לענייננו, אין זה מעלה או מוריד אם המבקשת זכרה או לא זכרה את מעמד החתימה על שטר המישכון, משלא הכחישה את חתימותיה על גבי השטר והתצהיר שנחתם בפני עו"ד דניס, ולכן לא רק שהוכח על ידי המשיב כי המבקשת חתמה על שטר המישכון אלא שלנוכח האמור בתצהיר, שעליו חתמה המבקשת בפני עו"ד דניס, ואשר בו נאמר כי הוא מאמת את הפרטים הנקובים בשטר המישכון, טענת המבקשת כי לא ידעה שהיא חותמת על שטר המישכון, וכי לכן שטר המישכון בטל כלפיה, נדחית.
מימוש המישכון בחוסר תום לב:
נטען על ידי המבקשים כי המשיב פעל בחוסר תום לב מאחר ופתח בהליכים למימוש ביתם, ולא למימוש המפעל כדי להפעיל עליהם לחץ נפשי, וכן מאחר ולא פעל למימוש המפעל עוד בשנת 1996 כאשר שוויו היה, לטענתם, 1,600,000 דולר ארה"ב.
המבקשים טענו כי על המשיב היתה החובה לממש את המפעל "החל מרגע שהחברה נכנסה לקצב סחרור של הלוואות וריביות...
כי נוכח העובדה שבהתאם לנספח ד' להמרצת הפתיחה, למבקשים הסכם חכירה מהוון לגבי ביתם שתוקפו עד 21.4.85 הרי שהמבקשים הינם בגדר "חוכרים לדורות" ולכן חלה עליהם הגנתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר".
...
אשר להגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר נקבע כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי (שם עמ' 951) "על מנת להשלים את פסק הדין בדרך של היתייחסות לשאלה אם קיימת נפקות, במקרה שבפנינו, גם להוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר; שאם לא כן, ממילא לא נידרשת התייחסות להוראה זו. ואם כן-תבוא לכך התייחסות מפורשת בפסק הדין המשלים. אנו פטורים, היום מליתן דעתנו לכך".
על ההבדל אשר בין שתי ההגנות, סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, וסעיף 86א(א) ו-(ב) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 – הדומה לסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל – עמד בית המשפט העליון בע.א. 3295/94 גיל פרמינגר, עו"ד, הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור, פושטי רגל נ' חוה מור, פושטת רגל ואח' (פ"ד נ(5) 111):
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן, אשר כתבה את דעת הרוב, פסקה (שם עמ' 123):
"ברוח הפרשנות המצמצמת וכעניין של מדיניות, נראה לי כי יש לפרש את סעיף 33 כחל רק על זכות רשומה של בעלות או חכירה לדורות שאינן משתכללות ללא רישום. הרישום הוא קונסטיטוטיבי. אם תמצא לומר שיש לפרש "בעלות" ו"חכירה לדורות" שבסעיף 33(א), ככוללים זכויות בלתי רשומות במקרקעין, נמצאנו מרחיבים את הוראות סעיף 33(א) לחוק, מרוקנים מתוכן את סעיף 86א לפקודה ומצמצמים את תחולתו עד שאין לו כימעט על מה לחול עוד".
סיכום:
אשר על כן מאחר וטענות המבקשים בדבר תקפות שטר המשכון נדחו, הנני קובעת כי שטר המשכון תקף.
המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 18,000 ₪.
