השלמת הטיעון לאחר הדיון
בהחלטתנו מיום 13.7.2014 הורינו למשרד הפנים להגיש הבהרה באשר לשאלה האם התיקון שנעשה בצו הארנונה לשנת 2008, כפי שאושר על-ידי שר האוצר ושר הפנים, וכפי שפורסם, מאפשר העלאה הדרגתית של תעריף הארנונה החל על שטח החצר של מסעדה או בית קפה, וככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, האם האישור הבחין בין עסקים שונים בהתאם למועד שבו החלו להיות מחויבים בארנונה.
באותו מקרה, נפסלה פראקטיקה של הענקת הנחות בארנונה, בין השאר, משום שהקריטריונים להענקת ההנחות לא פורסמו בצו הארנונה עצמו, שכלל הפנייה למסמכים חצוניים לו. השופט מ' חשין כתב באותו עניין כך:
"פירסום כנדרש פרושו הוא שהקורא בתקנות ידע אל-נכון מה הם הקריטריונים המהותיים שקבע השר לבחינתם ולאיתורם של בעלי זכות-היֶתר לקבל הנחה בארנונה. ואולם לשוא נחפש קריטריונים בתקנות, קריטריונים שתכלית פירסומם ברבים היא, בין השאר, שקיפות מעשי השילטון ובקרה על החלטותיו ומעשיו" (שם, בעמ' 698).
עם זאת, חזקה על הערייה שתפעל בשקידה סבירה לפעול באופן שמתבקש מפסק דיננו, ובכלל זה, לשינוי של צו הארנונה באופן המתאים, ככל שתסבור כי היא מעוניינת לילך בדרך זו.
בנוסף, ראינו לנכון להעיר על היתנהלותו של משרד הפנים במסגרת ההליך שבפנינו.
...
מטבע הדברים, ההליך שבפנינו לא נתן תשובה מלאה לשאלה באיזו מידה העירייה נוהגת לגבות ארנונה באופן "מדורג" ומהן ההשלכות הצפויות של מסקנתנו לפיה היא אינה מוסמכת לבצע עליה מדורגת כזו על עסקים אחרים.
סיכום
כאמור, יש לדחות את תביעת המערערות להחיל את תעריף הארנונה על החצר שברשותן באופן הדרגתי.
לפיכך, דינו של הערעור להידחות.
