ביום 08.07.02, בטרם נמכר הבית על-ידי כונסת-הנכסים, עוה"ד יעל דאובר (להלן:,,כונסת-הנכסים"), אך לאחר שנקטה זו פעולות למכירתו וקיבלה עשרות הצעות לרכישתו, הגישה הנתבעת בקשה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתרה להצהרה כי חתמה על מסמכי ההלוואה והמשכנתה מבלי שהוסבר לה על מה היא חותמת.
מהעדויות שהובאו בפניי עולה כי עת פתיחת תיק ההוצאה-לפועל למימוש המשכנתה, ולמשך תקופה קצרה, שיתפה הנתבעת פעולה עם כונסת-הנכסים תוך שברור לה לחלוטין כי ההליך הננקט הוא למכירת הבית, תשלום יתרת החוב לבנק וחלוקת יתרת כספי פדיון המכירה בינה לבין התובע.
לפיכך, נקיטת הליך המרצת הפתיחה להכרזה על בטלות מסמכים אלה הואיל ולא הוסברו לנתבעת טיבם, טבעם, תכנם או השלכותיהם לא הייתה יותר מאשר נקיטת הליך-סרק, קל וחומר נקיטת ההליך של עתירה למתן צו-המניעה הזמני שנפתח בעקבות המרצת הפתיחה.
היא נשאלה:
,,ש.בתקופה שבה היה צו המניעה בתוקף אמרת כבר שעשית מעשים לקידום מכירת הבית.
ולסיום פרק האחריות, ראוי לצטט מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' ברון), אשר דחה את המרצת הפתיחה:
,,נוכח גישתה והתנהלותה של המבקשת, ברי כי נִסיונה לפטור עצמה מחבותה על פי שטר המשכנתא בטענה שלא הוסבר לה ולא הבינה על מה חתמה, לא רק שאין בה ממש, אלא גם נגועה בחוסר תום לב מובהק.
...
התובע טוען לנזק הנובע מהפרשי הסכומים בין מחירו הריאלי של הבית לבין ההצעה שבסופו של דבר זיכתה את המציע בבית.
אין בידי לקבל את טענות התובע.
ג) לסיכום: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסכומים המופיעים בפרק הנזק, סעיפים 1 ו-3 לפסק-דין זה. כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע ושכר-טרחת פרקליטיו, בסך השווה ל-10% מהסכום הפסוק, בצרוף מס-ערך-מוסף, כחוק.
