הנפקת מכתב פיטורים לצורך דמי אבטלה

] רק ביום 8.8.16, חודש ושבוע לאחר פיטוריו, התובע הוזמן לשיחת שימוע בעקבות הארוע הנ"ל. בתום השימוע הובטח לתובע לקבל מכתב פיטורים, ובפועל "מכתב סיום העסקה" נימסר לו באיחור רב. נוכח פיטוריו ובשים לב לאופן בו נעשו עתר התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי קבלת מכתב פיטורים, פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה, עגמת נפש, פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר ופצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה.

הוא העלה טענות כנגד תלושי המשכורת שהונפקו לו על ידי הנתבעת ובכלל זה טען כי למרות ששולם לו שכר בשיעור 150% על משמרות לילה[footnoteRef:3], הנתבעת היתעלמה משעות אלה ולא הפרישה בגינן לפנסיה, לקרן הישתלמות, ולא שילמה עבורן זכויות סוציאליות כלשהן.

...

משלא הביא התובע ראשית ראיה לתמוך בטענה לזכאות למענק כאמור, תביעתו בעניין זה נדחית.

משלא הועלו טענות ולא נעשה מאמץ להוכיח את עגמת הנפש כמפורט בפסיקה שהובאה לעיל, דין התביעה גם בעניין זה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 73,351 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם למועדים המפורטים להלן, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, כדלקמן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 15,260 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הודעה מוקדמת בסך 4,591 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 30,000 ₪.

האחת, כי הוא פוטר לנוכח עבירה שביצע ושלילת אפשרות הכניסה שלו למפעל ברום בו מבוצעת עבודת הנתבעת, והשנייה – כי הוא לא פוטר בפועל ובקש לקבל מכתב פיטורים על מנת לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.

לעניין זה אציין, כי תלושי השכר לא נימסרו לתובע מדי חודש אלא בתום תקופת העבודה (ראו פרוטוקול מיום 13.4.16 עמ' 10, ש' 11-17) וכי גם בהתאם לגירסת הנתבעת, תלושי השכר אינם משקפים את המציאות בפועל, שכן, לטענתה, התובע לא עבד כלל בחודש נובמבר 2014 וחרף זאת, הונפק לו תלוש שכר בו צוין כי עבד 11 ימים.

...

לאור האמור לעיל, הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע חלף הפרשות לפנסיה בסך 5,760 ₪ (5,760 ₪= 12 חודשים* 6%* 8,000 ₪).

בשולי הדברים אוסיף, כי משנדחתה טענת הנתבעת לענין קיומה של יתרת ימי חופשה שלילית, הרי שטענת הנתבעת לקיזוז חוב בגין ניצול חופשה ביתר נדחית אף היא.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: א. תשלום בגין פיצויי פיטורים בסך של 8,000 ₪.

לתובעת הונפקו תלושי שכר החל מחודש ספטמבר 2007 מאחר ורק במועד זה החלו רשויות המס להכיר באפשרות שאשה תועסק על ידי בעלה כשכירה.

במועד סגירת העסק קבלה התובעת מכתב פיטורים כנדרש לצורך קבלת דמי אבטלה.

בהמשך העידה כי לא בקשה פיצוי פיטורים עקב פיטוריה ואף שאלה במסגרת עדותה -"מגיע לי פיצויים מדבר כזה?" (עמ' 9 לפר' ש' 5-2).

...

התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

התובע בחר להגיע עם הנתבעת להסכם מאחר וההסכם הצמיח לו יתרונות כלכליים משמעותיים בדמות תשלום של מספר חודשי חופשה (כחודש וחצי בפועל בנוסף לתשלום פדיון של שלושה חודשי חופשה), יחד עם מכתב פיטורים אשר אפשר לו לקבל מיידית דמי אבטלה טרם הגיעו לגיל פרישה, בנגוד למצב בו היה מנצל ימי חופשה בפועל.

אינני מקבלת גרסה זו. משהנתבעת הוציאה תחת ידיה מכתב המעיד על פיטורי התובע ומבקשת כעת בהליך המשפטי להיתכחש למסמך אותו הנפיקה בעצמה מוטל עליה נטל כבד להוכיח כי האמור במכתב הפיטורים אינו אמת.

בפרשת רבקה אלישע נפסק בהקשר זה: "ככל שאי הצידוק לפיטורים גדול יותר, ראוי להניח שהעובד שפוטר, היה מועסק תקופה ארוכה יותר. בבוא בית הדין לקבוע כאמור על פי עילת הפיטורים והליך הפיטורים את מספר החודשים בגינם מגיע לעובד פיצוי בגין הנזק הממוני שניגרם לו בשל הפסד שכר עקב הפיטורים בחוסר תום לב, עליו להיתחשב בקורות העובד במהלך אותה תקופה, ואשר נעשה להקטנת נזקיו. למשל – קבלת דמי אבטלה ומציאת מקום עבודה חלופי והשכר ותנאי העבודה שניתנו לו שם. לאור המבחנים האמורים ועל פי פסיקתו העקיבה של בית דין זה , סכום הפצוי בגין נזק ממוני שנפסק לעובד שפוטר שלא כדין, לא חרג מסכום השווה לשכר עבודה של שנה תמימה. רק בנסיבות נדירות נקבע סכום פיצוי גבוה יותר". באשר לפצוי בגין נזק לא ממוני – פיצוי זה נקבע כסכום גלובאלי ולא כמכפלת שכר (ר' פרשת מנורה).

...

סבורני כי הטענה לא הוכחה ומשכך יש לדחות את רכיב התביעה הנובע ממנה.

התביעה שכנגד נדחית.

בהתאם הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, נקובים בערכי ברוטו: הפרשי שכר בגין חודש אפריל 2016 בסך 1,687 ₪.

רקע כללי וההליכים שהתנהלו בתיק: התובעת הגיש בתאריך 22.6.20 תביעה כנגד הנתבעים במסגרתה עתרה לחיוב הנתבעים בתשלום פצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות, שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, שווי רכב ודלקן, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר שימוע ואי מתן מכתב פיטורים, פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה ופיצויי הלנה, בסה"כ 181,339 ₪.

בהמשך עדותה (עמ' 5 שורה 30 עד עמ' 6 שורה 26) ציינה התובעת, כי הנפיקה תלושי שכר לה ולעובדת נוספת, הוציאה בין 5 ל-10 חשבוניות בחודש והגישה דיווחים לרשויות המס.

בנסיבות אלו מצאנו, כי לא נערך לתובעת שימוע כדין ולכן מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי עקב פיטורים בהעדר שימוע בסך 5,000 ₪.

...

לטענת הנתבעים: א. יש לדחות את התביעה כנגד מר שטרית.

מצאנו לדחות תביעה זו שלא הוכחה.

בנסיבות אלו בקשת הנתבעים נדחית.

סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעת סכומים כדלקמן: הפרשות לפנסיה בסך 28,792 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 13.10.18) ועד לתשלום המלא בפועל.