הנימוקים להארכת המועד להגשת בקשה להישפט

טרם לתיקון 11 קבע הסעיף כי הארכת המועד אפשרית "מנימוקים שיירשמו". בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט, על בית הדין לבחון, בשלב הראשון, את התקיימותם של תנאי סעיף 8א(ו) לחוק:- "... שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה". ככל שלא היתקיימו תנאי סעיף 8א(ו) לחוק, יש לבחון האם קיימים "נימוקים מיוחדים אחרים" לקבלת הבקשה.

...

טענה זו אין בידינו לקבל.

זאת אף אם מדובר בטעות שבתום לב. לא שוכנעתי כי מדובר בסיבות שלא היו תלויות במבקשת, אשר מנעו ממנה להגיש את הבקשה במועד.

לאור האמור הבקשה נדחית.

המשיבה הפניתה לפסיקה על-פיה מתן אפשרות גורפת להגשת בקשות להארכת מועד להשפט בלא נימוקים כבדי משקל לעיכוב בהגשת הבקשה ולאי-הגשתה במועדים המפורטים בחוק תסכל את התכלית בעבירות מסוג "בררת משפט". המשיבה אף הפניתה בתגובתה לפסיקה אשר התייחסה גם למקרים שבהם חויב נכה בתשלום קנס, ולכך שבהיעדר טעמים ונימוקים מיוחדים, אין מקום להארכת מועד להגשת בקשה להשפט.

...

לעניין בקשת המערער לזנוח את "המעטפת" ולהתמקד בטענתו המהותית כי העמיד את הרכב על המדרכה במקום אסור להעמדה ולחניה במשך כ-רבע שעה על-מנת להמתין לאביו לאביו הנכה, אפנה לדבריו של כב' השופט רובינשטיין ב-רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת-ישראל (27/12/11): "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים." לאור האמור לעיל, ועם כל ההבנה להיות המערער בן מסור לאביו, אשר כדבריו המתין כ-15 דקות לאביו הנכה על מדרכה במקום האסור להעמדת רכב או חנייתו, דין הערעור להידחות.

נימוקי הבקשה בבקשתו בכתב להארכת המועד להגשת הבקשה להשפט, אשר לא נתמכה בתצהיר, טען המבקש באמצעות בא-כוחו, כי: הודעת הקנס נשלחה אליו בדואר רשום ונתקבלה לידי המבקש ימים ספורים לפני תום המועד לתשלום.

...

דיון והכרעה לאחר שנדרשתי לנימוקי הבקשה, לעמדת המשיבה ולהוראות החוק וההלכה הפסוקה, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות, ואלה טעמיי.

לאחר שבחנתי את טיעוני המבקש ואת המסמכים שצירף לתמיכה בהם, לא שוכנעתי כי תנאים אלה התקיימו בעניינו.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט - נדחית.

   דיון והכרעה: האם בוצעה המצאה כדין? בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להשפט אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להשפט, או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו.

...

לפיכך אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקשת וכי הבקשה הוגשה באיחור ולא הוכחו נסיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד.

כך קבע בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל(28.11.13): "אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין, שכן לא הוצג כל טעם ממשי המצביע על חשש כלשהו לעיוות דין שנגרם לו. ועוד אוסיף, כי טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו" גם ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל מיום 30.10.2014 נקבע כי: "גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011))".   גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא המבקשת עצמה, זאת בהסתמך על תצהירה של אחיה המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להישפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל מיום 17.1.2013).

לאור האמור לעיל , דין הבקשה להידחות.

   דיון והכרעה: האם בוצעה המצאה כדין? בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להשפט אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להשפט, או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו.

...

לפיכך אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקשת וכי הבקשה הוגשה באיחור ולא הוכחו נסיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד.

כך קבע בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל(28.11.13): "אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין, שכן לא הוצג כל טעם ממשי המצביע על חשש כלשהו לעיוות דין שנגרם לו. ועוד אוסיף, כי טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו" גם ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל מיום 30.10.2014 נקבע כי: "גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011))".   גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא המבקשת עצמה, זאת בהסתמך על תצהירה של אחיה המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להישפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל מיום 17.1.2013).

לאור האמור לעיל , דין הבקשה להידחות.