ביום 16.9.08, חתמו ה"ה עידו הוך ואביב גרונדמן על מיסמך שכותרתו "כתב הצהרה והתחייבות בלתי חוזרת" ובו הצהירו כי ביום 8.9.08, מכרו לרוכשים מסוימים את זכויותיהם במיגרש הידוע כחלקה 143, גוש 6093 ומתוך כספי תמורת המכר, התחייבו לשלם למבקש סכום של 650,000 ₪, כשבמקביל יוסר העיקול שהוטל על מיגרש זה.
ביום 23.2.09, נרשמה הערת אזהרה בפנקס המקרקעין לטובת המשיבים 2-5.
ביום 6.5.09, נרשם עיקול לטובת המבקש בפנקס המקרקעין על הערת האזהרה הרשומה לטובת החברה וביום 14.5.09, נרשם עיקול נוסף על הערת אזהרה זו (ר' נספח 8 להמרצת הפתיחה).
נדבך נוסף לחזוק עמדתו, מוצא המבקש בהטלת המשיבים בעבר עיקול על נכסיו של מר גרונדמן – מבעלי מניות החברה, עיקול שהוסר, לבקשתם, לאחר שמר גרונדמן מכר את דירת מגוריו לאחיו של המשיב 6.
...
סוף דבר
על יסוד המקובץ לעיל, נחה דעתי כי המבקש לא נהג בתום לב, בהיותו בעל העסקה הראשונה, באמצעות מתן מעמד פומבי להתקשרותו עם החברה.
מסקנתי היא כי זכותו של המבקש, בהיותו בעל העסקה הראשונה בזמן, אינה קודמת ואינה עדיפה על פני זו של המשיבים.
טענותיהם הנוספות של הצדדים לא נעלמו מעיניי, אולם גם לאחר בחינתן, שוכנעתי כי אין בהן כדי לשנות ממסקנתי ולאור המקובץ - דחיתי את התובענה.