המרת עבירת הריגה בעבירת ברשלנות

לצד חלוף הזמן, הדגיש כב' השופט דנציגר כי המותב הדן בתיק העקרי בבית-משפט זה, אשר נחשף לראיות לא מעטות, סבר כי יש מקום לשקול המרת עבירת ההריגה בעבירה של גרם מוות ברשלנות – שיקול אשר יש להביאו בחשבון לעניין עוצמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש.

...

לאור כל האמור, ומאחר וקיימת אפשרות שהסדר הטיעון לא יקרום עור וגידים (על רקע התנגדות משפחות הנפגעות), ובהתאם להחלטתו של כב' השופט מלצר, קבע כב' השופט דנציגר כי: "דומני כי יש להתחיל בבחינת אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר" (סעיף 14), ובהתאם הורה על הכנת תסקיר מעצר, תוך החזרת הדיון לבית-משפט זה. כב' השופט דנציגר הוסיף כי: "יודגש כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה בשאלה האם יש בחלופת מעצר להשיג את תכלית המעצר אם לאו או בשאלה האם יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. שאלות אלה תיבחנה על-ידי שירות המבחן ותוכרענה על-ידי בית-המשפט המחוזי." (שם, בסוף הסעיף).

על כן, כשלעיניי החלטת בית-המשפט העליון, המצווה על בחינה ראשונית של האפשרות לשחרר את המבקש על רקע הימשכות ההליכים באמצעות תסקיר שירות מבחן, מסקנתי היא, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש או את החשש הממשי הקיים להימלטות מהדין ולשיבוש הליכים.

לאור האמור לעיל, הבקשה לשחרר את המבקש לחלופת המעצר המוצעת – נדחית.

מעשֵׂי הנאשם הנאשם הודה, במסגרת הסכם טיעון, בעוּבדות כתב‑אישום מתוקן, בו הוּמרה עבירת ההריגה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגת רכב.

...

תוצאה קשה זו לא הייתה מתרחשת, לוּ הקפיד המערער לקיים חובותיו כלפי המשתמשים האחרים בדרך, והואיל ותופעה זו אינה נחלתו בלבד, אין מנוס מגזירתו של מאסר על-מנת להרתיע את הרבים.

" לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א.12 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות עניינוֹ של הנאשם, החלטתי שלא להטיל עליו קנס.

שקלתי כל אלו כמו גם דברי תביעה בדבר קושי בהבאת עדי ראייה בשל היותם פלשתינים, בהמרת עבירת ההריגה לעבירת גרם מוות ברשלנות, אם כי בחומרת העבירה כשלעצמה, בנסיבותיה, עד תום.

...

סוף דבר: הריני לגזור על הנאשם 6 שנות מאסר בפועל בגין העבירות בהרשעתו כאן בנכוי ימי מעצרו למן 11.12.06.

ושם, במהירות מופרזת; בהרשעה בסופו של יום בגרימת מוות ברשלנות (וראה שם); ושם, באותה אמירה, בצורך בגישה עונשית מחמירה כלפי אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים וההפניות שם. בהמרה מעבירת הריגה לעבירת גרם מוות ברשלנות.

...

בדברי תובע מלומד, כי בית המשפט כאן החל בשמיעת ראיות בתיק וכי השיקול המרכזי בהגעה בסופו של יום להסדר טיעון, הסדר אשר כולל הפחתה מחומרת העבירות המיוחסות לנאשם מס' 1 והצעה של עונש מאסר מוסכם, השיקול המרכזי הינו שיקול ראייתי "בית המשפט הנכבד, מלכתחילא מדובר בתיק שהתשתית הראייתית שבו היא לא מן הטובות בתיקים שקיבלנו אלינו". (הדגשות שלי ע.ק.ה) בדברי תובע מלומד, כי מסר לבני המשפחות השכולות היושבות באולם, כי חרף צערה הרב של התביעה, "הרי קיימים מקרים רבים עד מאוד של תאונות פגע וברח, בהן, חרף חקירה מאומצת על ידי משטרת ישראל ומספר פעמים רב בליווי פרקליטות אין הן מפוענחות, הגורם לאותן תאונות אינו נותן הדין בסופו של דבר, וחמור מכך, חוטא יוצא נשכר". בדברי תובע מלומד, כי חרף קשיים ראייתים-נכון להעמיד לדין את שני הנאשמים לפני בית המשפט ולפתוח בניהול הליך משפטי כנגדם: "סקרנו את התשתית הראייתית גם בתחילת ניהול המשפט, גם עובר להגעה להסדר הטיעון, ולאחר מספר רב של שיחות, ואף מספר פגישות שקיים חברי עימנו אצל ממונים במשרדי סברנו כי יהיה זה נכון להגיע להסדר כפי שהגענו.

כי כך, גם כאשר ניתנו, בהסכמת צדדים, פתח טיעון לנפגעי העבירה באולם בית המשפט-אין בדבריהם כדי ליטול ממה אשר הוצג והתבקש כהסדר טיעון ראוי לו על ידי תביעה וסניגוריה, הסדר, אשר שקילתו בסופו של דבר, מסור לידיו של בית המשפט.

סוף דבר: הנני גוזרת על הנאשמים העונש הכולל הבא, כפירוטו: נאשם 1 1.

בהמרת עבירת ההרשעה מהריגה לגרימת מוות ברשלנות הורד רף החומרה ממעשהו של המערער מבחינת היסוד הנפשי שנלווה לו. שינוי זה ראוי לו שימצא ביטוי הולם בעונש שנגזר.

...

חומרת מעשי הנאשמים-אין חולק כי מעשי הנאשמים שהתבטאו בפרטי הרשלנות כפי שתוארו לעיל היו חלק משרשרת של אירועים שבסופו של דבר הביאו לתוצאה הרת אסון שבה קיפחו את חייהם 3 אזרחים חפים מפשע ועוד רבים אחרים ניפצעו חלקם באורח קשה.

לפיכך, בנקודה זו אני מקבל את טיעוני המאשימה ביחס להיתנהגות הנאשמים וכי מדובר בהתנהגות ובמעשים חמורים ביותר, במסגרת העבירות שיוחסו להם.

" 14.לאחרונה ניתן גזר דין במסגרת ת.פ. 383/03 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ. ג'מאל מחאג'נה. באותו עניין הורשע הנאשם בעבירות רבות של גרימת מוות ברשלנות בכך שהסיע שוהה בלתי חוקית, אותה מחבלת שהתפוצצה במסעדת מקסים בחיפה וגרמה למותם של 21 קורבנות. בית המשפט הרשיע שם את הנאשם ב-21 מקרים של גרימת מוות ברשלנות וניצב לפני השאלה של היצטברות העונשים שעה שמדובר בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. בית המשפט המחוזי, כבוד השופט ש. ברלינר סמך בדבריו על פסקי הדין שצוטטו לעיל, או דומים להם והגיע למסקנה כדבריו:

מחזק דברים אלה כבוד השופט סוקול בהמשך גזר הדין באומרו: "כפי שניתן לראות המבחנים שנקבעו בפסיקה מותירים שיקול דעת נרחב לבית המשפט. דומני כי מקום בו מעשהו של הנאשם הביא למספר קורבנות רב, כאשר מעשה הרשלנות בו הורשע לא היה פרי של טעות ריגעית אלא פרי של נטילת סיכון בלתי סביר לשם בצע כסף, מקום שבו ניתן היה לצפות כי היתממשות הסיכון ממעשה הנאשם תביא לפגיעה בקורבנות רבים, מחייבים המבחנים האמורים להגיע למסקנה כי לא "מעשה אחד" בפנינו וכי לבית המשפט סמכות להורות על צבירת עונשים".

לאור כל האמור אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: א.חמש שנות מאסר לריצוי בפועל.