התובענה שבפני בתמצית
מונחת בפני המרצת פתיחה אשר הוגדרה "דחופה", בה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת המשיבה אשר ניתנה ביום 21.10.2020, במסגרתה הורתה המשיבה על השעיית חברותו של המבקש בה באופן מידי (ר' ההחלטה של הנהלת הבורסה, צורפה כנספח 1 להמרצת הפתיחה, להלן: "החלטת ההנהלה").
כן לקחתי בחשבון גם שקולי סבירות ותום לב בהחלטה שלא לאפשר את עיכוב ביצוע העונש – סבורה אני כי במיוחד מקום בו חלפו תשעה חודשים ממועד מתן החלטת התורנים ועד מועד מתן החלטת ההנהלה, לא היתה כל בהילות בבצוע מיידי את העונש, וגם החלטה כזו אמורה להבחן במבחנים המצומצמים בהם הכירה ההלכה, וביניהם חריגה מסמכות, חוסר סבירות קצוני וחריגה מכללי הצדק הטבעי.
המבקש גם הדגיש כי העובדה שהושעה מחברותו בבורסה, אפילו ליום אחד, מונעת ממנו ובפועל מנעה ממנו מלהשתתף בבחירות לנציגות הבורסה (ר' בעיניין זה בקשה מס' 5 שהוגשה ביום 18.11.2020), וזאת לנוכח הבחירות שהתקיימו ביום 30.12.2020.
המבקש בסיכומיו מפנה לפסיקה הרלוואנטית לעניין הקף היתערבות בתי המשפט בהחלטות טריבונלים פרטיים (ר' סעיפים 8-14 לסיכומי המבקש), במיוחד מפנה המבקש לע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד מט(2), 793 (1995) (להלן: "עניין איגנט").
...
קשה להלום מסקנה לפיה אין במשיבה תיעוד של החלטות התורנים והחלטות ההנהלה בענייני משמעת.
המקרה היחיד שדומה לעונש של המבקש אירע באותה אסיפה (מוריאנו) ואינו יכול ללמד על רמת הענישה שהייתה נהוגה באותה עת. משכך, ועל פי התמונה שנפרשה בפני בית המשפט, אין מנוס מהמסקנה שהעונש אשר הוטל על המבקש אינו סביר וחמור ממקרים אחרים; בנוסף ולחלופין, העובדה כי התנהלות המשיבה בענייני משמעת אינה מאפשרת לבחון את סבירות העונש, בשל אי ניהול רישומים (אם אכן כך הוא), מצדיקה היא כשלעצמה התערבות בהחלטה זו.
לאחר ששקלתי את מכלול נתוני המקרה; מחד – את ההתבטאות הקשה והמבזה, הן את דוברה, הן את הגורם אליו היא כוונה והן את האכסניה כולה בה היא נאמרה; מאידך את העובדה כי מדובר בעבירת משמעת ראשונה; בהתנצלות המהירה, כולל ברשת החברתית; את הפגיעה המסוימת בפרנסה; את התנהלות המשיבה אשר אינה מאפשרת לערוך ביקורת על סבירות החלטותיה ופותחת פתח להטלת עונשים לא אחידים – בחרתי להתערב בעונש ולקצרו משלושה חודשים לתקופה שרוצתה בפועל.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.