מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

המרצת פתיחה לביטול החלטת אסיפה כללית על הוצאת חבר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

אפרים לוי ושלמה חאלו (שהיה לפי הבורר אקלסרד חבר עמותה, חבר וועד ומורשה חתימה), הגישו המרצת פתיחה בתיק 5816-10-17 על מנת לאשר את פסק דינו של הבורר אקסלרד וההחלטות שנתקבלו בעמותה לאחר מכן כפי שפורט לעיל.
עוד קבעה כבוד השופטת כי יש לקיים אספה כללית על מנת לבחור את חברי הועד של העמותה.
ביום 20.2.18, חברי העמותה הוציאו הזמנות לקיום אספה כללית שהתקיימה ביום 4.3.18.
מיכאל רביבו- התובע 5, שלום שלומי גוזיאל ובנימים עזריאל קפלן עתרו לבית המשפט המחוזי בתיק: 42760-08-20 על מנת שייקבע כי החל מיום 13.5.18 הם חברים בעמותה וכל אספה כללית אליה לא הוזמנו מבוטלת.
הנתבעת חקרה את יהושע לוי בעיניין זה ויהושע לוי העיד לעניין זה כי הנתבעת קיבלה החלטה לשלם לחברי הועד בהתאם לתקנות העמותות עבור ישיבות וועד, התייעצויות ואסיפות כלליות (עמוד 49 שורות 15-29 לפרוטוקול).
...
לאור התוצאה אליה הגעתי, מיותר לציין שלא שוכנעתי שהתובעים עבדו בשיתוף פעולה עם אדלר והייתה קנוניה על מנת להוציא כספים מהעמותה וכן כי מרדכי אדלר גנב שיקים ממשרדי העמותה.
כבוד השופטת שרה דותן התייחסה להחלטות שיפוטיות שהפנתה הנתבעת הנוגעות לסמכותו של חיים מחרבי לייפות את כוחם של באי כוח הנתבעת אולם ומשנקבע כי ניתנה תמורה עבור השטר ועושי השטר היו מוסמכים לחתום בשם הנתבעת, קבעה כי יש לדחות את הערעור לגופו.
סוף דבר בנסיבות האמורות, ההתנגדויות נדחות ברובן.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

אזכיר, כי במכתב שהאגודה שלחה לגרנות ביום 31.1.13 נכתב, בין היתר: "תקנון האגודה קובע מספר צעדים על מנת להבטיח שחברים חדשים יתאימו לחיים בישוב, ובהם, פגישה עם הוועד, אבחון, וכחצי שנה אחרי כניסת החברים החדשים – הצבעה באספה הכללית על קבלה לחברות באגודה... האגודה מיתנהלת על פי התקנון, ואנו מאזכרים זאת על מנת לוודא שאתם מודעים להשלכות האפשריות של מעשיכם" (מש/20).
וכך בין היתר הוא כותב: "בהקשר זה, יובהר כי כאשר מישקה בעדותו נישאל באשר לקביעת מועד האספה הכללית הלה ציין כי מאחר וגרנות מסרו כי חודש אוגוסט איננו רלוואנטי לאור היות הגב' גרנות בחו"ל, האגודה קבעה האספה לחודש יולי (למועד שהתאים לרואה החשבון של האגודה) – הקביעה כאמור הנה למרות שהובהר להם כי טרי מצויה במועד זה בחו"ל. והרי שלא הייתה נופלת שערה משערות ראשם של מקבלי ההחלטות באגודה לו היו דוחים את האספה לחודש ספטמבר לדוגמא, אלא שהדבר מעיד על קיומה של בהילות ודחיפות מצד האגודה לפעול להוצאת גרנות מן האגודה ולהתחיל לקדם משפטית את סילוקם ולהביא את עניין גרנות לסיום, זאת מבלי לערוך ניסיון לשוות למהלך אף מידה כלשהיא של הוגנות, שהרי האגודה ידעה היטב כי תוצאת ההחלטה – דחיית מועמדותם..." (סעיף 330 לסיכומי גרנות).
; "... לפי שיטתם שום עתוי בזמן הנראה לעיין ובמונחים של שנים (!) לא היה מתאים ולא היה מקובל עליהם. ברור שלא היה מצדם ניסיון כן למצוא מועד 'מתאים'... לא הצעות חלופיות הביאו התובעים בפני הוועד אלא תכתיבים שמשמעותם דחיית הדיון עד אין קץ" (סעיף 419); "משנקבע המועד, במקום לפנות ולנסות מועד אחר – אם זו הייתה כוונתם (והיא לא) – התובעים פתחו בהתקפה קשה וחסרת תקדים נגד הוועד והמזכיר באופן אישי, לביטול האסיפה ולא לדחותה..." (סעיף 428); "כפי שנכתב בכתב ההגנה וכפי שהוצהר ע"י עדי האגודה (ראו עדות בן דוד שאמר שלו הייתה מתבקשת דחייה של חצי שנה בלבד בקיום האסיפה, האגודה הייתה נעתרת לכך), אין ספק, שאם היה מדובר בשינוי המועד ודחייתו בימים או שבועות או אף חודשים לא היה כל קושי להעתר לכך. אלא, שהתובעים כלל לא הציעו מועד חליפי... אלא דרשו דחייה גורפת ללא כל מועד סביר הנראה לעין, ולמעשה ביטול של האפשרות לידון בבקשתם להיתקבל כחברים באסיפה בטווח של השנים הקרובות..." (סעיף 430).
עם זאת, אין לשלול את האפשרות שגרנות לא עתרו בתביעתם באופן מפורש לביטול החלטת האספה הכללית ועריכת הצבעה חוזרת, משום שהם העריכו שהאספה הכללית תשוב ותחליט שלא לקבל אותם כחברים באגודה.
אזכיר, כי בתחילה גרנות הגישו את התובענה בדרך המרצת פתיחה, ותובענה זו הופנתה גם נגד שלושה מחברי האגודה: מר ברוך פלד, מר דני מלכה, ומר גיל יניב.
...
אין בידי לקבל את טענת גרנות שהם החליטו שלא לכלול את שלושת הנתבעים בכתב התביעה המתוקן בשל הסכמות או הבנות שהושגו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור שהתקיים בשעתו.
כאמור, גרנות טוענים שהייתה הצדקה לכך, ואולם לא שוכנעתי בטענתם זו. השאלה האם גרנות היו חברים באגודה בטרם כינוס האסיפה הכללית היא בעיקרה שאלה משפטית, ואין לה זיקה אישית למי מהנתבעים לשעבר.
יש יסוד להניח, שאם כתב התביעה המתוקן היה מוגש גם נגד שלושת הנתבעים והם היו נוטלים חלק בהליך הממושך שהתקיים בתיק זה עד סופו, התביעה נגדם הייתה נדחית וגרנות היו נדרשים לשלם להם הוצאות בסכום גבוה מכפי שבכוונתי לפסוק עתה.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בכל שנות הפעילות של החברה מאז הסכם ההקצאה, לא רק שהמבקשת לא תרמה לקידומה של החברה ולהשאת ערכה וערך נכסיה אלא היתמקדה בניהול מאבקים מתמשכים וייזום הליכים משפטיים רבים, עד כי בית המשפט קבע כי "לא ניתן להיתכחש לכך שטענותיו של לב, לפיהן סער שם לו למטרה לסכל את פעילות המיזם והחברה בכל דרך אפשרית, מקבלת אישוש ממשי מלשונם של המכתבים הרבים ששיגר סער לאורך השנים". עוד נקבע "טענות הנתבעים לפיהן התובע פעל לטרפוד המיזם באמצעות פניה למשרד התעשייה והמסחר, במטרה להביא לביטול האישור שניתן למיזם כ"מיפעל מאושר" – נימצאו מבוססות".
לעניין הטענה לפיה יש בדברים שנאמרו בע"א 494/17, כדי להצביע על כך שדין הבקשה בהליך דנן להיתקבל, טוענת המשיבה כי שוב הובאו ציטוטים של המבקשת מהדיון בבית המשפט העליון שהוצאו מהקשרם.
185 (א) בעל מניה זכאי לידרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מיסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה: (1) המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האספה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו- 268 עד 275; (2) בחברה פרטית - אם הדבר נידרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האספה הכללית של החברה.
בהיתחשב באמור עד כאן, אוסיף כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה הבקשה כאן הוגשה בחוסר תום לב, ובנגוד לחובתו של בעל מניה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ולהמנע מניצול כוחו לרעה, לפי שהטענות והעילות שפורטו בהמרצת הפתיחה ובסיכומי המבקשת מאפיינים טענות ועילות של קפוח, ואין חולק שהמבקשת ויתרה על הסעד שנועד למנוע את קיפוחה כבר בהתייחס לטענות קפוח זהות או דומות שהעלתה במסגרת ת.א 38465-04-11.
...
לעניין הטענה לפיה יש בדברים שנאמרו בע"א 494/17, כדי להצביע על כך שדין הבקשה בהליך דנן להתקבל, טוענת המשיבה כי שוב הובאו ציטוטים של המבקשת מהדיון בבית המשפט העליון שהוצאו מהקשרם.
סוף דבר התובענה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 42,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

וראו הנימוקים שם. בתאריך 09.09.20 הגיש הנתבע יחד עם אחרים, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המרצת פתיחה, נגד אחיו ונגד אחרים, להצהיר בין היתר כי שלוש אסיפות כלליות שהתקיימו בעמותה, ביניהם האספה המוזכרת בכתב התביעה, האספה מיום 22.06.20, נוהלו וסוכמו שלא כדין ובטלות מעיקרן, וכפועל יוצא מכך, בטלות כל ההחלטות שניתנו במסגרתן (ה"פ 20966-09-20, להלן: "ההליך בבית המשפט המחוזי").
ראו בעיניין זה סעיף 22 לכתב התביעה: "ביום 22.06.20 כינסה העמותה אסיפה כללית, על מנת לידון בדרכי הטיפול, בבעיית הפלישה של הנתבע בשטח העמותה.... וראו סעיף 23: "כפועל יוצא מהחלטות האסיפה, שיגר הח"מ אזהרה בטרם תנקוט העמותה במהלכים לפינוי הנתבע..". וראו גם סעיף 25 לכתב ההגנה: "להבטחת השתלטותם הסופית של חברי העמותה מאנשיו של הרב יעקב על העמותה ומימושה הלכה למעשה, ביום 22.06.20 כונסה אסיפה כללית שלא מן המניין...והוחלט בין היתר "כי יש לקיים דיון בעיניין סילוק ידו מאתר הפעילות של העמותה"..
אלא שכאמור לעיל, האספה מיום 22.6.20 שמכוחה הוצאו ההחלטות לפיהן יש לנקוט בהליכים הנ"ל..
...
לאחר שהסתיים ההליך שם בפסק דין, טען הנתבע כי דין התביעה דנן להידחות.
מאחר ונשמט הבסיס להגשת התביעה אני מורה על מחיקתה.
לא מצאתי מקום לדחות את התביעה שכן החלטתי נסובה על העדר האפשרות של העמותה להגיש את התביעה דנן, לאחר שבוטלו ההחלטות שהתקבלו ביום 22.06.20, ולא נסובה על דחיית הטענות לגופן.
לסיכום התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ (ראו הבקשות הרבות שהוגשו בתיק, שהצדדים נדרשו להם.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

בתאריך 2.8.18, ניתן פסק – דין בבית משפט המחוזי ובו קיבלה כבוד השופטת תמר נסים שי את טענות חברי הקבוץ ביחס לשנים 2002 ועד לשנת 2011 בלבד, בזו הלשון: "44. הנני מקבלת את המרצת הפתיחה ומצהירה, כי ימי החופשה שצברו המבקשים במסגרת עבודתם בקבוץ, החל משנת 2002 ועד למועד קבלת ההחלטה בשנת 2011, הנם בבחינת זכות חוזית צבורה עבורם הנתנת לפדיון כספי, ואינה ניתנת לביטול או למחיקה.
החלטת האספה הכללית ורשויות הקבוץ להגביל את מיכסת ימי החופשה הניתנים לצבירה ולפדיון כספי ל-60 ימים לכל היותר, איננה יכולה לחול באופן רטרואקטיבי על עובדי הפנים בקבוץ, אלא דינה תחולה פרוספקטיבית בלבד.
לטענת הקבוץ, על אף שרשום בתלוש התקציב שמועד תחילת עבודתן של התובעות בתאריך 01.07.02, אלא שתחילת עבודתן הוא בתאריך 01.09.2002 עם הוצאת תלושי תקציב הראשונים.
...
בתאריך 2.8.18, ניתן פסק – דין בבית משפט המחוזי ובו קיבלה כבוד השופטת תמר נסים שי את טענות חברי הקיבוץ ביחס לשנים 2002 ועד לשנת 2011 בלבד, בזו הלשון: "44. הנני מקבלת את המרצת הפתיחה ומצהירה, כי ימי החופשה שצברו המבקשים במסגרת עבודתם בקיבוץ, החל משנת 2002 ועד למועד קבלת ההחלטה בשנת 2011, הינם בבחינת זכות חוזית צבורה עבורם הניתנת לפדיון כספי, ואינה ניתנת לביטול או למחיקה.
לטענתו, המסקנה מעדויות ההגנה והתביעה כי ישנה טעות מכוונת או שלא מכוונת לרישום שגוי של ימים אותו התובעות מנסות לנצל כיום בתביעתן.
לסיכום תחשיב התובעת 1; לאחר ניכוי הסכום שהקיבוץ שילם לה עד כה בסך 39,000 ₪, ובניכוי הכספי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 13,000 ₪, הקיבוץ חב לתובעת 1 בסה"כ 12,396 ₪.
סיכומו של דבר: הקיבוץ חייב בתשלום סך של 12,396 ₪ לתובעת 1, וסך של 22,414.65 ₪ לתובעת 2.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו