדלהלן: "מלבד פירוט השעות והגורמים שלטענת המשיבים טיפלו בבקשה, המשיבים לא הציגו נתונים מפורטים, כקבוע בפסיקה לעיל, המתייחסים להיקף הקצאת המשאבים הדרושים לגילוי המידע. כך, אין פירוט מדוע יש צורך בכל בעל תפקיד ומה החשיבות שלו לשם מסירת יומני ראש העיר; מה נעשה על ידי אותו בעל תפקיד במסגרת בחינת הבקשה; כיצד חושבו שעות העבודה של כל בעל תפקיד ואיך בוצע המעקב על השעות הנטענות – האם על ידי דיווח של אותו עובד בזמן אמת או שמא באמצעות מעקב של הגורם האחראי, וזאת בהתחשב בטענת המשיבים כי החישוב נעשה על בסיס עבודה בפועל ולא על בסיס הערכה (ע.3, ש. 18-19); לשם מה נדרשת עבודת הדובר בענייננו; מיהו ראש הסגל ומה תפקידו ביחס לבקשות חופש המידע; לשם מה נדרש הממונה על ייעוץ וחקיקה שעה שמנגד נטען שנעשתה גם בחינה משפטית אולם לא נלקחה בחשבון. כמו כן, לא הוגש תצהיר מפורט מטעם כל גורם שטיפל בתיק, אשר יכול לבסס את טענת המשיבים." בית המשפט הוסיף וקבע: "בענייננו, לא טרחה המשיבה לפרט, לא כל שכן בתצהיר, את שעות העבודה שהושקעו, מועדים, סוג העבודה שבוצע ומדוע נדרש היקף שעות שכזה. לא מדובר במחדל של מה בכך, שהרי זו ליבת המחלוקת בין הצדדים. למן הרגע הראשון ידעה המשיבה כי המערערת סבורה שהיקף שעות העבודה מופרז, מדוע זה לא טרחה לפרטו? חישוב השעות נראה מופרז ביחס למועצות אחרות או לדרישות משנים קודמות, ומחדל זה מביא למצב שבו לא ניתן לערוך ביקורת שיפוטית על החלטת המשיבים. אני סבורה כי חישוב השעות מופרז, ובעניין זה אפנה לפסק דינה של כב' השופטת ע. אבמן –מולר, בעש"א (י-ם) 45503-02-14‏ ‏ אלחנן גרונר נ' הממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים (30.03.2014), בו הפחית בית המשפט את בסיס השעות לחישוב, מקום שלא הונחה תשתית ראייתית מינימלית להוכחת השעות (ר' סעיפים 8-9 לפסק הדין)." ובעניינינו אנו, תשובת המשיבים מיום 20.4.21 הינה תשובה לקונית שאין בה כדי לפרט מהי הקצאת המשאבים הנדרשת ומדוע מתבקש תשלום אגרה בסך של 2,362 ₪.

סוף דבר: לאור המפורט לעיל, תשובת המשיבים בנוגע לאגרה המבוקשת אינה עומדת באמות המידה שמצופות מרשות מנהלית והיא אינה מאפשרת ביקורת שיפוטית.

לפיכך, הערעור מתקבל.

טענות המבקש לפיה כתב העירעור נדחה לפחות פעמיים מאחר והוגש בנגוד להוראות התקנות, הן למעשה טענות לאיחור הנעוץ בסיבות הקשורות בבאת כוחו, טעמים, אשר ככלל אינם מהוים "טעם מיוחד": "ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הנו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין .., ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ" בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (14/3/2011).

אם תיתקבל הבקשה להארכת המועד, יהיה בכך לפגוע באופן ממשי באנטרס ההסתמכות של המשיבים, ללא כל "טעם מיוחד" המצדיק סטייה מן הכלל לפיו על המבקש לעמוד במועדים הקבועים, בשים לב כאמור לשהות הממושכת, שלא ניתן לה הסבר ראוי.

...

ביום 12.4.22 הוא הגיש ערעור אך ביום 24.4.22 כתב הערעור נדחה מסיבות טכניות בהיותו מנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי.

בנוסף, מעיון בפסק דינו המנומק והמפורט של בית משפט קמא, אני סבורה, מבלי לקבוע מסמרות, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים, ועל כן לא מתקיים גם התנאי השני.

משלא הוכיח המבקש טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת ההליך בשל האיחור בהגשתו.

ההסבר הסתמי של המערערים לפיו הם סברו כי ההחלטה מ- 4/22 היא בבחינת "הנחיה בפועל" למערערים להגיש את הבקשה שוב בצרוף המסמכים הדרושים לצורך קבלת החלטה על חידוש הדיון בעררים, איננו מהוה "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

...

ועדת הערר הדגישה בהחלטתה כי "קבלת בקשה זו כמוה כערעור על החלטת ועדת הערר מיום 10.4.22. אשר אינו בסמכותנו ולא נוכל להיעתר לבקשה ולו מטעם זה בלבד". ועדת הערר דחתה את הבקשה גם לגופה בנימוק לפיו הבקשה אינה מגלה כל הצדקה לקיים דיון בעררים, בשל השיהוי הניכר שחל בהגשתה.

לאור המקובץ, אנו סבורים כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.4.22, כפי שנדרש למעשה בבקשה זו, וממילא אף בקשה זו אינה מגלה עילה לחידוש הדיון בעררים" כמפורט, ועדת הערר יכולה הייתה בנסיבות ענייננו להסתפק בנימוק הסף לדחיית הבקשה, לפיו ועדת הערר איננה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה (ובענייננו ההחלטה מ- 4/22), זאת מבלי להתייחס לבקשה גופה ולמסמכים שצורפו לה. ועדת הערר פעלה מעבר לנדרש עת נימקה את נימוקיה לדחיית הבקשה לגופה, נימוקים אותם כשלעצמם מצאתי כראויים ומוצדקים, גם הם; כאמור, המערערים לא פירטו ולא נימקו על שום מה לא פנו לוועדת הערר משך לפחות למעלה מעשור שנים, בבקשה לחידוש הדיון בעררים.

מהמקובץ עולה כי גם אם הייתי נעתר לבקשה לצירוף פרוטוקול ישיבת הוועדה מ- 04/13 כראיה מאוחרת בערעור, לא היה בכך כדי לשנות מתוקף ההודעה לפיה בקופת הוועדה המקומית לא שמורים כספים כלשהם המיועדים לטובת תביעת המערערים, בניגוד לטענתם.

התוצאה לאור מכלול המקובץ בפסק דין זה, אני מורה על דחיית הערעור תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיבות בסך של 7,500 ₪ לכל אחת מהמשיבות (הוועדה המקומית ונתיבי ישראל) ובסכום כולל של 15,000 ₪.

זאת, בהנתן שכבר ביום 29.6.2023, לאחר החלטת השופט ד' מינץ, ידע המבקש על דבר טעותו, טרם שחלף המועד האחרון להגשת ערעור; ולא ניתן כל טעם מיוחד מדוע העירעור (או למצער בקשת ארכה להגשתו) לא הוגש בסמוך להחלטת השופט ד' מינץ.

אין בפי המבקש כל הסבר מדוע לא הוגשה, למצער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, במועד האחרון להגשת העירעור על פי דין (ביום 2.7.2023).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, סבורני כי דינה דחייה על פי תקנה 148א לתקנות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא.