הנסיבות להעברת סמכות הדיון לבית המשפט המינהלי

ובהמשך: "מאחר שהכל מסכימים, כי העברת סמכויות בדרך של פסיקה אינה הדרך הרצויה והמועדפת, ומאחר שרצוי לרכז את השיפוט בעניינים מינהליים בבית המשפט המחוזי, במסגרת מחלקה מיוחדת לכך, מוצע בזה חוק אשר יקבע את העקרונות, ההסדרים והמנגנון להעברת סמכויות בצורה הדרגתית ומבוקרת, ובו ייקבע, כי בתי המשפט המחוזיים יוסמכו לידון בעניינים מינהליים שיפורטו בתוספות לחוק". אף במסגרת דברי ההסבר לסעיף 3 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, נכתב כי: " תקופת הכהונה של השופטים לעניינים מינהליים תהיה ארבע שנים. בדרך זו תושג המטרה של לימוד ופיתוח מומחיות ומיומנות בתחום המשפט המינהלי החדש לרוב השופטים בבתי המשפט המחוזיים ובעל מאפיינים ייחודיים משלו. כך גם תובטח מידה רבה יותר של אחידות בפסיקתו של בית המשפט הדן בעניינים מינהליים". (ההדגשות אינן במקור).

לעומת זאת, "אם מדובר בשתי ערכאות שיש ביניהן זיקה ישירה, או בהליך בוררות שמטבעו מבוסס על הסכמת הצדדים, אזי ניתן לסטות מהכלל ולהמנע מלהורות על בטלות ההליכים". סבורני כי מקום שמדובר בעיניין המצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ומנסיבות כאלה ואחרות נדון בהעדר סמכות בבית משפט השלום, כללי ההפחתה בסוגית הסמכות העניינית אינם אמורים לחול.

...

ביום 24.04.2016, דחה בית משפט קמא את הבקשה, וקבע, כי נוכח הקבוע בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות, לבית המשפט קיים שיקול-דעת בשאלה האם לדון בתביעה, ולפיכך טענת המשיבה, לפיה אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתובענה, נדחית.

לעומת זאת, "אם מדובר בשתי ערכאות שיש ביניהן זיקה ישירה, או בהליך בוררות שמטבעו מבוסס על הסכמת הצדדים, אזי ניתן לסטות מהכלל ולהימנע מלהורות על בטלות ההליכים". סבורני כי מקום שמדובר בעניין המצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ומנסיבות כאלה ואחרות נדון בהיעדר סמכות בבית משפט השלום, כללי ההפחתה בסוגית הסמכות העניינית אינם אמורים לחול.

בנוסף, סבורה אני כי לא ניתן להתעלם מנסיבותיו הייחודיות של פסק הדין שניתן על ידי בית משפט קמא, בו בית משפט קמא היה בעצמו ער לעובדה כי הוא נעדר סמכות מלדון בתביעה ויחד עם זאת הכריע בה לגופה, תוך שציין בסעיף 20 לפסק דינו כי "על אף שהגעתי לכלל מסקנה לפיה נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה, מצאתי לדון לשם הזהירות גם בתובענה לגופה". נסיבות מעין אלה בהן הכריע בית משפט בהיעדר סמכות בתובענה לא התעוררו למיטב זכרוני בפסיקה ובוודאי לא בפסיקה אליה הפנו חבריי, ואף לכך יש לתת את הדעת.

בהינתן האמור, מקובלת עלי דרך הילוכו של חברי כב' השופט ג'יוסי בפסק דינו, וכך גם הנמקותיו, ומשכך בנסיבות המקרה הייחודי שבא לפנינו, הנני מצטרפת לדעתו.

הפסיקה בערכאות השונות הכירה בכך שהערכאה המתאימה לדיון בהחלטות פרטניות כאמור הוא בית המשפט לעניינים מינהליים וראה לעניין זה בה"פ 32639-09-20 מינהל קהילתי יובלים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.4.21) בו נקבע כי הסמכות העניינית לידון בהחלטה פרטנית שעניינה תמיכות הוא בבית המשפט לעניינים מינהליים.

הסמכות העניינית על פי סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט בנסיבות של הפרת חוזה עת מדובר בתובענה כספית בסכום שאינו עולה על 2,500,000 ₪ היא לבית משפט השלום (ראה ע"א 510/82 רינה חסן נ' יפה פלדמן ,פ"ד לז (3)1 ,ע"מ 12) זאת ועוד, טוענת התובעת כי אם הנתבעת גורסת כי המדובר בתובענה שעילתה בהסכם ולפי סעיף 20 להסכם יש להגיש התובענה לבית המשפט המוסמך בירושלים, הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתה לחוסר סמכות עניינית שכן המדובר בטענות סותרות ויש לדחות אחת מהן.

לאור האמור לעיל, הבקשה לדחייה על הסף מחמת העידר סמכות עניינית נדחית ואף נדחית הבקשה להעביר את התיק לבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

...

ועדת התמיכות החליטה להורות על ביטולה של התמיכה המוענקת לרשויות עמק יזרעאל, קריית גת והתובעת וזאת מאחר שהרשויות אינן מבצעות את הפרויקט בעצמן או באמצעות חברת בת שלהן או תאגיד עירוני שבשליטתן כדרישת מבחן התמיכה של המשרד , יחד עם זאת החליטה ועדת התמיכות לפנים משורת הדין לאשר לרשויות תשלום עד ליום 31.5.18 וזהו לשון ההחלטה: " החלטת וועדת הרשויות שניתנה ביום 1.1.2018, בעניין עמק יזרעאל, קרית גת ותל אביב בטלה וזאת לאור הנתונים שהובאו בפני הועדה, לפיהם הרשויות פורטו מעסיקות את הפרויקטורים באמצעות גופים שאינם הרשות או תאגיד עירוני...לאור כל האמור לעיל, ולפנים משורת הדין, הוועדה מאשרת תשלום לרשויות לתקופה של עד ליום 31.5.2018 ומבהירה כי לא תאושר תמיכה באמצעות גופים אחרים (שאינם הרשות) לאחר מועד זה. התמיכה מה- 1.6.2018 תאושר רק להעסקה באמצעות הרשות או תאגיד עירוני בהתאם לנוהל התמיכות והוראות התכ"ם בעניין". לטענת הנתבעת מדובר למעשה בהשגה על החלטה מנהלית של רשות ציבורית, אשר הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים המתנהל במסגרת בית המשפט המחוזי.

לסיכום, בית המשפט הנכבד נעדר סמכות עניינית ומקומית לדון בתביעה ודינה סילוק על הסף.

כך, למשל, נקבע בעבר: "על בתי המשפט לבחון היטב תביעות בהן מתבקש סעד כספי ואשר בגדרן משיג התובע על החלטה מנהלית כזו או אחרת של רשות. רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות" (רע"א 7987/10 מדינת ישראל נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה" [פורסם בנבו] (28.4.11)).

לאור האמור לעיל, הבקשה לדחייה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית נדחית ואף נדחית הבקשה להעביר את התיק לבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

המשיבה עצמה מלמדת אותנו כי אין מדובר בנסיבות העניין בתקיפה עקיפה, כאמור, אלא תבעה זו כל עניינה הוא תקיפה ישירה של החלטת משרד החינוך ואופן קבלת ההחלטה.

מדובר בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית שבית משפט אזרחי לא מוסמך לידון בה. טענת ב"כ המשיבה, לפיה יש לנהל הליך משפטי מלא, שומטת את הקרקע מהאפשרות לבקש סילוק על הסף בהיעדר סמכות עניינית.

יחד עם זאת, ההחלטה אשר שללה את תקציב המכינה בשנת 2015, אינה החלטה ארצית או מגזרית, אלא עסקינן בהחלטה מסוימת, הקשורה למשיבה בלבד, בשנה ספציפית, ושעניינה בהיעדר העברת תקציב מחמת עיכוב בקבלת אישור ניהול תקין של המכינה – ראו סעיף 15 להמרצה וכן פרוטוקול הדיון, בעמ' 2, שורה 26.

...

המשיבה טוענת בתשובתה כי הבקשה איננה במקומה, אין להיעתר לה, ודינה דחייה.

שהרי, הרשות הגיעה להחלטה לשלילת תקציב המכינה, מאחר והגיעה למסקנה שהמכינה לא עומדת בכללים הקבועים בחוק המכינות.

אני סבורה גם כי זו היתה מטרתו של המחוקק – להביא למצב שבו החלטות הרשות החינוכית יידונו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, מה גם שבענייננו כאן, דומה כי המחלוקת נסבה על שיקול דעת הרשות בלבד וזה אמור להיבחן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, נחה דעתי כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעה זו, במתכונתה, והנני מורה על מחיקתה.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים, זאת הן לעניין הקביעה בדבר היעדרה של סמכות עניינית, הן באשר לטענותיו לגבי הפגמים שנפלו בהתנהלותה של ועדת תיכנון טפול.

בבקשה נטען, בעקרם של דברים, כי בעקבות פסק הדין בעתירה השלישית שקבע כי עומד למבקש סעד חלופי בהליך לפני ועדת הערר, היה על הועדה לידון בהעברת התיק בעיניינו, וכי יש מקום שבית משפט זה יבהיר לאיזו ערכאה נתונה הסמכות לידון בטענותיו.

בנסיבות אלה איני סבור כי המקרה דנן מעורר שאלה עקרונית שמצריכה הבהרה.

...

נוכח האמור הערעור נדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

] חשוב לציין, כי העובדה שבדרך להשגת המטרה של הבטחת תשלום שכר העבודה, נידרש בית הדין לידון בתקיפה של החלטות של גורמים צבוריים הכפופים גם לכללי המשפט הצבורי, אינה שוללת את סמכותו של בית הדין לעבודה לידון בתביעות שכר של נבחרי ציבור ובכלל זה שכר סגן ראש רשות כבעיינננו.

עניין מעמדה ותוקפה של חוות דעתה של הועדה המייעצת נדון בבית המשפט המינהלי בעיניין אבי לזימי נ' אליהו ברדה[footnoteRef:46].

בקצרה ייאמר, כי הנסיבות המעלות חשש לכאורה למעורבותם של שיקולים זרים כאמור לעיל, הנן בין היתר, הנסיבות הבאות: עיכוב שלא כדין של העברת טופס הבקשה לאישור שכרו של התובע למשרד הפנים במשך מספר חודשים, תוך הסתרת עובדה זו מעיני בית הדין בכתב ההגנה ותוך ניסיון להטעות ביחס למועד העברת הטפסים בפועל; העידר פנייה לועדת השרות בעיניינו של המנכ"ל לאחר מינוי התובע בישיבת המועצה מיום 27.4.17; והיעדר פנייה לועדת השרות בעיניינו של המנכ"ל גם לאחר שהועדה המייעצת קבעה ביום 19.9.17 כי קיים חשש לניגוד עניינים בכהונה מקבילה של התובע וגיסו.

...

על כן, התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש- נדחית.

אשר על כן, התביעות לתשלום פיצוי בגין שלילת מענק הסתגלות, אי קבלת דמי אבטלה ולפיצוי בגין עגמת נפש – נדחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה- נדחית.