בנוסף, לעמדתו, הנוהל מונע ומדכא אסירים מלהגיש תלונות כלפי סוהרים, מכיוון שהם אינם מוכנים לשאת את הסבל הכרוך בנסיעות ובמעברים, ובכך פוגע בזכויות בסיסיות שלהם.
הנוהל קובע, בין היתר, הוראות לעניין קבלת תלונה ופתיחה בחקירה, העברת תלונות בין גורמים בשב"ס לבין גורמים ביחידה, העברת תיקי החקירה בין היחידות השונות, ביצוע פעולות חקירה ועוד.
יחד עם זאת, לכלל האמור ישנם מספר חריגים אשר בהתקיימם נגבות ההודעות בבית הכלא בו שוהה האסיר, כדלהלן: (א) כאשר לא ניתן להעביר את האסיר מסיבות ביטחוניות – חריג זה מעוגן בסעיף טו לנוהל, והרציונאל העומד ביסודו מובן; (ב) כאשר מדובר באסיר קטין – חריג זה נועד להבטיח כי תישמר ההפרדה הנדרשת של אסירים קטינים מאסירים בגירים; (ג) כאשר לא ניתן להעביר את האסיר בשל סיבות רפואיות – חריג זה נועד לטפל במקרים שבהם העברת האסיר עלולה לסכן את מצבו הבריאותי; (ד) כאשר התלונה עוסקת בשימוש בכוח שלא כדין על ידי איש שב"ס, ובחינתה מחייבת בדיקה ראשונית מיידית – חריג זה מוסדר בסעיף ג' לנוהל, כאשר ביסודו ניצב הרצון לטפל בצורה יעילה ומהירה במקרים המחייבים חקירה ללא עיכוב.
עוד נטען, כי עצם העובדה שההודעות נגבות בכלא "איילון" ובכלא "הדרים" מאפשרת לחוקרי היחידה זמינות למערכות מידע וחומרי חקירה הנמצאים במשרדים סמוכים.
דיון והכרעה
הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בעתירת אסיר, תנתן רק במקרים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר [ראו, למשל: רע"ב 5398/15 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.8.2015), והאסמכתאות המפורטות שם].
בלי שאדרש לעומק העניין, אציין ראשית כי הבסיס להוצאת הנוהל – כפי שמפורש בחלקו הכללי – הנו בין היתר פקודת נציבות 02.10.00 "הטיפול בעבירות פליליות של סוהרים", וכן פקודת נציבות 02.04.00 "משמעת: כללים בדבר שימוש בכוח לצורך מילוי תפקיד". בנתון לאמור, ובשים לב לכך שהנוהל מסדיר בעקרו היבטים טכניים בדרכי הפעולה של היחידה, נראה כי יש לראות בנוהל "הנחיה מנהלית", אותה יש לפרש לפי תכליתה ובהתאם להלכות הנוהגות במשפט המינהלי [במאמר מוסגר אעיר כי בעבר נזדמן לי לידון בהקשר אחר במעמדן הנורמאטיבי של פקודות הנציבות ובשאלה האם נכון לסווגן כהנחיות מנהליות – רע"ב 6956/09 יונס נגד שירות בתי הסוהר, פסקות 61-59 (7.10.2010); על כל פנים, מובן כי במקרה זה לא נידרש דיון דומה, שכן הפרקטיקה הנתקפת מעוגנת בנוהל ולא בפקודת נציבות].
...
ראשית, בשים לב לסדר הגודל של היחידה ולמספר השוטרים הקטן בה (כ-11 שוטרים, ומתוכם שבעה חוקרים בלבד), לעומת מספר התלונות הגדול אשר מוגשות אליה מדי שנה, סבורני כי יש ממש בקביעת בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה חיוב חוקרי היחידה לגבות הודעות מאסירים בבתי הכלא שבהם הם שוהים עלול לגרור בזבוז זמן ומשאבים.
לדידי, יש בקיומם של חריגים אלו כדי לחזק את עמדת המדינה וכדי להטות את הכף לטובת המסקנה כי הוראות הנוהל מאוזנות.
לצד זאת, ככל שקיימות תלונות פרטניות לגבי משך הטיפול בתיק מסוים, הדרך פתוחה לפני המתלונן באותו המקרה להשיג על כך. במקרה הנוכחי, מסקנתי היא כי לא עלה בידי המבקש להראות כי נפל פגם בהקשר זה.
לנוכח כל האמור, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות לגופו, וכך אציע לחבריי לקבוע.
