המרצת פתיחה למתן הצהרה שיפוטית

התובענה שלפניי היא תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן הצהרה על רישום בית משותף ברחוב סוקולוב 7 בפתח תקווה, ולהסמכה של עו"ד מיה מאירי לחתום על כל מיסמך הנידרש לשם כך. הצדדים לתובענה, המבקשים מזה והמשיבים מזה, הם כל בעלי הדירות בבית, וליתר דיוק הזכאים להרשם כבעלי דירות בבית, שהערות אזהרה בדבר זכויותיהם אלו רשומות בלישכת רישום המקרקעין על זכויות כל הבעלים.

יש שוני בין הסמכות המנהלית כאשר מדובר בפרוק וברישום מוסכם, לבין הסמכות השיפוטית כאשר מדובר בסכסוך ובתובענה.

...

סופו של דבר, אני מורה את ההוראות הבאות: מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, ובהיעדר סמכות עניינית בבית משפט זה, מועברת בזאת התובענה לבית משפט השלום בפתח תקווה, שלו הסמכות הייחודית לדון בה. התובענה תתוקן, כך שתהא בכתב תביעה רגיל ולא בהמרצת פתיחה; יצורפו יורשי הבעלים המקורי, מפרקת החברה הקבלנית, והבנקים המלווים שהערות אזהרה רשומות לטובתם; והסעד המשני יתוקן כך שיהא סעד של עתירה למינוי כונס נכסים לשם ביצוע פירוק השיתוף בדרך של רישום הבית המשותף.

ב"כ המבקשים ימסור את התביעה המתוקנת ואת החלטתי זו לידי כל הצדדים החדשים שצורפו כעת, וגם זאת עד יום 02.11.20, במסירה אישית.

ב"כ המבקשים ידאג להעביר את החלטתי זו לידי הצדדים הקיימים שאינם מיוצגים.

ב"כ המבקשים סבר בפרוטוקול הדיון מיום 28.6.20 לפני כב' השופט גייפמן, שהנו המותב השפוטי המטפל בתיק, כי אין לשלם אגרה לפי שווי כספי שכן מדובר בסעד הצהרתי התואם את המרצת הפתיחה.

לגישת המבקשים, את הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה ניתן לצמצם לסעד אחד: הצהרה על כך שהמשיבה חייבת בחובות בעלה, במשותף – הא ותו לא. אין לברר בתובענה זו את גובה החוב אלא האם מערכת היחסים בין בני הזוג, המשיבה ובעלה, מחייבת את ההכרזה כי המשיבה חייבת בחובות בעלה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים, ראיתי לקבל את עמדת המבקשים לפיה יש לחייב באגרה בתיק זה לפי "צו הצהרתי", בהתאם לתקנה 3(1) לתקנות האגרות.

במקרה דנן, מקובלת עלי עמדת המבקשים, לפיה מדובר בתובענה לסעד הצהרתי על חוב אשר אינה בבחינת תביעה לסכום קצוב לצרכי אגרה.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת כי האגרה בתיק זה תסווג כאגרה לפי צו הצהרתי, בהתאם לתקנה 3(1) לתקנות האגרות.

ההליך דנן ניפתח במקורו ביום 15/6/20 בבית המשפט המחוזי מרכז כתובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן הצהרה על רישום הבניין כבית משותף ולהסמכה של עו"ד מאירי לחתום על כל מיסמך הנידרש לשם כך. במסגרת הישיבה הראשונה שהתקיימה ביום 15/9/20, עורר בית המשפט את סוגיית הסמכות העניינית (כמו גם סוגיות אחרות של צירוף צדדים נוספים ועוד).

הנתבעת 1 מסרבת מצד אחד לחתום על מיסמכי רישום הבית המשותף ובכך אינה מאפשרת את קידום הרישום; ומצד שני, אינה עושה דבר על מנת ליפתור את המחלוקת בינה לבין שאר הנתבעים ביחס לחניה או להביאה להכרעה שיפוטית (מחלוקת שלעמדת התובעים הנה מלאכותית בחלוף כארבעים שנה רצופות של שימוש).

...

כל האמור לעיל מביא אותי למסקנה כי את הסתייגותה של הנתבעת 1 בקשר עם מיקום חנייתה בעיצומו של ניסיון הליך הסדרת הזכויות מצד עו"ד מאירי בשנת 2016, יש לראות בנסיבות העניין כדרישה שכל כולה ניסיון ל"שיפור עמדה" וכבעלת אופי סחטני, ולא מן הנמנע כי הדבר נעשה מתוך ציפייה כי עיתוי העלאת ההתנגדות יביא לוויתור של מי מבעלי החניות המקורות החזיתיות לטובתה (או מתוך מניעים אחרים לא ענייניים).

משעה שהוכח בפניי כי הנתבעת 1 לאורך כל השנים מאז כניסתה לדירה עשתה שימוש באותה החנייה משך עשרות שנים מבלי להעלות כל תלונה על כך במשך כל אותה תקופה, הרי שבהתנהלותה זו יש כדי לבסס את המסקנה כי שימוש זה נעשה מתוך ידיעה והסכמה כי זהו מקום החנייה שהוקצה לה במקור על-ידי החברה הקבלנית.

סוף-דבר: לאור כל האמור, הנני נעתרת לסעד המבוקש בתביעה – פירוק השיתוף בבניין בדרך של רישומו כבית משותף – ובתוך כך מורה על הבאים: לצורך ייעול פירוק השיתוף ועל רקע כברת הדרך שנעשתה בעבר על-ידי עו"ד מאירי ומתוך רצון לחסוך בהוצאות נוספות מצד כלל הצדדים הרלוונטיים, הנני מורה על מינוייה של עו"ד מאירי ככונסת נכסים אשר תפעל להשלמת הפעולות הדרושות לצורך הרישום ובהתבסס על המסמכים שנערכו במסגרת פעולותיה בעבר לרבות התשריט שנערך.

בנסיבות אלה הצעתי לצדדים כי תתנהל בפני במסגרת תיק העיקול שבכותרת מעין המרצת פתיחה לשם מתן הצהרה בנושא זהות בעל הזכות לכספים שבנידון, והצדדים קיבלו הצעה זו. חזקה שכסף בחשבון הבנק על שמו של אדם הוא שלו נקבע פעמים מספר בפסיקה, כי חזקה שכספים הנמצאים בחשבון הבנק של אדם שייכים לו (ראו ה"פ (רמ') 191/05 וחידי נ' וחידי (22.2.2006); ה"פ (ת"א) 200400/05 גל נ' לונגו, פס' 7 (1.8.2006)).

נקבע בעיניין גב' עתאמנה בגזר הדין – כך טענת רשות המסים – כי היא ניכשלה בהשפעתו ובשידולו של מונדר בהצהרות שקריות שידעה את מטרת הגשתן ואת הפעילות הבלתי חוקית עליה נועדו לחסות, אך לא נימנעה משיתוף פעולה עמו, "ובכך כשלונה המוסרי החמור, בפרט נוכח היותה חוקרת פרטית בעלת השכלה אקדמית, המודעת למהותה וחומרתה של הצהרה שקרית בפני בית המשפט בהליך שפוטי". במסגרת טענותיה לפיה הכסף המעוקל שייך לתזקיקים ולא לגב' עתאמנה, טוענת רשות המסים כי מאז הבקשה להטלת העיקול בחודש 12.2013 גב' עתאמנה לא הגישה הליך מתאים להוכיח שהכספים שלה, למרות שניתנו לה הזדמנויות שונות לעשות כן, וכאשר היא היתה ערה לאפשרות לעשות כן (שכן היא שמרה על זכותה לעשות כן בהליכים שהתנהלו בין הצדדים לגבי כספי העיקול).

...

לא מצאתי בתשובה זו הסבר לכך שגב' עתאמנה מסרה בחקירה במשטרה כי אין לה כסף ו"הכסף של החברה", אשר יוביל למסקנה שונה מהפשט, קרי: שהכסף אכן של החברה.

המדינה לא ויתרה על טענותיה לכסף אין בידי לקבל את טענתה של גב' עתאמנה לפיה בכך שהמדינה (כמאשימה) ויתרה על חילוט הכסף מושא ענייננו נוכח זיכויה מהאישום בדבר החשבוניות, המדינה ויתרה על זכותה לעתור לקבלת הכסף במסגרת הליך זה לפי סעיף 112א לחוק מס ערך מוסף.

סוף דבר, הנני קובע כי הזכויות בכספים מושא העיקול בתיק זה על כספים בחשבון 162916 ע"ש מייס עתאמנה בבנק מזרחי טפחות סניף 431, אכן היו במועד הטלת העיקול של תזקיקים אנרגיה בע"מ. נגזר מקביעה זו כי דין בקשת רשות המסים לתפוס את הכספים מושא עיקול זה להתקבל.

ככל שהיו המערערים מעוניינים כי תנתן בהליך שפוטי הצהרה שלפיה שולמה על ידם מלוא התמורה לנתבע 1, היה עליהם לצרפו כצד להליך בהיותו בעל דין דרוש.

בצד האמור, קבע בית המשפט – בהסכמת הפרקליטות – כי חרף דחייתה של המרצת הפתיחה ניתן יהיה לקיים דיון במסלול של ערר על החלטת המפקחת שניתנה בבקשה לרישום ראשון, לפני הממונה על המירשם (ראו: [סעיף 121(א)](http://www.nevo.co.il/law/72897/121.

...

בהכרעתו המנומקת קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש על ידי המערערים, שכן משמעותו המשפטית היא מתן הוראה לרישומם של מקרקעין ברישום ראשון בניגוד לכללים הקבועים בחוק ובתקנות.

מטעם זה לא ניתן להיעתר לבקשת האחרונים לקבוע כי על סמך פסק הדין לבדו הוכחו זכויותיהם במקרקעין.

שקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים הכלולים בפסק הדין; כי אלה תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בה טעות שבחוק.

אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.