בהקשר זה יש להבהיר כי המערער טען לזיכויו, חרף ביטול הרשעתו, מאחר ואין בבטול ההרשעה כדי לאיין קביעה שיפוטית בהליך פלילי שלפיה הנאשם עבר את העבירה שיוחסה לו. קביעה שיש בה לחשוף את הנאשם לחיוב בתשלום פיצוי לניזוק, על פי סעיף 77 לחוק העונשין.
כללם של דברים: רישום שעות העבודה שנערך על ידי המזמין, ללא מעורבות של המעסיק בהגדרה של זמן השהיה שיחשב כשעות עבודה בפועל, שעות נוספות או שעות עבודה במנוחה השבועית, בהתוויה ובפיקוח על אופן התעוד ועל הדרך שבה תובטח יכולת הבקרה של העובד בזמן אמת - אין די בו כדי להשיג את התכליות העומדות ביסוד החובות הרישומיות שבחוק שעות עבודה ובכלל אלה: הגברת האכיפה של הזכות הבסיסית לתשלום שכר עבודה התואם את הוראות החוק ושל הזכות לעבוד במסגרת העסקה שאיננה חורגת מן הדין.
...
לאור כל האמור קבע בית הדין האזורי כי בנסיבות אלה, שבהן המסמכים שהוצגו "לוקים בחסר ואינם כוללים את מלוא הפרטים הדרושים, וכאשר אמיתות הנתונים ורמת דיוקם לא הוכחה, אין מנוס מלקבוע כי יסודות העבירה בגין אי ניהול פנקס שעות עבודה, הוכחו."
אשר למערער, קבע בית הדין האזורי כי העדויות שנשמעו בפניו מוכיחות כי העבירה שביצעה המערערת של אי ניהול פנקס שעות עבודה הייתה בידיעתו; כי המערער, כמנהל המערערת, לא נקט באמצעים הנאותים למניעת העבירה, לא עשה כל שניתן כדי למנוע את ביצועה, לרבות שימוש בתיעוד דיגיטלי של שעות העבודה, וכי "במחדלו זה יש אף עצימת עיניים והתעלמות מקיום החובה המוטלת על הנאשמת ועליו כמנהלה ונושא משרה בה."
לעניין האישום לפי חוק הודעה לעובד – (שהתייחס למערערת בלבד) - קבע בית הדין האזורי כי יש להרשיע את המערערת בעבירה לפי חוק זה מאחר "וההודעה בדבר פירוט תנאי העבודה" (מא/8), אשר נמסרה לעובד, לא תאמה את דרישות החוק.
סוף דבר
לאור כל האמור, יש לקבל את הערעור בחלקו ולזכות את המערערת מן העבירה של אי מתן הודעה לעובד כדין.
מנגד יש לדחות את הערעור בכל הנוגע להרשעת המערערים בעבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה ובנוגע לאי ביטול הרשעתה של המערערת.
אשר לגזר הדין יאמר - כי משבית הדין האזורי קבע את גובה הקנס בסך של 10,000 ₪ בהתייחס למכלול העבירות, ולאור העובדה שסכום הקנס נקבע על הצד הנמוך הרי שלא מצאנו מקום להתערב בעונש שנקבע.
