המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכות למימוש הסכם פשרה

הזוג ****י פנו לבית־המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה (ה"פ 5364/06; להלן: הליך הה"פ).

מעדותו של ברוך עלה כי כל מטרתו בהאצת הסכם הפשרה הייתה לסלק את החוב על־מנת לקבל מיגרש, כמו שאר חברי האגודה, שכן נראה היה לו כי נוה מיכאל בעצמה לא החריגה את נושא המיגרש כלל בפסק המשקם, ומכן עולה כי המילים "כל הזכויות" כללו את קבלת המיגרש.

השהוי והשפעתו על הסעד כאמור, אין טענותיהם של נוה מיכאל בדבר השפעות חלוף הזמן (היתיישנות, שהוי, סעד תיאורטי, הגנת הליכי חידלות על פתיחת הסדר המעטפת וכד') יכולות לחול אלא על מעשים או מחדלים אשר ארעו טרם פסק המשקם המשלים ב־2009.

מנגד, לא נטען על־ידי הנתבעת כי החל מתאריך זה השתנה דבר־מה ביכולת לממש את הסעד שאותו קבע המשקם במילים "כל הזכויות". לא הובאה בפני בית־המשפט ראיה אשר לפיה במועד הפסק ב־2009 לא היה בידי נוה מיכאל מיגרש אשר לא נידרש בהרחבה ואשר ניתן להניחו למומלץ על־ידי הזוג ****י.

בהיעדר אפשרות משפטית לאכיפת פסק דין הצהרתי זה על צדדים שלישיים דרושים קובע בית המשפט כי : התביעה לצוו עשה – נדחית.

לשם מימוש פסק הדין ההצהרתי נווה מיכאל תשלם לזוג ****י שווי הזכות בסך של 535,634 ש"ח בתוך 90 יום והוא שווי הזכות לממש מיגרש בהרחבת המושב על־פי פסק המשקם מיום 25/02/09 נכון ליום מתן פסק־דין זה. אם חפצים שני הצדדים בהעמדת מיגרש בתחומי נווה מיכאל חלף הפצוי בסך 535,634 ₪ יוכלו להגיש הסדר פשרה למתן תוקף של פסק־דין בדרך דיונית מתאימה.

...

כיצד, אם כן, יכול היה המומחה מטעם נוה מיכאל לטעון בנשימה אחת כי הנחלה קיבלה תוקף תכנוני חוקי רק ב־1997, מקום שנבנה עליה בית בהיתר לפני כן? אשר על כן, נדחית טענת נוה מיכאל על השבחה מיוחדת של נחלה 11 כתוצאה מתכנית מי/444.

בהעדר אפשרות משפטית לאכיפת פסק דין הצהרתי זה על צדדים שלישיים דרושים קובע בית המשפט כי : התביעה לצו עשה – נדחית.

ופסק דין זה לא יחסום אותם מלעשות כן. התביעה לנזק בלתי ממוני – נדחית.

במסגרת הליך קודם שהתנהל בבית משפט השלום בחדרה בגדרי ה"פ 20469-12-19 (להלן: "המרצת הפתיחה הראשונה"), אושר הסכם פשרה בין המבקשות לבנק דיסקונט, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 26/2/20 ולפיו, הכספים בחשבון הבנק שייכים למבקשת 1.

לנוכח האמור, פתחו המבקשות בהליך דנן נגד המשיבה, למתן פסק דין הצהרתי בדבר בעלותה הנטענת של המבקשת 1 בכספי חשבון הבנק.

כמו כן, הגשת התובענה רק בסמוך ולאחר בקשת המשיבה למימוש הכספים שעוקלו, מעידה על השהוי הרב בו לוקה התביעה ועל חוסר תום ליבה של המבקשת 2, שכן דבר החובות היו ידועים לה במשך שנים רבות, ואילו המבקשת 1 ידעה על עיקול הכספים בחשבון יותר משנה טרם פתיחת ההליך.

הינה כי כן, למעלה מן הצורך, אף ככל שטענת המבקשת 1 לבעלותה בכספים הייתה מתקבלת - דומה כי שיעור יתרת הסכומים לזכותה היה צריך לעמוד על סך של כ- 243,600 ₪ לכל היותר (ראו בנוסף לעניין זה: עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 32-36; עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 1-11), באופן שאף שיעור הסכומים לזכותה הנטענת של המבקשת 1 - לא הוכח כדבעי.

...

טענות המשיבה על אף שמדובר בסעד מן היושר, לא צורף לבקשה תצהיר המבקשת 2, בעלת החשבון בו נתפסו הכספים, ועל כן דין הבקשה להידחות על הסף.

בשים לב להצהרות האמורות; לבקיעים שהתגלו בגרסת המבקשת 1 בהליך זה לעומת הצהרותיה בהליך בחדרה; בראי ההימנעות מהצגת מלוא המסמכים הנדרשים; וההימנעות מהגשת התצהיר מלא ומפורט מטעם המבקשת 2 - לא שוכנעתי כי ראוי בנסיבות להיעתר לבקשה ולהעניק למבקשות סעד מן היושר.

כמו כן, לנוכח ריבוי ההליכים המשפטיים אשר התנהלו בין המבקשת 2 למשיבה במסגרתם נדונה בין היתר, סוגיית ביטול העיקול שהוטל על הכספים - מקובלת עלי אף טענת המשיבה לשיהוי.

סוף דבר אשר על כן - התובענה נדחית.

תביעה למתן פסק דין הצהרתי המורה על מחיקת מישכון הרשום על זכויות התובעים בבית מגוריהם לטובת הנתבע ("המישכון"), וכן מצהיר כי הנתבע מנוע מלממש את המישכון.

פתח דבר פסק דיני, תוצאתו קשה לתובעים.

בנסיבות אלו, התייצב הנאמן על נכסי יניב ("עו"ד גרמסני") וחזר והודיע כי הוא נכון לגבש פשרה עם התובעים.

יצוין כי לתביעה זו קדם הליך אחר בו נקטו התובעים נגד הנתבע שהוגש על דרך המרצת פתיחה ונמחק בהסכמה (ה"פ 42343-05-16, "ההליך הקודם").

הטענות גם אינן עולות בקנה אחד עם גרסת התובעים עצמם המעידים כי נחתם חוזה הלוואה לפיו תנתן להם הלוואה של מיליון ₪ וכבטוחה לפרעונה ירשם מישכון על זכויותיהם בבית.

...

כן נדחית גרסתם כי העסקה לא יצאה לפועל.

המסקנה היא שהמשכון נרשם כדין, ואין כל יסוד לעתירה להורות על מחיקתו.

התביעה נדחית.

סיכומם של דברים, בית המשפט אישר את הסכם הפשרה אליו הגיעו המשיבים ונתן לו תוקף של פסק דין, למעט הסעיפים בהסכם המתייחסים לאופן מימוש הבטוחות.

נקבע כי הוראות לעניין ניהול הליכי הגבייה ומימוש הבטוחות יינתנו על ידי רשם ההוצאה לפועל, בהתאם להוראות חוק ההסדרים, וכי הזכויות במקרקעין יירשמו על שם המערער.

במקרה שכזה לא יכולה להיות מחלוקת כי המרצת הפתיחה הייתה מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי וברי כי אישורו של הסכם פשרה המייתר את המשך ההיתדיינות המשפטית של ההליך מצוי גם הוא בתחום סמכותו העניינית.

זאת, בין היתר, בשים לב להוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) הקובע בין היתר, כי כל בית משפט הדן בעיניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.

...

המסקנה העולה מהאמור היא כי אין כל ממש בטענותיו של המערער ביחס לסעיף 45 לחוק ההסדרים, והעירייה יכולה לשמש כ"תאגיד נעבר", כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, נראה כי אין מקום להורות על בטלות הסכם הפשרה, חרף הספק הכבד בדבר סמכותה של העירייה להתקשר בו. למסקנה זו הגעתי נוכח משקלם המצטבר של מספר טעמים.

זהו פסק דין בתובענה לסעד הצהרתי בדבר תקפות מכר של זכויות במקרקעין.

בנוסף, מונה על הנכס כונס נכסים במסגרת הליך למימוש משכנתא לזכות בנק מזרחי טפחות בתיק הוצל"פ. בכתב המרצת הפתיחה נטען, כי ביום 12.4.2020 התקשרו הצדדים בהסכם למכירת הנכס.

על כן ביקשו התובעים ליתן פסק דין אשר יצהיר: כי התובעים רשאים להרשם ברשות מקרקעי ישראל כבעלי מלוא הזכויות בנכס, בהתאם להוראות הסכם מכר מיום 12.4.2020 שבין הצדדים; כי הסכם המכר שבין הצדדים, וכן המישכון מס' 2020223569 מיום 27.7.2020 – בתוקף, ועל הנתבעים לפעול לקיים את הוראות הסכם המכר ככתבו וכלשונו; וכי על הנתבעים למסור את החזקה בנכס לתובעים באופן מידי בהתאם להוראות סעיף 7.1 להסכם; עוד עתרו התובעים לאפשר להם פיצול סעדים על מנת לתבוע את נזקיהם בשל הפרת הסכם המכר, לרבות את הפצוי המוסכם.

בתשובת הנתבעים להמרצת הפתיחה נטען, כי "לאחר מספר תחינות ובקשות מצדנו בעיניין העברת התשלומים לנושים בהתאם להסכמי הפשרה, היתנו המבקשים את התשלומים לנושים בחתימה על הסכם מכר חדש" (סעיף 28 לתצהיר נתבע 1 בתמיכה לתשובה להמרצת הפתיחה).

...

סבורני, כי יש לדחות טענות אלה של הנתבעים: יוער, כי בסעיף 4.4.

התביעה מתקבלת על כן וניתן סעד הצהרתי כמבוקש.

מאחר שהמועדים הקבועים בהסכם חלפו זה מכבר, ישלמו התובעים את מלוא יתרת התמורה תוך 60 ימים.