המרצת פתיחה לסעדים הצהרתיים בנחלה במושב

המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפיו מלוא הזכויות הרשומות על שם המשיב 1 אצל המשיב 3 בנחלה 19 במושב מבקיעים (להלן: "הנחלה") הועברו למבקש 1 כדין ולהצהיר כי ההסכמים שנחתמו בין המשיב 4 למשיב 1 בקשר לנחלה זו או חלק ממנה בטלים ומבוטלים וחסרי כל תוקף משפטי.

...

המבקשים טענו כי פסק הדין בערעור נבע מכך שבית המשפט המחוזי סבר כי קיימת יריבות בהליך זה, אולם לאחר שאין עוד יריבות בין המבקשים לבין מר טל ומשעו"ד שמעוני איננו משיב דרוש להמרצה, יש להיעתר לבקשתם.

בנוסף ולאחר שנחתם הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אין אף מניעה למנהל לרשום את העברת הזכויות על שם עו"ד שמעוני ככל שסבר המנהל כי קודם לכן הייתה מניעה מלעשות כן. מכל האמור עולה, כי אני דוחה את המרצת הפתיחה.

כפי שהבהרתי לעיל, אני סבורה כי ניסיונם של המבקשים, בשיתוף עם מר טל, לנצל את פסק הדין שניתן בערעור כדי להימנע מהכרעה שיפוטית נוספת וזאת באמצעות מספר רב של בקשות שהוגשו על ידם, היה ניסיון חסר תום לב וחייב את עו"ד שמעוני להגיב שוב ושוב.

על כן ההמרצה נדחית תוך חיוב המבקשים בהוצאות כמפורט לעיל.

זוהי המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלותו של מישכון, שנירשם על זכויותיו האובליגטוריות של המנוח שמעון בן חמו ז"ל בנחלה מס' 37 במושב עוצם, זכויות הרשומות ברשות מקרקעי ישראל.

...

הדבר לא נעשה והמסקנה היחידה שניתן להסיק מכך, הינה שבספרי החברה, המשיבה, ובדוחותיה, אין לה זכר.

שוכנעתי, איפוא, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, שהסכם ההלוואה, שלהבטחתו מושכנו זכויות המנוח בנחלה במושב עוצם, נעשה למראית עין בלבד, ולצרכים שאין הכרח לקבוע לגביהם מסמרות כעת, ושאפשר מאוד שקשורים למאבק הגירושין שהתפתח בין המבקשת 1 למנוח, במחצית השנייה של שנת 2010.

לפיכך – נעתרת ההמ"פ ומוצהר שאין תוקף למשכון שמימושו התבקש בתיק הוצל"פ 14-08740-12-7 בלשכת הוצל"פ ב"ש. על מנת שלא יווצר מצב בלתי הפיך, עם ישומו האופרטיבי של פס"ד זה, שהרי אפשר שהמשיבה תחפוץ למצות זכותה לערער עליו, יושהה פועלה של ההחלטה דלעיל, לרבות במישור סגירת תיק ההוצל"פ ומחיקת רישום המשכון, עד ליום 10.2.15.

התובענה שלפניי נוגעת למחלוקת שהתגלעה בין בעלי הדין לאחר שחתמו על הסכם בנוגע לנחלה במושב.

במסגרת התביעה, שהוגשה במתכונת של המרצת פתיחה, התבקש בית המשפט ליתן מספר סעדים הצהרתיים הנוגעים להיבטים שונים שהתעוררו במערך היחסים שבין בעלי הדין.

...

המסקנה מכל האמור לעיל היא שיש לדחות את הטענות שהעלה המבקש בתביעתו.

נוכח מסקנה זו, אין להיעתר לסעדים שהתבקשו בתביעה, לרבות הסעדים ההצהרתיים לעניין תוקף המשכון וסגירת תיק ההוצאה לפועל.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

ב"כ הכנ"ר , חזרה על בקשה כתובה מטעם הכנ"ר כי המרצת הפתיחה 59740/01/18 אשר הוגשה על ידי אהוד ורונית רז ואשר עניינה סעד הצהרתי לגבי הזכויות בנחלת המבקשים במושב שאר ישוב, תצורף להליך זה בהתאם לסעיף 178(ג) לפקודה, מהטעם שתחת מטריית הפש"ר יש לנהל את כל מסת הנכסים של החייבים במאוחד.

...

צו כינוס לאור כל האמור לעיל, אני מחליט: ליתן צו כינוס לנכסי החייבים.

בנוסף, אני מורה על ביטול העיקולים אשר הוטלו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ככל שהוטלו, על משכורתם של החייבים אצל המעביד ו/או על חשבון העו"ש המנוהל על שם החייבים, אליו מופקדת משכורתם החודשית.

למרות האמור בסעיף 42 א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] יהיו רשאים החייבים לנהל חשבון בנק בתנאים האמורים בצו זה. לבקשת הכונס הרשמי, בהתאם להוראות סעיף 23 לפקודה, אני ממנה את עו"ד עו"ד מיכל גלבוע כמנהל/ת מיוחד/ת לנכסי החייבים, ומאשר את סמכויותיו/ה ושכרו/ה בהתאם למפורט בכתב המינוי המצורף.

בהתאם להוראות סעיף 23ג' לפקודה ובהתאם להוראות תקנה 2ג ותקנה 3 לתקנות פשיטת רגל [אגרות], התשמ"ה – 1985, ניתן אישור לכנ"ר לגבות מקופת הפש"ר סכום של 8,500 ₪, הדרוש למימון ראשוני של הוצאות ההליך, לרבות תשלום שכרו של המנהל המיוחד בהתאם למפורט בכתב המינוי, הוצאותיו ותשלום אגרה לכנ"ר בעד השגחה על פעולותיו/ה של המנהל/ת המיוחד/ת בשיעור 20% משכר המנהל/ת המיוחד/ת. בהתאם לתקנה 21, אני מורה לרשם המקרקעין, רשות מקרקעי ישראל ורשם המשכונות לרשום הערה אודות צו הכינוס על כל נכסי החייבים הרשומים בפנקסים המתנהלים על ידם.

מבוא תובענה בדרך המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי שיצהיר כי המבקשת זכאית לכך שקרקע בשטח של כ- 22 דונם תצורף לשטח המשבצת שלה, ולהורות למשיב ליישם את החלטת ועדת הקרקעות העליונה ברשות לתיכנון ופיתוח החקלאות ההתיישבות והכפר ולצרף קרקע זו לשטח המשבצת של המבקשת.

הצדדים אינם חולקים על כך שעל פי קביעת שר החקלאות, גודל נחלה במושב הוא 30 דונם, ומכאן שגודל שטח המשבצת של המושב אמור להיות 2,610 דונם (30 דונם X 87 נחלות) (סעיף 1 בתצהיר אדומי נ/3; סעיף 29 בהמרצה).

...

במכתב הלשכה המשפטית במשרד החקלאות לב"כ המינהל מיום 16.3.11, בסעיף 8, נכתב: "בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, אין חולק כי משרד החקלאות (הרשות לתכנון) הוא הגורם המחליט לעניין קביעת גודל הנחלות. בהתאם להחלטה מס' 8, סמכות המינהל להחכיר קרקע, תופעל "לפי המלצת שר החקלאות"" בסעיף האחרון במכתב, נכתב: "עמדת משרד החקלאות הינה שעל המינהל לשקול שוב היטב את העמדות שהוצגו במהלך השנים על ידי משרד החקלאות מכוח סמכויות ועדות הפרוגראמות וועדת הקרקעות, ולאור האמור לעיל לקבל את עמדתנו זו ולאשר את בקשת הישוב הנדונה"(הדגש לא במקור), (מכתב הלשכה המשפטית במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, נספח ד' בתצהיר אדומי נ/3) גם במכתב האמור מדובר על "המלצת" שר החקלאות ועל בקשת משרד החקלאות למינהל "לשקול" את עמדתו ולהיענות לה. מכל האמור לעיל עולה כי מעמדו של שר החקלאות, או מי שמונה על ידו, ובענייננו ועדת הקרקעות, הינו של גורם ממליץ.

טענת המושב כאילו ניתנה לו על ידי המינהל הבטחה שלטונית לצרף לשטחו את השטח הנוסף, בין בשל הסכמתו לגרוע משטחו שטחים לצרכי סלילת כביש לגבול פרדס שניר ועוד, בין מכל סיבה אחרת, נדחית.

סיכום לאור כל האמור, התובענה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד יום התשלום בפועל.