לטענתו, הוא הודיע למשיבה שאין לחייבו בתשלום אגרת ביוב (נספח ד' להמרצת הפתיחה), אולם המשיבה לא טירחה להשיב לפנייתו ועל רקע זה הוא חדל לשלם את הסכומים שנכללו בהודעות החיוב שנשלחו אליו.
הטענות
לטענת המבקש, עם חקיקת חוק היסוד הוקנה לבתי המשפט הכוח לבטל דבר חקיקה הנוגד נורמות שנקבעו בחוקי יסוד בכלל, ובחוק היסוד בפרט, ולכן יכול בית משפט זה להכריז על בטלות ההוראה שבסעיף 39 לחוק בהיותה הוראה לא חוקתית, שכן סמכויות וכוחות מרחיקי לכת הניתנים מכוח הפקודה צריכים להיות מוגבלים לרשויות שילטון ולא לתאגידים יצירי המשפט הפרטי דוגמאת המשיבה.
המשיבה טוענת שלתחילת שנת 2010, עת החלה פעילותה, עומדת יתרת חובו של המבקש על סכום של 30,850.90 ₪ וכי המבקש, כטענתו, עומד במריו ואינו משלם את המגיע ממנו הן בגין יתרת החובה בתחילת שנת 2010 והן בגין חיובי הצריכה השוטפים הנשלחים אליו.
על סוגיה דומה, בהקשר של ארנונה עירונית, נאמר כי: "בתי המשפט נחלקו בשאלה, האם ארנונה היא חוב בר קזוז. כמו בשאלות רבות בדיני הארנונה, יש גישה בפסיקה המאפשרת העלאת טענה של קזוז כנגד חוב ארנונה, ויש גישה השוללת העלאת טענה מסוג זה מהטעם שהארנונה היא מס שאינו בר קזוז בהיעדר הוראת דין מפורשת" (ה' רוסטוביץ, מ' וקנין, פ' גלעד, נ' לב, ארנונה עירונית (ספר שני, עמ' 1145 (2001)) ("רוסטוביץ"), ולמטה מן הדברים מוסיפים המחברים ומציינים: "גם לפי הגישה הראשונה, כי ניתן לקזז חוב ארנונה, בהודעת קזוז על הנישום לפרט את מקור החוב, את סכום הכסף שהרשות המקומית חבה לו, ולהודיע כי הוא פורע את אותו סכום מסוים באמצעות קזוז זכותו נגד חובו לרשות. לא כל זכות ניתנת לקזוז. כך למשל, לא ניתן לקזז חוב מיסים כנגד תביעת נזיקין שסכומה אינו קצוב ושלא ניתן לגביה פסק דין" (שם, בעמ' 1455).
...
לטענה זו אין יסוד מספיק ואני דוחה אותה, תוך שאני רואה לציין כי נראה שהמבקש נתפס לכלל טעות במסקנה שהוא מבקש להסיק מן הדברים.
סיכומו של דבר, התובענה - על כל חלקיה - נדחית.
המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ₪.
