אזכיר, כי במכתב שהאגודה שלחה לגרנות ביום 31.1.13 נכתב, בין היתר: "תקנון האגודה קובע מספר צעדים על מנת להבטיח שחברים חדשים יתאימו לחיים בישוב, ובהם, פגישה עם הוועד, אבחון, וכחצי שנה אחרי כניסת החברים החדשים – הצבעה באספה הכללית על קבלה לחברות באגודה... האגודה מיתנהלת על פי התקנון, ואנו מאזכרים זאת על מנת לוודא שאתם מודעים להשלכות האפשריות של מעשיכם" (מש/20).
וכך בין היתר הוא כותב: "בהקשר זה, יובהר כי כאשר מישקה בעדותו נישאל באשר לקביעת מועד האספה הכללית הלה ציין כי מאחר וגרנות מסרו כי חודש אוגוסט איננו רלוואנטי לאור היות הגב' גרנות בחו"ל, האגודה קבעה האספה לחודש יולי (למועד שהתאים לרואה החשבון של האגודה) – הקביעה כאמור הנה למרות שהובהר להם כי טרי מצויה במועד זה בחו"ל. והרי שלא הייתה נופלת שערה משערות ראשם של מקבלי ההחלטות באגודה לו היו דוחים את האספה לחודש ספטמבר לדוגמא, אלא שהדבר מעיד על קיומה של בהילות ודחיפות מצד האגודה לפעול להוצאת גרנות מן האגודה ולהתחיל לקדם משפטית את סילוקם ולהביא את עניין גרנות לסיום, זאת מבלי לערוך ניסיון לשוות למהלך אף מידה כלשהיא של הוגנות, שהרי האגודה ידעה היטב כי תוצאת ההחלטה – דחיית מועמדותם..." (סעיף 330 לסיכומי גרנות).
; "... לפי שיטתם שום עתוי בזמן הנראה לעיין ובמונחים של שנים (!) לא היה מתאים ולא היה מקובל עליהם. ברור שלא היה מצדם ניסיון כן למצוא מועד 'מתאים'... לא הצעות חלופיות הביאו התובעים בפני הוועד אלא תכתיבים שמשמעותם דחיית הדיון עד אין קץ" (סעיף 419); "משנקבע המועד, במקום לפנות ולנסות מועד אחר – אם זו הייתה כוונתם (והיא לא) – התובעים פתחו בהתקפה קשה וחסרת תקדים נגד הוועד והמזכיר באופן אישי, לביטול האסיפה ולא לדחותה..." (סעיף 428); "כפי שנכתב בכתב ההגנה וכפי שהוצהר ע"י עדי האגודה (ראו עדות בן דוד שאמר שלו הייתה מתבקשת דחייה של חצי שנה בלבד בקיום האסיפה, האגודה הייתה נעתרת לכך), אין ספק, שאם היה מדובר בשינוי המועד ודחייתו בימים או שבועות או אף חודשים לא היה כל קושי להעתר לכך. אלא, שהתובעים כלל לא הציעו מועד חליפי... אלא דרשו דחייה גורפת ללא כל מועד סביר הנראה לעין, ולמעשה ביטול של האפשרות לידון בבקשתם להיתקבל כחברים באסיפה בטווח של השנים הקרובות..." (סעיף 430).
עם זאת, אין לשלול את האפשרות שגרנות לא עתרו בתביעתם באופן מפורש לביטול החלטת האספה הכללית ועריכת הצבעה חוזרת, משום שהם העריכו שהאספה הכללית תשוב ותחליט שלא לקבל אותם כחברים באגודה.
אזכיר, כי בתחילה גרנות הגישו את התובענה בדרך המרצת פתיחה, ותובענה זו הופנתה גם נגד שלושה מחברי האגודה: מר ברוך פלד, מר דני מלכה, ומר גיל יניב.
...
אין בידי לקבל את טענת גרנות שהם החליטו שלא לכלול את שלושת הנתבעים בכתב התביעה המתוקן בשל הסכמות או הבנות שהושגו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור שהתקיים בשעתו.
כאמור, גרנות טוענים שהייתה הצדקה לכך, ואולם לא שוכנעתי בטענתם זו.
השאלה האם גרנות היו חברים באגודה בטרם כינוס האסיפה הכללית היא בעיקרה שאלה משפטית, ואין לה זיקה אישית למי מהנתבעים לשעבר.
יש יסוד להניח, שאם כתב התביעה המתוקן היה מוגש גם נגד שלושת הנתבעים והם היו נוטלים חלק בהליך הממושך שהתקיים בתיק זה עד סופו, התביעה נגדם הייתה נדחית וגרנות היו נדרשים לשלם להם הוצאות בסכום גבוה מכפי שבכוונתי לפסוק עתה.
