המרצת פתיחה לביטול מימוש שטר משכנתא

רקע עובדתי במסגרת המרצת הפתיחה דנן, ביקש בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") לאפשר לו לממש את שטרות המשכנתא שנרשמו לזכותו ונשוא התובענה המתייחסות לזכויות הלווה הגב' יהודה רינה (להלן: "רינה") בדירה ברח' ארלוזורוב 191 בתל אביב (להלן: "הנכס"); להורות על מינוי עוה"ד חנה אפרת קומט ככונסת נכסים (להלן: "עו"ד קומט") בתיק לצורך ביצוע המימוש.

הדיון הקבוע ליום 26.9.2017- מבוטל בזאת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהמרצת הפתיחה ובתגובת המשיבה לה, בהחלטות ביהמ"ש המחוזי והעליון החסויות; בטיעוני הצדדים שהוגשו לתיק ביום 13.7.2017 ובפרוטוקול הדיון מיום 29.6.2017, ולאור העובדה שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה, מוצאת אני לנכון לפסוק לטובת עו"ד קומט שכר בסך של 25,000 ₪, ובתוספת האגרה אשר שולמה בתחילת ההליך.

מצאתי את התחשיבים המתייחסים למימוש הנכס כבלתי רלוונטים, שכן עו"ד קומט כלל לא מונתה ככונסת נכסים, לא בוצעו הפעולות המתחייבות וכל שנעשה הוא הגשת המרצת פתיחה אשר הובילה בסופו של דבר לתשלום החוב בסך של 632,028 ₪.

לאחר ששקלתי את מכלול הדברים, ולאחר שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה, הנני מחייבת את המשיבה לשלם לבנק סך של 25,000 ₪ בתוספת האגרה כפי ששולמה, והכל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המבקש, מר שאול חבה, הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה להצהיר ולקבוע כדלקמן: "המשכנתא שרשומה לטובת המבקש על נכסי אחיו המנוח, יוסף חבה ז"ל עפ"י שטר מס' 14272/2001 מיום 13/12/01 בגו"ח 8265/122/2+5 המצ"ב ומסומן "א" (להלן "שטר המשכנתא") תקפה לכל דבר ועניין.

לחלופין טוען המבקש כי אם מדובר בחתימות אותנטיות שאינן מזויפות אזי הן הושגו בעורמה ובמרמה, שכן מי שהחתים אותו על שטרי המשכנתא "השחיל" ביניהם את שטר הביטול לצורך שימוש עתידי, ולאחר זמן מולא בו שלא כדין תאריך, תוך הצגת מצג שוא כאילו נחתם בפני קרול ביום 11/1/2007 - מה שלא היה ולא נברא.

במקביל לתובענה דנן, ובמה שנראה כשימוש לרעה בהליכי משפט, פתח המבקש ביום 24/2/19 שני תיקי הוצל"פ בנתניה למימוש שטר המשכנתא ושטר החוב.

...

די בממצאים שנקבעו בפסק דין זה לעיל כדי לקבוע כי דין התובענה להידחות.

על כן ולאור כל האמור לעיל, התובענה נדחית.

בנסיבות העניין, לאור דחיית התובענה ועל רקע הקביעות דלעיל, אני מחייב את המבקש לשלם לקרול, משיבה 1, סך של 7,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

רקע עובדתי ודיוני ביום 17.04.2018 הגיש התובע כתב תביעה בתיק הנוכחי בו עתר לסעדים הצהרתיים בקשר לדירת מגורים הנמצאת ברח' ברזילי 3 הדר הכרמל חיפה (חלקה 112 גוש 10864), שעיקרם קביעה כי הוא אינו הבעלים של הדירה, כי לא חתם על הסכם לרכישת הדירה, כי לא חתם על הסכם לקבלת הלוואה לרכישת הדירה מאת הנתבע 1 וממילא לא הסכים לרישום משכנתא על הדירה וכי מן הראוי לבטל הליכי הוצאה לפועל הננקטים על-ידי הבנק הנתבע 1 למימוש זכויותיו בגין הדירה מכוח המשכנתא האמורה.

ההליך השני (והראשון שננקט ביזמת התובע) הוגש ביום 8.2.17 כאשר התובע עתר לסעדים אלה: ביום 29.6.17, בתום דיון בע"פ, החלטתי במעמד הצדדים לבטל את המרצת הפתיחה לפי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

לא קיבלתי הסבר מדוע באופן בולט בפתח הבקשה לסעד במעמד צד אחד כתבה באת-כוח התובע כי "מועד הפינוי קבוע ליום 25.04.18". אם לא הייה לתובע כל קשר לדירה או להסכם עם הבעלים הקודם של הדירה, והוא לא התגורר בה מעולם, - מדוע יש לו עניין בהליך שנקט הבנק בלישכת ההוצאה לפועל למימוש זכויותיו מכוח שטר המשכנתא? מדוע יש בפנוי של פולש זר לנכס (כפי הסבר בא-כוח הבנק) כדי לפגוע בזכויותיו של התובע? מדוע מבקש התובע למנוע מהבנק מימוש המשכנתא, הליך שיפחית את החוב לו טוען הבנק כלפי התובע? עמדת הבנק הנתבע 1 כמו זו של עורך-דינו לשעבר של התובע, הנתבע 2, נסמכת כולה על תעוד כתוב ועל מסמכים שלכאורה נחתמו על-ידי התובע.

...

לאחר עיון החלטתי לדחות את בקשת התובע למתן סעד זמני במסגרת התיק הנוכחי.

ההליך השני (והראשון שננקט ביזמת התובע) הוגש ביום 8.2.17 כאשר התובע עתר לסעדים אלה: ביום 29.6.17, בתום דיון בע"פ, החלטתי במעמד הצדדים לבטל את המרצת הפתיחה לפי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

אני סבור, שלצורך השלב הנוכחי של ההליך די בשיהוי הרב שבו לוקה בקשת התובע כדי לחייב את דחייתה.

ב-בש"א 814/05 (אז' מח' י-ם 7076/05) אורבוטק נ' קמטק [פורסם בנבו] (1.5.2005) כתב השופט משה גל (בעמ' 13): "אין חולק, כי על בעל-דין המבקש סעד זמני - קל וחומר עת זה מבוקש במעמד צד אחד - מוטלת חובת גילוי כלפי הערכאה השיפוטית הדנה בבקשה. חובה זו, ששורשיה אקוויטאביליים, מעוגנת כיום גם במסגרת חובת תום הלב הדיונית (רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין, פ"ד נד(5) 638, 665-666). חובת הגילוי המוגברת, החלה על המבקש סעד זמני במעמד צד אחד, מפקיעה ממנו את שיקול הדעת לקבוע בעצמו, מתוך שיקולי כדאיות צרים, מהן העובדות הרלוונטיות לבקשה. בכל מקרה של ספק, עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5), 165, 168 מול ה'). זאת ועוד, תום הלב הנדרש מן המבקש אינו תום לב סובייקטיבי, שהפרתו נמדדת רק במעשה זדוני, אלא תום לב אובייקטיבי, שהפרתו עשויה להתבטא גם בעצימת עיניים ובמחדל רשלני בבדיקת העובדות כראוי (רע"א 8113/00 שפר הנ"ל, פ"ד נה(4) בעמ' 442 מול ב').ב" סעד מפאת כוחם המצטבר של השיקולים דלעיל, דהיינו סיכוייו הקלושים של ההליך העיקרי כפי שהם נראים כיום, בשים-לב להעדר ראיות בידיו של התובע לתמיכה בעמדתו, השיהוי המשמעותי מצידו בהגשת ההליך המשפטי וחוסר תום הלב המובהק בדרך ניסוח הבקשה, - מחייבים את דחיית הבקשה לסעד זמני מטעם התובע, וכך אני מחליט.

לפניי המרצת פתיחה, במסגרתה עותרת המבקשת להצהיר כי אין תוקף לתניות הוויתור של המבקשת על זכויותיה עפ"י סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב – 1972 ועפ"י סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967, אשר קבועות בהסכם ההלוואה ובשטר המשכנתה.

המבקשת הגישה המרצת פתיחה זו ובקשה למתן צו מניעה זמני ו/או עיכוב הליכי הוצאה לפועל, ובהחלטה מיום 7.7.2014 הורה המותב הקודם שדן בתיק כי הבנק וכונס הנכסים יימנעו מהמשך הליכי מימוש המשכנתה עד למתן החלטה אחרת.

המבקשת העלתה טענותיה בעיניין ההגנות כאמור לראשונה בבקשה אשר הגישה ללישכת ההוצאה לפועל לביטול הפינוי, 9 שנים אחרי שחתמה על הסכם ההלוואה ושטר המשכנתה, ו-6 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

...

הנה כי כן, ולסיכום האמור עד כה, ההלכה הפסוקה הבחינה הבחן היטב בין תחולת ההגנות הקבועות בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ובסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, וקבעה, כי את האחרונה יש לפרש בצמצום, ואין מקום להחיל עליה את הדרישות הדווקניות שנקבעו בפסיקה לצורך ויתור על הגנת הדיור החלוף.

יתר על כן. לאחר שגייסי לא שילמו את חובם והמשיבים ביקשו לממש את הדירה, מספר פעמים, לבקשת המבקשת, נערכו הסדרים שונים בינה לבין המשיבים לצורך הסדרת החוב אשר בסופו של דבר לא צלחו.

לאור האמור, אני דוחה את טענות המבקשת כי יש להכפיף את זכותם של המשיבים למימוש המשכנתה לזכותה להישאר בדירה כדיירת מוגנת, שעה שיש ליתן תוקף מלא לוויתורה על זכות זו. סוף דבר, אני דוחה את התביעה וקובעת, כי כפוף לתשלום הסכום שנקבע כשווי הדיור החלוף, בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 22.6.2014, יהיו המשיבים רשאים להמשיך בהליכי מימוש המשכנתה ולפנות את הדירה.

לנוחות הדברים יכונו המונחים הבאים כדלקמן: נכס המקרקעין הידוע כגוש 7170 חלקה 245 תת חלקה 52-"דירת המגורים". שטר המשכנתא מס' 2468/02 בקשר לזכויות המבקשים בדירת המגורים-"שטר המשכנתא". תיק ההוצאה לפועל שמספרו 8-05-65757-01, שנפתח למימוש שטר המשכנתא-"תיק ההוצאה לפועל". לטענת המבקשים: יש להימנע מלפעול לפי שטר המשכנתא, שכן הבנק הפר את התחייבויותיו ההדדיות כפי שנקבעו בשטר-ובכללם: אי-העמדת אשראי בגובה המובטח וירידת גובה החוב מתחת לרף המאפשר מימוש הבטוחה.

טענתם השניה של המבקשים היא כי יש להורות על ביטול שטר המשכנתא, בהתאם לאמור במכתב הבנק כי המשכנתא תבוטל על ידי הבנק במקרה "שהסכומים המבוטחים כהגדרתם במסמכי המשכנתא יפחתו לסך של 12,000,000 ש"ח" (נספח א' לכתב ההמרצה.

...

משכך, דין הטענה כי יש לבטל את שטר המשכנתא (ביחס לשני המבקשים), מחמת שהבנק לא עמד בהתחייבותו בעניין העמדת אשראי נוסף-להידחות.

התובענה נדחית על כל טענותיה.

כן ישלמו המבקשים (ביחד ולחוד) למשיב הוצאות משפט לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.