המרצת פתיחה לקבוע כי החלטת אגודה שיתופית תוחל גם עליהם

מבוא המשיבה הגישה המרצת פתיחה נגד המבקש- קבוץ נווה ים – אגודה שיתופית (להלן- הקבוץ או האגודה), ובה ביקשה להורות לקבוץ לקיים את פסק הדין שניתן כנגדו ביום 28.7.2004 וטרם בוצע, באופן שמעמדה של המשיבה בקבוץ לעניין זכותה במקרקעין, יהיה כשל חברי קבוץ באשר לזכות לשיוך מיגרש ובית בו היא גרה מזה שנים, וכפי שנקבע לגבי שכניה.

סמכות נוספת ניתנה למפרק בסעיף 48(3) לפקודה בו נקבע כי למפרק תהא סמכות להופיע במשפטים כתובע או כנתבע בשם האגודה, בין בשמו או בשם מרשתו, ותהא לו הסמכות "לחקור בכל התביעות נגד האגודה, ולהחליט בצו לפי הוראות פקודה זו בשאלה למי מן התובעים זכות הקדימה על פני חברו". על כוונתו של המחוקק להסמיך את המפרק לידון בתביעות החוב של האגודה ניתן ללמוד גם מהסמכויות הנרחבות שהוענקו למפרק מכוח הוראות הפקודה והתקנות.

לעניין סמכותו של בית משפט לידון בתביעה לאחר שניתן צו פירוק ראו ע"א 136/50 עיזבון המנוח זיברט נ' אגודה הדדית בית ונחלה בע"מ (בפרוק), פד"י ח 958, 969-968 (1954) (להלן- ענין זיברט), שם קבע כב' השופט י' זוסמן: "...ואשר להגשת תביעה לבית ־ המשפט, הדעת נותנת כי פירוק אגודה מצמצם את האפשרות לפנות לבית ־ משפט לפחות כמו פירוק חברה מרצון, אשר מידת הפיקוח עליו אך מועטה היא נמצא שתובע אשר הגיש תביעתו למפרק לא יוכל עוד לפנות לבית המשפט... אפילו לא פנו המערערים תחילה למפרק היו שערי בית־המשפט נעולים בפניהם, שכן פירוק האגודה ...דומה הוא יותר לפירוק חברה ע״י בית־המשפט. והינה ... נידרש כל נושה להגיש את תביעתו למפרק: אות הוא, כי זוהי הדרך לגביית חוב מהמפרק, ואנו מוסיפים: הדרך היחידה, שאם לא תאמר כן תיגרם ערבוביה ...וכך תסוכל כוונת המחוקק למסור בידי הרושם את ״הפיקוח היחידי״ על הפרוק.". הסעדים המבוקשים מתייחסים לנכסי הקבוץ ואישור המבוקש בתובענה יביא לגריעה מנכסיו של הקבוץ.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה מאחר והוצא צו פירוק בעניין האגודה, ורק למפרק סמכות ענינית לדון בטענות המשיבה.

אני מורה על דחיית התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 101א(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

הנני מחייב את המשיבה-לוי מרים לשלם לקבוץ נווה ים אגודה שיתופית (בפירוק) הוצאות משפט בסכום של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

במועד זה טרם התקבלו המבקשים לחברות באגודה (מה שהתבצע בחודש יוני 2010), ומכאן, שלא יכלו להישתתף בה, להצביע על הצעת ההחלטה שהועלתה, ולטענת האגודה גם אין הם יכולים להנות מנפקויות ההחלטה שהתקבלה, שאינה חלה אלא על מי שהיו חברים אותה עת. בהמרצת הפתיחה עותרים המבקשים לקבוע, כי ההחלטה תוחל גם עליהם, כאילו היו חברים באותו מועד, סעד מן היושר, שלשיטתם מגיע להם היות שהאגודה מנעה מהם להישתתף באספה בחוסר תום לב, ומתוך כוונה לבצע "מחטף" ולהדירם מזכאות אפשרית לנחלות נוספות, משמע - חלוקת "העוגה" תיעשה בין פחות חברים.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צורך ליתן החלטה לעניין טיעוני המשיב 2 - מינהל מקרקעי ישראל, ועמדתו, הדובקת בקיום הנהלים והמדיניות הנקוטה שם ביחס להקצאת נחלות באגודות שיתופיות בכלל, ובאגודה המשיבה 1 בפרט, נרשמה, ועומדת בעינה.

...

המהלך לא הסתייע, והצדדים הודיעו כי אין מנוס אלא ליתן פסק דין בהמ"פ לגופה.

אולם, להבנתי, אין מנוס ממתן סעד שאינו שלם ואינו מסיים, לצערי, את הפרשה.

אני מחייב את המשיבה 1 לשאת בהוצאות המבקשים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

התובענה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה (ה.פ. 3488/04) ולאחר מכן תוקנה והוגשה בדרך של תביעה אזרחית למתן צו הצהרתי וצו עשה.

משנת 95' נוהל הקבוץ על ידי ועד ממונה ומשנת 96' עד לחידוש ההתיישבות בו בשנת 99' מנה הקבוץ דרך קבע לא יותר מארבעה חברים (החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 4.7.99, ת/1(יז)).

הרקע לקבלת ההחלטה-ביום 20.6.95 נשלח מכתב מאת מזכירות הקבוץ אל מזכ"ל התנועה הקיבוצית המאוחדת (להלן: "התק"מ") עליו נמנה הקבוץ, בו נאמר כי הוחלט לשנות את צורת ההתיישבות בקבוץ לישוב קהילתי עם כל אמצעי היצור הקיימים, שיתנו פרנסה למשפחות הקיימות בנערן ולקליטה עתידית (ת/1(א)).

לכך יש להוסיף, קיומו של מיסמך דוגמת ת/1(מג) עליו חתמו חלק מהתובעים, בו נאמר כי לאגודה השיתופית בשמת נערן אין הקצאת קרקע בקבוץ או בכל מקום אחר בבקעת הירדן וכי קבלת המתיישב לחברות לאגודה השיתופית בשמת נערן, אין משמעותה קבלת קרקע או נחלה על ידי החטיבה להתיישבות (ת/1(מג); נ/1(ל); נ/4).

...

לאור האמור, יש לדחות את תביעת התובעים להצהרה על היותם ברי רשות בבתים בהם הם מתגוררים או לזכויות שימוש בכל שאר המבנים והשטח אשר בנערן, או לחלוקת היישוב בינם לבין חברי הקיבוץ.

כן יש לדחות את תביעתם להצהיר על בטלות ההסכמים בין הקיבוץ להסתדרות הציונית.

התביעה נדחית.

לפני תובענה על דרך המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי לפיו ההתקשרויות של ועד הנהלת האגודה השיתופית אבן ספיר (להלן: "הוועד") עם חברת מקורות שליטה שיווק 2000 בע"מ (להלן: "היזם"), לביצוע פרויקט הרחבה של מושב אבן ספיר, על פי הסכמים מיום 1.10.06 וכן 31.10.06, בנוסחם הקיים-נעשו תוך חריגה מן הסמכות שהוקנתה לוועד על ידי המושב, ולפיכך התקשרויות אלה בטלות.

כפי שהיטיב לתאר את הדברים, רשם האגודות השיתופיות בעיניין אחר בתיק 1579/490/93 ששון נ' שואבה (לא פורסם), בציינו: "פרוטוקול האספה הכללית מיום 9/4/91, הנו ברור ולפיכך אין לועד כל סמכות לפעול בניגוד לו או לפרשו בדרך אחרת, אם בחר הוועד לסטות מהחלטת האספה הכללית היה עליו והחליט לחזור לאסיפה הכללית ולדרוש שינוי ההחלטה". כך גם בבש"א 5155/04 (ת.א. 3150/04) מזרחי יפה נ' כפר בן נון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' (לא פורסם) תק-מח 2004(2) 6190, נקבע כי תפקיד ועד המנהל הוא ליישם את החלטות הכללית ואין הוא רשאי לסטות מהן (ראו חיים נועם, אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה (מהדורה 2006), בעמ' 366).

...

זו אף הסיבה שנקבע תמריץ למקדימים בשיטה של "כל הקודם זוכה". המסקנה הינה כי דרך חלוקת המגרשים כפי שהחליט הועד בשיטת כל הקודם זוכה, אינה שרירותית יותר מהדרך המוצעת ע"י המבקשים דהיינו של הגרלה.

בהתאם לכך אני מורה כי החלטת הוועדה המחוזית מיום 29.11.05 לאשר את תכנית מתאר מ.י. 838 תבוטל, ככל שהיא נוגעת למשקים של העותרים (משק 42 ו-60) לרבות בענין סימון הכביש בחלקה המערבי של הנחלה של משק 42.

יא.כאשר שוקלים את שאלת הנזק העלול להגרם כתוצאה מביטול ההסכם עם היזם, ופועל יוצא מכך אי החלת החלטה 737, הרי שהנזק שייגרם לכל חברי המושב, לרבות המבקשים עצמם, רב הוא באופן שהכף נוטה לטובת המשיבים לעניין תובענה זו. התוצאה לאור כל האמור אני דוחה את התביעה, בכפוף לכך שההתחייבות לתשלום של 20,000$ לכל מישפחה שלא רכשה מגרש, תבוצע בפועל.

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יעמוד בתוקפו עד להכרעה בתיק העיקרי, האוסר על המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב" או "הקיבוץ") למסור דירה הנמצאת בתחומו למשיב מס' 2 (להלן: "מלול") והאוסר על מלול לתפוס את החזקה בדירה מבלי שתימסר לו כדין על ידי המשיב לאחר פסק דין סופי בהמרצת הפתיחה שהגישו המבקשים.

הקבוץ מפנה בתגובתו לפסיקת בית משפט הקובעת, כי לא בקלות יתערב בית המשפט בהחלטות פנימיות של אגודות שיתופיות ובודאי טרם מוצו האפשרויות במסגרת כל דרגות הטריבונאל הפנימי וכי הפיקוח השיפוטי על החלטות של מוסדות מוסמכים באגודות שיתופיות הנו מוגבל ביותר.

בסיכומיהם הוסיפו המבקשים, כי ההחלטה לאשר למלול לקבל את הדירה נשוא תיק זה במקום הבית שהובטח לו בהתאם להסכם הפשרה כאמור לעיל, התקבלה בהיעדר סמכות, הואיל והתקבלה על ידי חבר וועד אחד בלבד, כאשר שני האנשים הנוספים שהשתתפו בדיון ובקבלת ההחלטה בעיניין לא היו חברי ועד כלל ולמעשה הסמכות לקביעת שיוך דירות נתונה לועד הממונה בלבד.

הקבוץ הוסיף בסיכומיו, כי משלא קיימו המבקשים חובותיהם כלפי הקבוץ ולא שילמו את דמי השכירות, אותם הייתה חייבת המבקשת לקבוץ בגין מגוריה, הם מנועים מלטעון לזכויות, לאור העיקרון שמימוש זכותו של חבר באגודה השיתופית מותנה במילוי החובה המוטלת עליו.

...

אינני מקבלת את טענת מלול והקיבוץ לפיה יש בעובדה שהמבקש לא ציין בבקשתו את דבר חובו לקיבוץ כדי להעיד על חוסר תום ליבו.

אינני מקבלת אף את טענת הקיבוץ, כי המבקשים ניסו להציג בבקשתם ובתביעתם את המבקשת כחברת קיבוץ ועל ידי כך להטעות את בית המשפט.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המבקש ומורה לקיבוץ להימנע מלמסור את הדירה למלול ומורה למלול להימנע מלתפוס חזקה בדירה עד להכרעה בתביעה העיקרית.