כמו כן, הונחה מוסא לאתר מומחה להנדסה, אשר יוכל לסייע בייצור של טילי קסאם, ובעקבות כך יצר קשר עם מהנדס מצרי בשם יאסר, וקישר בינו לבין אבו אלעז.
סופיאן פנה איפוא למערער השלישי בתיק זה, עותמאן כיאניה (להלן: "עותמאן"), חברו וקרובו (בדרך של חיתון) שעבד אותה עת במסעדת "קפה רימון" בירושלים, והציע לו להחדיר רעל למשקאות המוגשים לאורחים.
לפיכך, נגשתי לבחון את אמרתו של עותמאן מיום 6.9.02, ואביא להלן את עיקריה בלשון המקור:
"סופיאן ... מג'בל מוכבר פנה אלי כחודש לפני מעצרו ... והציע לי שאשתתף עמו בבצוע פיגוע הרעלה (עמליית תסמם) בקפה רימון בו אני עובד כטבח, והוא סופיאן אמר לי שהוא יביא לי חומר סם ושעליי להכניס אותו לשתייה של האנשים שבאים לשתות ולאכול בקפה רימון ... סופיאן הציע לי להיות שותף עמו בבצוע פיגוע כי אני חבר שלו והוא מאמין לי ובוטח בי, והוא הציע לי זאת במכבסה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים שהיינו לבדנו ... הוא אמר לי שלסם הזה אין טעם ואין ריח ... אמרתי לו שיביא לי דגימה מרעל זה כדי שאבדוק איך היא עובדת."
בהמשך נישאל עותמאן מדוע הסכים לתת את ידיו לבצוע הפיגוע, והשיב "כי סופיאן ביקש ממני זאת כחבר, והוא מאמין בי ובוטח בי, ואני וסופיאן קרובי מישפחה והקשר בינינו הוא של אמון הדדי, ובגלל שיש בינינו כבוד ולא נהוג לסרב לבקשתו". החוקר הוסיף ושאל את עותמאן אם הוא חבר באירגון כלשהוא, ועל כך השיב עותמאן בשלילה.
...
המשיבה הוסיפה וטענה, כי אופיו של הפיגוע, והתקופה בה היה אמור להתבצע, מחייבת את המסקנה כי עותמאן התכוון או לכל הפחות הבין וצפה שמעשהו יסייע לאויב, גם אם לא ידע כי סופיאן פעל בשליחותו של ארגון החמאס.
לסיכום, אני מציע לדחות את הערעורים כנגד חומרת העונש (ע"פ 11340/03, ע"פ 11371/03, ע"פ 11372/03), ולקבל את ערעור המדינה כנגד קולת העונשים שהושתו על סופיאן ועותמאן (ע"פ 11328/03, 11329/03).
כמוהו, אף אני סבור כי לעותמאן "היה ברור, כי במעשיו הוא מסייע בידי הגרועים שבאויביה של המדינה" (ס' 10 לחוות הדעת של חברי).
נראה לי כי דרישה זו קשה היא מדי.
