בכל הנוגע לתביעה השטרית, התובעים טענו כי הנטל על הנתבעים להוכיח את טענותיהם נשוא היתנגדותם לבצוע השיטריות.
באשר לטענת העושק, סעיף 18 לחוק החוזים קובע כי: " מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". מניתוח הסעיף עולה כי על מנת שסעיף זה יחול, צריכים להתקיים ארבעה תנאים מצטברים (א) קיומה של מצוקה מצד העשוק (ב) ניצול המצוקה על ידי העושק (ג) תנאי חוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל (ד) קיום קשר סיבתי עובדתי בין המצוקה וניצולה לבין כריתת ההסכם.
...
חיוב בגין תמלוגים חלקיים בסך 55,147 ₪:
משהוכח כי הנתבעים לא העבירו את מלוא סכום התמלוגים שהגיע לתובעים עד לחודש 12/2016, הרי שיש לקבל את התביעה בתשלום ההפרש הנטען על ידי התובעים, וזאת בסך של 39,147 ₪ (סכום הכולל מע"מ), נכון למועד הגשת התביעה.
להלן לשון הסעיף:
"20.4.3 במידה ומדובר בהפרה מתמשכת, רשאית החברה לדרוש פיצוי מוסכם בגין כל יום בו נמשכת ההפרה כאילו מדובר בהפרה נפרדת ו/או לראות בכל הפרה כהפרה נפרדת המזכה בפיצוי מוסכם נפרד כאמור לעיל, הכל לפי הענין והקשר הדברים."
כבר עכשיו אציין שאין בידי לקבל טענה זו. התובעים עותרים מחד, לקבלת החזקה בחנות על כל תכולתה ומאידך, הם עותרים לחיוב הנתבעים בתיקון הפרותיהם על פי ההסכם, שהסתיים כבר עם קבלת הסעד של מסירת החזקה כאמור.
לסיכום
לאחר שאמרתי כל אלה, אני מחייבת את הנתבעים כדלקמן:
לשלם לתובעים פיצוי מוסכם בסך של 165,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 26.1.2017 ועד היום .