המרצת פתיחה לפי תקנות סדר הדין האזרחי

שאלה אחרת היא, בהנתן שנתבע סעד הצהרתי בלבד, האם המרצת פתיחה המוגשת לפי תקנות 248 ו-253 לתקנות סדר הדין האזרחי היא אכן האכסניה המתאימה לאותה תובענה או שמא בנסיבות המקרה יש מקום להגשת "תובענה בדרך הרגילה" – והשוו הוראות תקנה 258.

...

אולם לנוכח המסקנה אליה הגעתי, טענת המשיבה בדבר מעשה בית דין ממילא איננה דורשת הכרעה.

סיכום ביניים על פי מכלול החומר המונח לפניי, וכאשר אני מונחה על פי פסיקה רבת שנים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי אכן ההיבט המרכזי המניע את אגד בנושא ההישבון הוא הכספי, כי קרוב לוודאי תבוא תובענה כספית בהמשך, וכי הצורך בהכוונה והדרכה לגבי העתיד (בנושא תפעול מערך האוטובוסים) הוא משני ולא הוכח כדבעי.

סוף דבר - הכצעקתה? עם הסילוק על הסף של התובענה לסעד הצהרתי, פנויה בפני אגד הדרך להגשת תביעה כספית רגילה.

לאור כל האמור לעיל, בקשת המשיבה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף מתקבלת והתובענה נמחקת מכוח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לעמדתה, השאלות הדרושות הכרעה אינן נכללות בגדר הנושאים המאפשרים הגשת תובענה כהמרצת פתיחה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), ובנוסף, מאחר שבבסיס התובענה נכללים סעדים אופראטיביים, סבורה רמ"י כי אף לא מדובר בתובענה לסעד הצהרתי גרידא.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי לעומקן את טענות הצדדים ועיינתי בכלל המסמכים אשר צורפו לתיק, סבורני כי ההליך שבפני איננו מתאים להתברר בדרך של המרצת פתיחה וכי יש להעבירו לדיון במסלול של תובענה רגילה.

הנה כי כן, בדומה להסכם הפשרה אף במכתבי האגודה אין כדי לשפוך אור על המחלוקת ולשקף תמונה עובדתית ברורה, ונראה שאין מנוס מצירופה של האגודה להליך (כבקשת רמ"י בדיון) ומשמיעת עדויות גם בעניין זה. יוצא אפוא, כי המסמכים שצורפו, תצהירי הצדדים והסכם הפשרה אינם מאפשרים הסקת הבסיס העובדתי ומתן מענה מהיר למחלוקת בהתבסס עליהם, וכי קיימות לכאורה סתירות מהותיות ביניהם אשר בירורן יחייב שמיעת עדויות, לרבות צירופם של צדדים שלישיים.

כמו כן, היות שבבית משפט זה תלוי ועומד הליך אזרחי בין הצדדים בתובענת שהגישה רמ"י בהיבטים אחרים של סוגיית החוב (ת"א 12590-09-18), סבורני שקיום דיון מקביל בהליך של המרצת פתיחה איננה מקדמת את היעילות הדיונית אף בהיבט זה. סבורני אפוא, שלנוכח ההבדלים המהותיים הקיימים ביחס לשיוך החלקות בתצהירי צרף ורמ"י, למידע שמופיע בהסכם הפשרה, ולמכתבי האגודה, לא ניתן לחלץ עמדה קוהרנטית בסוגיה מתוך המסכת העובדתית הקיימת, וכי בנסיבות אלו צפויה ההכרעה לחייב צירוף מסמכים וצדדים נדרשים נוספים (האגודה), שמיעת עדויות נרחבת והידרשות לסוגיות פרשניות באופן שלא יאפשר דיון יעיל, מקוצר ותמציתי כנדרש בהליך של המרצת פתיחה (רע"א 818/08 חצרוני נ' סביוני טופז בע"מ, פס' 6 להחלטתו של השופט מלצר (פורסם בנבו, 15.1.2009); ה"פ 20415-01-12 רוטשטיין נ' ר. סירקיס מוציאים לאור בע"מ, פס' 9-11 להחלטתו של השופט גינת (פורסם בנבו, 28.5.2012); ה"פ 3058-10-08 עזבון המנוח מר ניסים גזר ז"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פס' 12 להחלטתו של השופט ארנון (פורסם בנבו, 22.6.2009)).

סוף דבר אשר על כן, הבקשה מתקבלת בזאת, ובהתאם הנני מורה כדלקמן: בירור התובענה יתבצע במסגרת של תביעה אזרחית רגילה ולא בהליך של המרצת פתיחה.

בפני בקשת המבקשים, בה התבקש בית המשפט כדלקמן: א. לבטל פסק דין שנתן ביום 20.10.2022 בתיק זה (להלן: "פסק הדין"); ב. לחילופין לעכב את ביצוע פסק הדין; ג. לחילופי חילופין לתקן טעות סופר בפסק הדין; ביטול המרצת הפתיחה הנדונה לפי סעיף 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כפי שהיו בתוקף עד יום 1.1.2021.

...

זאת כיוון שקביעותי בה, שניתנו לאחר שמיעת עדים נרחבת, שאף הובילה להוצאת המבקשים מהאתר והפסקת עבודתם בו, מובילות למסקנה מתבקשת כי הסכם קבלנות המשנה בוטל כדין.

באשר לבקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין – לאחר שבחנתי הדברים שוכנעתי כי אין עסקינן בתיקון טעות סופר, שכן הרשום בסעיף 9 לפסק הדין כי "משיבים 1-2 לא סרבו להצעה אלא ביקשו שהות למחשבה", תואמות בדיוק את המציאות, וכך התכוונתי לרשום משפט זה, ללא כל טעות סופר.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

סוגי התיקים במערכת נט המשפט הם לפי הוראת מנהל בתי המשפט על רשימת סוג התביעה ונושאה לפי תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018.

בהבהרה נוספת מטעם המערערת מיום 10.1.23, חזרה על כך שההליך היה אמור להפתח כתביעה אזרחית רגילה לבימ"ש (לאחר שבוטלה האפשרות להגשת המרצת פתיחה לפי התקנות החדשות) שכן ביהמ"ש המוסמך בנוגע להעדר סמכות הבורר לידון בשאלת הקף סמכותו, הנו ביהמ"ש המחוזי .

...

בכותרת ההליך נכתב ליד: "סוג ההליך": "ערעור (היה צריך להיות תביעה, אולם ביום 14.12.22 ניתנה החלטה ע"י כב' הבורר לפיה: "בהתאם למוסכם בין הצדדים, ניתנת להם זכות לערעור על החלטתי בתוך 14 יום ממועד מתן ההחלטה").

מנגד, לטענת המערערת, יש לדחות את הבקשה לסילוק הערעור על הסף.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש לסלק על הסף את הערעור וזאת ללא צורך בהכרעה בשאלת הסכמה זו או אחרת שבין בעלי הדין.

כך, לדוגמא, בסעיפים 11(ד)(2), 12(ה)(3)(II) ו-23(ד) לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 נקבע כי: "העירעור יוגש ויתברר בצורת בקשה בדרך המרצה. האפוטרופוס יהיה משיב בעירעור". בסעיף 10(א) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 נקבע: "בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור לפי סעיף 79ג(ח) לחוק תוגש בדרך של המרצת פתיחה בידי הצדדים לסכסוך שחתמו על הסדר הגישור או מי מהם". בסעיף טז' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 נקבע: "הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות דעת". להבדיל מהוראות אלה, בסעיף 191 לחוק לא עוגנה "באופן מפורש ... האפשרות לנקוט בהליך שלא על דרך הגשת כתב תביעה". לפני חקיקת התקנות ניתן היה להגיש תובענה בגין קפוח המיעוט בדרך של הגשת כתב תביעה או בדרך של המרצת פתיחה (לפי תקנות 248(3), 249(1) ו-253 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להלן: התקנות הקודמות).

...

ברם אין די בלשון זו כדי להגיע למסקנה שלפיה חל בעניינו החריג הקבוע בתקנה 54, כטענת המבקש.

כפי שהובהר באופן ברור בעניין עבאסי, בכך אין די על מנת להחיל את החריג הקבוע בתקנה 54 לתקנות: "העובדה שבעבר, בהתאם לתקנות הישנות, ננקט בשגרה הליך האמור בדרך של המרצת פתיחה, אינה מעלה ואינה מורידה... כניסתן לתוקף של התקנות החדשות נועדה לקדם פישוט ואחידות בסדרי הדין וזאת גם במחיר ביטול הליכים שנתפסו כמהירים יחסית, כדוגמת המרצת פתיחה ותביעה בסדר דין מקוצר. במצב דברים זה, ובהיעדר הוראת דין מפורשת המורה על דרך פנייה אחרת, אין לאפשר יצירת מסלול המשמר, הלכה למעשה, את כל אותם ההליכים שבוטלו בתקנות החדשות" (פס' 17).

התוצאה היא, שהבקשה להחיל את החריג הקבוע בתקנה 54 לתקנות בקשר להגשת תובענה לפי סעיף 191(א) לחוק החברות נדחית.

בהמשך לכך, אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת.