המתה בקלות דעת בהסדר טיעון: עונש מאסר ופסילת רישיון

הנאשם הורשע על-יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, שגובש במסגרת הסדר טיעון, בבצוע שתי עבירות של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין"), שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, נהיגה בשיכרות לפי סעיפים 62(3)+ 64ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"), נהיגה בקלות ראש ובמהירות שיש בה סכנה לציבור לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, שינוי מבנה רכב לפי תקנה 380(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 [להלן: "תקנות התעבורה"] והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 [להלן: "פקודת הסמים"].

טרם תיקון כתב האישום, ייחס כתב האישום למערער עבירות של נהיגה בשיכרות והחזקת סם לצריכה עצמית, עבירות שהושמטו ממנו לאחר התיקון במסגרת הסדר הטיעון, במסגרתו המדינה הגבילה עצמה לעתירה לעונש מאסר בפועל בן 13 שנים.

ע"פ 764/21 מדינת ישראל נגד אבו לבן [21.4.21] (הוגש על-ידי התביעה): ערעור הנאשם על חומרת העונש וערעור המדינה על ההוראה בדבר מועד תשלום הפצוי, כנגד גזר דין בגדריו הוטל על המערער עונש של 9 שנות מאסר בפועל, פסילה בת 10 שנים של רישיון הנהיגה, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצויים לנפגעי העבירה בסך 250,000 ש"ח, אשר ישולמו לאחר נשיאת עונש המאסר.

...

פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, תוך שאני לוקחת בחשבון את נסיבות נהיגתו משולחת הרסן של הנאשם, אשר הביאה למותם של שניים – יניב ותומר ז"ל, ולאור רף החומרה של יסוד קלות הדעת, אני קובעת מתחם עונש הולם אשר נע בין 9 ל- 14 שנות מאסר בפועל לצד פסילה בפועל משמעותית ופיצוי למשפחות הקרבנות.

בסופו של יום, החלטתי לגזור על הנאשם ענישה המצויה מעט מעל לרף התחתון של המתחם העונש שנקבע, על-מנת ליתן ביטוי מסוים לשיקול של הרתעת הרבים ולמגמת ההחמרה שקיימת ביחס לתאונות דרכים קטלניות – ובעיקר אלה שנגרמו בשל נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים, כחלק מתפקידם של בתי-המשפט לתרום את חלקם למאבק בקטל בדרכים (ראו, למשל, בפסקה 26 והלאה בעניין בר זכאי).

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: מאסר בפועל בן 9 שנים ו – 6 חודשים, בניכוי ימי מעצרו 16.12.19 עד 19.3.20.

מבוא הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של המתה בקלות דעת, עבירה לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בעיניין לנקרי דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם שהורשע ב-8 עבירות של הריגה (שהומרו בהמשך לעבירות של המתה בקלות דעת) ועקיפה בדרך לא פנויה והותיר על כנו עונש של 10 שנות מאסר ו-22 שנות פסילת רישיון נהיגה.

...

סבורני כי סוג העבירה שביצע הנאשם, תוצאותיה והאינטרס הציבורי בהרתעת הרבים הנדרשת בעבירות שכאלו, לא מאפשרים להימנע מהשתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, כפי שגם הובהר בפסיקה שצוטטה לעיל בעניינם של נאשמים צעירים חסרי עבר פלילי, ומכאן שאף אם היה משלים הנאשם ההליך הטיפולי אליו כוון שירות המבחן, ספק אם היה מקום להימנע מהשתת עונש של מאסר בפועל.

לאור כל האמור לעיל אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר.

בהתאם להסדר שבין הצדדים, אני מורה כי בשנתיים הראשונות תהיה הפסילה תקפה לכל רכב ולאחריהן הפסילה לא תחול ביחס לנהיגה על מלגזה או על מכונה ניידת.

]השופט ג' קרא: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ד' בן טולילה) מיום 29.1.2020 בת"פ 35300-11-18, בגדריו הוטל על המערער עונש של 10 שנות מאסר, 22 שנות פסילת רישיון נהיגה וענישה נלווית, לאחר שהורשע בעבירות הריגה שהביאו למות שמונה אנשים בתאונת דרכים.

בהסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תגביל עצמה בדרישה לעונש של 13 שנות מאסר לצד ענישה נלווית בעוד שההגנה תהא חופשית בטיעוניה.

כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, העונש המרבי בגין המתה בקלות דעת הועמד על 12 שנות מאסר משום שהוא עולה בקנה אחד עם העונשים "שבתי המשפט נוהגים לגזור בעבירות הריגה בנסיבות של תאונות דרכים, מקרים שבהם מטבע הדברים היסוד הנפשי הוא, ככלל, קלות דעת", ולא מתוך כוונה לשנות את רמת הענישה הנוהגת (דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, ה"ח ממשלה 972, 177).

...

כך גם לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב במידת העונש על רקע טענה לחריגה מרמת הענישה במקרים אחרים.

אולם, כפי שצוין לעיל, בעבירות מסוג זה משקלן של הנסיבות האישיות מוגבל ולא שוכנענו כי נפלה שגיאה במשקל שיוחס להם בגזר הדין באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

מכל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער ומשך תקופת פסילת הרישיון.

בית המשפט המחוזי קבע כי מיתחם הענישה בנסיבות הללו נע בין 5 ועד 10 שנות מאסר והטיל עליו 6 שנות מאסר, מע"ת, פיצוי בסך 50,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנים.

בעירעור, הוסכם כי ההרשעה בעבירת ההריגה תומר בהרשעה בעבירה של המתה בקלות דעת שכן המערער "פעל בקלות דעת ונטל סיכון בלתי סביר בכך שנהג בעודו שיכור ובשל שכרותו לא הבחין בעקומה בדרכו.... ובכך הביא למותו של המנוח ולפציעתה של אישתו". חרף השינוי בסעיף החיקוק, בית המשפט העליון מצא כי העונש שהוטל על המערער עולה בקנה אחד עם הענישה הראויה והנוהגת בנסיבות הארוע הנ"ל: "קלות הדעת במעשה זה היא רעה חולה בעלת פוטנציאל קטלני, שבמקרה דנן היתממש". ובהמשך- "המערער גרם לתוצאה הקטלנית. עולם שלם נאבד. אף יש משקל כמובן לפגיעה הקשה באישתו של המנוח. בשים לב לכל אלה, עונש המאסר והפסילה אינם חמורים יתר על המידה. תקופת המאסר בפועל אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירות המתה בקלות דעת". ע"פ 8470/19 מדינת ישראל נ' בורובסקי (25/8/2021) וערעור כנגד שהופנה כלפי הכרעת הדין.

במסגרת הסדר הטיעון, הצהירה המדינה שרואה במעשה ההריגה כמעשה בעל יסוד נפשי של "קלות דעת" והיא הגבילה את עמדתה העונשית ל- 6 שנות מאסר בפועל.

...

ערעור המערער על הכרעת הדין נדחה, ומנגד, ערעור המדינה על גזר הדין התקבל, לאחר שבית המשפט העליון מצא כי בנסיבות "המעשה והעושה במקרה שלפנינו" העונש שהוטל אינו משקף את רמת האשם הטמונה במעשי המשיב, שכן "אין מדובר בתיק של המתה בקלות דעת בתאונה. התנהגותו של המשיב כללה הפעלת אלימות ממשית ומכוונת כלפי המנוח, שנועדה לפגוע בו והובילה בסופו של דבר למותו". ובהמשך- "במעשי תקיפה חוזרים ונשנים כמפורט בהכרעת הדין, המסתיימים במוות, טמון אשם רב". ובהמשך- "בענייננו, אמנם נקבע כי המשיב היה קל דעת ביחס לגרימת מותו של המנוח, אך המוות אינו תוצאה של תאונה. הוא תוצאה של מעשים אלימים, שכיוון המשיב נגד המנוח, ומקל וחומר יש להחמיר בענישה". בפסק הדין, הוחמר העונש והועמד על 7 שנות מאסר, וזאת מבלי שמוצה הדין.

בית המשפט מצא שנוכח הסדר הטווח אין מקום לקבוע מתחם ענישה ולאחר בחינת נסיבותיו של הנאשם הטיל עליו 40 חודשי מאסר בפועל, מע"ת ופיצוי בסך 75,000 ₪.

לאור כל האמור, ראיתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 54 חודשים החל מיום מעצרה בתאריך 18/11/2021.

עמדת המאשימה היא כי יש להשית על הנאשם 4.5 שנות מאסר, בהתאם להסדר הטיעון, 15 שנות פסילת רישיון נהיגה, מאסר מותנה ופסילה מותנית.

בא-כוח הנאשם הדגיש את הודאת הנאשם במסגרת הסדר הטיעון שלפיו המאשימה הוגבלה לעתור לעונש מאסר שלא יעלה על ארבע שנים וחצי.

בא-כוח הנאשם טען כי ישנו מינעד רחב של מיתחמי ענישה בנסיבות של המתה בקלות דעת על רקע שיכרות, אך לנוכח הסיכון הקלוש בדבר אפשרות להישנות עבירות מצד הנאשם, יש לקבוע מיתחם ענישה ברף הנמוך.

...

לנוכח כל האמור, ביקש בא-כוח הנאשם, כי על הנאשם יושת עונש מאסר בפועל שלא יעלה על שנה ופסילת רישיון נהיגה לתקופה מינימלית.

חרף נסיבותיו הקשות של המערער, כלל בעיותיו הרפואיות והיותו נעדר הרשעות קודמות, הערעור נדחה.

הערעור נדחה.