המרצת פתיחה לחשבון נאמנות שנפתח בעקבות תביעת נזיקין

הוסכם כי מתוך סכום התמורה, סך של 150,000 $ ישולמו במעמד חתימת ההסכם לחשבון נאמנות מיוחד שייפתח על ידי בא כוחם של הקבוצה והסכום יועבר לחברה או למי מטעמה, בין היתר, לאחר שדורפמן ומירון יאשרו כי העסקה או האופציה בינם לחברה בוטלה וכי אין להם זכות או תביעה ביחס לממכר.

אפילו אם ההסכם הוארך בשתי תקופות, עילת התביעה עקב אי השבת כספי ההלוואה נוצרה לכל המאוחר ביום 27.11.08.

בעניינינו, ככול שיש להתייחס לתובעים כאל רוכשים של דירות בפרויקט, ואל הנתבעים כמי שבאו בנעלי היזמים לגבי מילוי ההתחייבויות כלפיהם, אזי עילת התביעה נולדה לכאורה בעת שהסתבר כי הדירות לא ימסרו (לטענת התובעים, במועד הגשת המרצת הפתיחה בשנת 2013), ולא במועד העברת הכספים או במועד השבת ההלוואה.

לעומת זאת, בתביעה הנדונה, השאלה המהותית היא, האם על הנתבעים מוטלת חובה כלפי התובעים בקשר למימוש הפרויקט, במישור החוזי או הנזיקי, אשר מכוחה עליהם לפצות את התובעים על הנזק שניגרם להם, לטענתם, עקב כשלונו.

...

לפיכך מקובלת עלי טענת הנתבעים כי השלב המתאים לברר את טענת ההתיישנות היא במסגרת הדיון הראייתי.

נוכח האמור, דין הטענה בדבר דחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה להידחות.

התוצאה התוצאה היא שהבקשה לדחיית התובענה על הסף נדחית.

מעיון במסמכים בתיק עולה כי המבקש פנה לראשונה לעו"ד בן עזרא בטענה לביטול המחאת הזכות, באמצעות מכתב ששלח עו"ד מיכאל רביבו ביום 12.04.18 (צורף לכתב התשובה להמרצת הפתיחה) זאת כאמור לעיל, לאחר שבחודש פברואר הגישה נגדו המשיבה תובענה בגין המחאת הזכות השנייה.

כמו כן, לא הסביר מדוע נדרשה תביעה זו אם בתגובת עו"ד בן עזרא למכתב הנ"ל, מכתבו מיום 23.4.18, הסכים לבטל את המחאת הזכות אם יפקיד המבקש 60,000 ₪ לנאמנות לצורך הבטחת הסכום ששולם לו ושכר טירחה בגין ניהול ההליך כנגד החייב.

לטענתו, גם במועד הגשת התביעה ע"י המבקש בשנת 2017 היה אהרון מסובך בחובות, שיקים שנתן חזרו וחשבונו הוגבל.

עמד על כך כב' השופט נ' שטרנליכט בת"א (שלום פ"ת) 4424-05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רחל שטיגליץ , 20.11.2011, עמ' 15: "בעניינינו, לא מדובר על המחאת זכות תביעה בנזיקין, כי אם המחאת זכות תביעה, שקמה מכוחו של פסק דין שכבר ניתן, כאמור בנוסח ההמחאה.

...

כאן המקום לציין כי אחד המבחנים לקיומה של מצוקה העולה כדי עושק, נעוץ בשאלה, "אם למתקשר הייתה אלטרנטיבה ממשית, שבאמצעותה ניתן למנוע את העיסקה הנוכחית". ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 543 (1986) בהיעדר אלטרנטיבה ממשית סבירה שבאמצעותה ניתן היה למנוע את העסקה, מושא טענת העושק קצרה הדרך למסקנה כי הצד שהתקשר בחוזה היה אכן שרוי תחת מצוקה שאותה ניצל הצד השני באופן העולה כדי עושק.

סוף דבר המבקש ביקש להקדים פירות זכייתו בפסק הדין החלקי ולא להמתין להליכי הגבייה, וחתם על המחאת זכות לטובת המשיבה.

על כן, התביעה נדחית.

לפני תובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, בה עותרות המבקשות למתן סעד הצהרתי, המורה כי הכספים המוחזקים בחשבון מספר 126029689 בסניף 90 בבנק דיסקונט, הרשום על שמה של המבקשת 2 (להלן: "חשבון הבנק") - שייכים לבתה, המבקשת 1, ומשכך המשיבה אינה רשאית לעקלם בגין חובות ארנונה המיוחסים למבקשת 2.

כבר בשנת 2009 הגישה המבקשת 2 תביעת נזיקית כספית נגד המשיבה, בגדרי ת"א 11902-03-09 (להלן: "התביעה האזרחית"), בגין הליכי גבייה שננקטו נגדה בשל חובות חלוטים על שמה בספרי המשיבה.

כך, בתצהיר המבקשת 1 בהמרצת הפתיחה הראשונה, הוצהר כי לאחר פטירת בעלה המנוח, הוחלט כי אמה תפתח לטובתה חשבון נאמנות; כי לאחר היתייעצות עם פקידי הבנק הודיעה לה אמה כי היא חייבת להגיע אישית לבנק לאשר את פתיחת חשבון הנאמנות; כי אכן כך עשתה וביום 7/5/14 הגיעה עם אמה במיוחד לסניף הבנק בחדרה לשם פתיחת החשבון; וכי אך בדיעבד הסתבר למבקשות כי בשל שגגה של פקידה בבנק, ועל אף שהמבקשת 1 הגיעה במיוחד לבנק לשם פתיחת חשבון הנאמנות, לא ניפתח החשבון כחשבון נאמנות עבורה, אלא כחשבון רגיל על שם אמה (ראו ס' 5-7, 19 לתצהיר בהמרצת הפתיחה הראשונה).

...

טענות המשיבה על אף שמדובר בסעד מן היושר, לא צורף לבקשה תצהיר המבקשת 2, בעלת החשבון בו נתפסו הכספים, ועל כן דין הבקשה להידחות על הסף.

בשים לב להצהרות האמורות; לבקיעים שהתגלו בגרסת המבקשת 1 בהליך זה לעומת הצהרותיה בהליך בחדרה; בראי ההימנעות מהצגת מלוא המסמכים הנדרשים; וההימנעות מהגשת התצהיר מלא ומפורט מטעם המבקשת 2 - לא שוכנעתי כי ראוי בנסיבות להיעתר לבקשה ולהעניק למבקשות סעד מן היושר.

כמו כן, לנוכח ריבוי ההליכים המשפטיים אשר התנהלו בין המבקשת 2 למשיבה במסגרתם נדונה בין היתר, סוגיית ביטול העיקול שהוטל על הכספים - מקובלת עלי אף טענת המשיבה לשיהוי.

סוף דבר אשר על כן - התובענה נדחית.

למרות האמור לא מצאו הנתבעים לנכון להשיב את הפקדון לתובעת והמשיכו להחזיק בו. ביום 27.1.2011 הגישה התובעת תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד עיזבון המוכר והמוכר השני לבית המשפט המחוזי בחיפה לאכיפת הסכם המכר.

לחילופי חלופין, ככל שבית המשפט יסבור כי לא היה על הנתבעים לפתוח את חשבון הנאמנות בש"ח, אף שכך נקבע במפורש בהצעת הרכישה, אזי על הנתבעים היה להחזיר לתובעת את הפקדון במועד סיום הנאמנות, קרי 29.5.2007, שעמד על סך של 80,460 ₪.

עוד טענו כי מאחר שחלפו 10 שנים מאז נגרם לתובעת הנזק הנטען אזי גם על פי סעיף 89 פקודת הנזיקין התביעה היתיישנה.

משכך יש לפצות את התובעת בגין ההפסדים שנגרמו לה מהחזקת הכספים מיום 29.5.2007 .

...

הקשר הסיבתי לא נותק איני מקבל את טענת הנתבעים כי בשל כך שהתובעת בחרה לעמוד על ההליכים המשפטיים בבית המשפט המחוזי בחיפה וכי בחירתה שלא לקיים את פסק הדין בסופו של דבר לרבות הסכם הפשרה אילו הגיעה עם יורשי המוכר והמוכר השני נותק הקשר הסיבתי.

סכום הפיצוי לאור כל האמור על הנתבעים היה לדאוג להשיב לתובעת את הכספים בסמוך לאחר שנודע להם על כוונת המוכרים שלא לקיים את ההסכם.

לאחר ששקלתי את כל האמור אני קובע כי התובעת זכאית לקבל החזר אגרת בית משפט בשיעור 2.5% מסכום זכייתה, הוצאות בסך של 4,000 ₪ ושכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪.

עניינו של פסק דין זה הנו בהכרעת מחלוקות שונות במסגרת שני הליכים; עתירת התובעת, רווה-רביד ושות' – רואי חשבון (המאוגדת כשותפות רשומה) בה"פ 9021-09-18 (להלן: רווה-רביד) שהוגשה במסלול של המרצת פתיחה במסגרתה עתרה האחרונה לסעד הצהרתי לפיו המשיבה, רוטמנס תכשיטים (2009) בע"מ (להלן: רוטמנס), חבה כלפיה בתשלום סך של 175,510 ₪ ושמקורו בשכר טירחה המגיע לה בגין מינויו כמומחה של רו"ח מטעמה, רו"ח אלי גולדשטיין (להלן: המומחה או רו"ח גולדשטיין בהתאמה) בהליך בוררות לצורך עריכת תחשיב רווחיות (להלן: התחשיב).

במסגרת תביעת רווה-רביד שהוגשה ביום 5/9/18 כאמור במסלול של "המרצת פתיחה", טענה האחרונה, בין היתר, כי חרף משלוח דרישה לתשלום שכר הטירחה של רו"ח גולדשטיין לרוטמנס ביום 10/2/16 לה צורף מלוא פירוט השעות אשר הושקעו בבצוע התחשיב, היתעלמה האחרונה מפניה זו וכך גם לגבי דרישות נוספות לפרעון שכר הטירחה שנשלחו אל רוטמנס ביום 30/3/16, ביום 2/5/16 וביום 16/8/16.

לחילופין, לכל היותר (אם בכלל והטענה נדחית כאמור) ניתן היה להגיש תביעה בגין מחצית הסכום הנתבע בלבד, שכן רו"ח גולדשטיין עצמו דרש בפנייתו מיום 10/2/16 סך של 87,755 ₪, תוך הכרה שזה הסכום היחיד הנידרש על ידו ולא ראה בכך "חיוב ביחד ולחוד" כפי שנטען עתה.

לא זו אף זו, התברר כי למעשה ברשלנות רבתי ובזלזול של ממש בחובת הזהירות והנאמנות של רו"ח גולדשטיין כלפי רוטמנס, כל הזמן שבוזבז על-ידי רווה-רביד ורו"ח גולדשטיין על הכנת התחשיב, לא נוצל וכלל לא נידרש, שכן טיוטת התחשיב מאמצת הלכה למעשה את מרבית טענות כפריס.

להשקפתי, השיקול המרכזי שמכוחו יש מקום לשקול בכובד ראש הגבלת אפשרות הגשת תביעה בנזיקין נגד מומחה מטעם בית המשפט נעוץ בחשש שאפשרות התביעה, אם זו לא תצומצם למקרים חריגים שיש להם סממני חומרה מיוחדים, תרתיע את המומחה מלפעול באופן חופשי ונטול פניות במילוי תפקידו כמומחה מטעם בית המשפט ותחשוף אותו ללחצים".

...

הנני מורה למזכירות להפיק חיוב אגרה אשר שיעורו יעמוד על תביעה כספית רגילה על סך 175,510 ₪ ויכלול את שתי המחציות (ומובן כי סכום האגרה ששולם בפועל במועד הגשת התביעה יקוזז מחיוב זה).

תביעת רוטמנס (ת"א 5985-01-20) כנגד רו"ח גולדשטיין ורווה-רביד, נדחית.

כן, נדחית ההודעה לצד שלישי שהגישו רו"ח גולדשטיין ורווה-רביד כנגד רו"ח עופר מנירב.