המרצת פתיחה בדבר בחירות חשאיות לנשיא בית הדין של הליכוד

הצעת היועמ"ש של הליכוד - בעקבות הדיון והחלטת בית הדין, ביום 13.12.18 הגיש היועמ"ש של הליכוד הצעה לגבי ההליך לדיון והחלטה בעיניינם של המתפקדים המעוכבים, כדלקמן (נספח 6 להמרצה): ב"כ העותרים יעביר לליכוד רשימת שמות ופרטי הקשר של המתפקדים המעוכבים.

בין היתר נטען כי ההצעה מרוקנת מתוכן את פסק הדין בעתירה הראשונה, וכי אין מקום להעמיס על העותרים בדיעבד תנאי קבלה נוספים, וכי תנאים אלו בלתי ישימים, מטילים נטל כבד על העותרים ואינם מתיישבים עם חוקת הליכוד או הדין הישראלי, בהיות הדרישה להצהיר על כוונה להצביע בבחירות לכנסת מהוה פגיעה בחשאיות הבחירות.

בית הדין (מפי חבר הנשיאות עו"ד ד"ר אריאל בוכניק) הוסיף וקבע כי מדובר בהסדר המאזן בין כלל השיקולים העומדים בפני בית הדין, כשמצד אחד לא תהיה קבלה אוטומאטית של החברים – וזאת במיוחד בעקבות ראיות שהוצגו למתפקדים המבקשים להצביע למפלגה אחרת שערכיה נוגדים לחלוטין את אלו הליכוד, ומצד שני לא תהיה פסילה אוטומאטית של כל 1,000 הבקשות כמיקשה אחת, כיוון שלא ניתן לדעת אם כלל המבקשים מתכוונים לפעול בתוך הליכוד באופן פסול.

לדידי היתנהלות המשיבים מצויה בסמיכות רבה ביותר לקו גבול ההתערבות, שכן בהיעדר ציות של המפלגה למנגנון ההיתדיינות הפנימי, עולה חשש ממשי לפגיעה בכללי הצדק הטבעי או בזכויות דמוקרטיות בסיסיות (דוגמה לאכיפת פסק דין פנימי ע"י בית המשפט האזרחי ר' ה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 269/08 שושן נ' אהוד ברק, יו"ר מפלגת העבודה הישראלית ושר הביטחון (פורסם בנבו, 30.3.2008); דוגמה להתערבות שנעשתה על בסיס החלטת בית הדין ר' ה"פ (מחוזי י-ם) 52292-01-15 גבאי נ' ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד (27.1.2015)).

התבקש מבית המשפט לתן סעד הצהרתי לפיו נכון למועד הגשת המרצת הפתיחה, היו זכאים המבקשים להיות רשומים כחברים בליכוד החל ממועד הרשמתם בהתאם לפסק הדין בעתירה הראשונה.

עמדתי לעיל בעיניין הרישום הכפול על חובת מיצוי הליכים, והדברים מקבלים משנה תוקף בהקשר זה מקום בו מנגנון הדיון הנוסף בהשגה על פסק דין שניתן, קבוע במפורש בחוקה (לעומת עניין הרישום הכפול – שם מתבקש סעד של אכיפה/מימוש פסק דין שניתן – ר' הדיון לעיל; לעניין החובה למצות הליכים בעיניין השגה על החלטת בית הדין של הליכוד ר' גם ה"פ (מחוזי ת"א) 40970-07-17 מורג נ' כץ, פס' 64-68 (8.8.2017)).

...

כידוע, בית המשפט לא נעתר לסעד תיאורטי (ר' עע"מ 3762/13 השר לביטחון פנים ואח' נ' כהן (11.7.2013)).

בסופו של יום הגיע בית הדין למסקנה כי האיזון הראוי בנסיבות הוא הצהרה על הקשר בין התפקדות למפלגה ובין הצבעה לה בבחירות הכלליות.

בנסיבות, לא מצאתי שמדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות או שנעשתה בחריגה מסמכות ואין מקום להתערב בה. סוף דבר לאור האמור לעיל, התובענות נדחות.

מבוא לפניי תובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, בגדרה התבקש בית המשפט ליתן צו עשה המורה למשיבות לכנס בהקדם האפשרי את ועידת הליכוד לשם בחירת יו"ר הוועידה, לשם בחירת חברי בית הדין של הליכוד (לנוכח התפטרותם הקולקטיבית של חבריו הקודמים), ולשם בחירת חברי המוסדות האחרים של המפלגה.

עינינו הרואות: סלע המחלוקת שמנע את השגתו של הסדר הפשרה היה השאלה מתי ייבחרו חברי בית הדין של הליכוד וכן השאלה האם נשיאו של בית הדין ייבחר בבחירות חשאיות או גלויות.

סיכומו של דבר, בנסיבות שתוארו לעיל, אין מקום להפנות את המבקשים אל בית הדין של התנועה או אל יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד, ותרופתם היחידה היא באמצעות עתירה לבית המשפט.

...

לעומת זאת, באשר לרשימת המועמדים לתפקיד יו"ר הועידה, מקובלת עלי טענתו של גדעון אריאל, לפיה משעה שהוגשה רשימה של מועמדים לבחירות, אין לבצע בה שינויים לאחר חלוף המועד לסגירת הרשימה.

יפים לעניננו הדברים שנקבעו בע"א 10596/02 נס נ' תנועת הליכוד, פ"ד נז(1) 769, 774- 776: "משהוגשה רשימת המועמדים, וחלף המועד האחרון להגשת הרשימה לוועדת הבחירות המרכזית, כלום ניתן לשנות אותה או לתקן אותה? ... תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. ... אכן, חוקי הבחירות באים להגשים, בין היתר, הליך בחירות תקין והוגן שאינו מאפשר – ככל שניתן – מניפולציות ושינויים היכולים לפגוע בזכות היסוד של הפרט לבחור ולהיבחר במסגרת ההליך הדמוקרטי. חוקי הבחירות אמורים להבטיח ככל האפשר הגשמה אפקטיבית של רצון הבוחר, על-כן מסגרת בחירות, בייחוד כלליות וארציות, מחייבת עמידה בלוחות זמנים ומועדים נוקשים וקביעת סוף פסוק לדיונים ולשינויים ... בלא כך לא יהיה ניתן להבטיח כי הבחירה תהיה אפקטיבית וברורה. קביעת כללים ברורים ומתוחמים באה להסדיר גם את התחרות במסגרת הבחירות ולקבוע מסגרת שוויונית לפעולתה ... משעה שהוגשה רשימת המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית במועד הקבוע לכך בחוק, אין לאפשר עוד – במצב החוקי הקיים – לשנות את הרכב הרשימה על-פי החלטותיה הפנימיות של המפלגה. פרשנות אחרת של סמכויות ועדת הבחירות המרכזית – כפי שמציעות המערערות – הייתה מגשימה אולי את צורכי המפלגה על מוסדותיה, אך לא היתה נותנת משקל ראוי לחשיבות הכללים שבחוק הבחירות לעניין המועדים שנקבעו, תקינות הבחירות, טוהר הבחירות והשוויון." ראה גם את פסק הדין בענין בג"ץ 686/78 אבן נ' פקיד הבחירות לפתח-תקוה פ"ד לב(3) 584, בעמ' 588-587: "חייב להיות מועד קובע אשר החל ממנו מוקפאת כל התרוצצות ונהיר לקהל הבוחרים מי הם האנשים אשר מבקשים את אמונו ומה הם סיכוייהם היחסיים לייצגו. הווה אומר, משהוגשה רשימת מועמדים, תם כוחה של הרשימה בכל הנוגע לטיפול בשמות המועמדים." על כן, "נעילת" הרשימה של המועמדים לתפקיד יו"ר הועידה, כפי שפורסמה לקראת המושב שכונס ביום 6.5.2012, בפניהם של מי שהפכו לצירים מכח כהונה רק לאחר אותו מועד, היא הכרח בל יגונה לשם שמירה על כללי הגינות ושוויון.

סיכום סוף דבר, מן הטעמים שפורטו לעיל התובענה מתקבלת.

מבוא לפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה מבוקש לקבוע כי על המשיבות לקיים בחירות לתפקיד נשיא בית הדין של הליכוד במתכונת של בחירות חשאיות, אשר יתמודדו בהן רק מי שנכללו ברשימת המועמדים שניסגרה בחודש מאי 2012.

המבקש טוען כי החלטת יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד עומדת בנגוד להחלטות שניתנו בענין נטוביץ, ולגופו של ענין היא אינה מוצדקת, משום שכל מי שרצה להציג את מועמדותו לתפקיד נשיאו של בית הדין יכול היה לעשות כן בחודש מאי 2012 ומשלא עשה כן, איננו יכול לטעון כיום כי קופחה זכות כלשהיא שעמדה לו. בנוסף, מי שייבחר כנשיאו של בית הדין יהפוך מעצם כך לשופט בבית הדין וסדר הדברים הנכון הוא שתחילה ייבחר נשיא לבית הדין, ורק לאחר מכן ייבחרו ייתר שופטיו.

...

אינני מקבל טענה זו, שכן אין זה מתקבל על הדעת להפר את הוראות החוקה ולכפות על חברי הועידה לבחור לכהונת נשיא בית הדין את מי שלא נבחר קודם לכן לכהונת שופט בבית הדין, רק בשל מחדלם של המועמדים החדשים שלא הציגו בשעתו את מועמדותם לתפקיד הנשיא.

עוד טען המבקש כי ממילא לפי תקנון הבחירות שפורסם לאחרונה על ידי המשיבות, כל חבר ועידה נדרש לבחור לא יותר מאשר חמישה מועמדים לכהונת שופט בבית הדין ומתוכם אחד הוא מועמדו לכהונת הנשיא, כך שייתכן מצב שבו אותו מועמד כלל לא ייבחר בסופו של דבר כשופט בבית הדין, ונמצא שאותו בוחר הצביע לכהונת נשיא עבור מי שלא היה כשיר להתמנות לתפקיד נשיא.

סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, התובענה נדחית.

כן נטען כי בקשתה לדיון נוסף נוגעת לעניין עקרוני, קרי אישורו של בית הדין של הליכוד הסכם פוליטי חשאי הנוגד את תקנת הציבור.

אכן הלכה היא כי פסק דין שניתן בעקבות דיון, ולו גם דיון חלקי, בהרכב חסר מהווה חריגה מסמכות (ראה: בג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625; בג"ץ 7/83 ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד לח(1) 673, בע"מ 687-688; בג"ץ 1750/91 מסלתי נ' בית הדין הרבני האיזורי פתח-תקווה, פ"ד מה(5) 36, בע"מ 362).ו בענייננו לא ניתנה החלטה בהרכב חסר.

סעיף 129 (א) לחוקת הליכוד (נספח ח' להמרצה) קובע כדלקמן: "על החלטה של בית הדין רשאי כל צד להגיש בקשה לדיון נוסף. הבקשה תוגש לנשיאות בית הדין, והיא רשאית לקבלה אם מצאה כי נושא הדיון הוא עיקרוני. החלטת בית נשיאות בית הדין תהיה סופית". מיהותה של נשיאות בית הדין נקבעה בסעיף 120 (א) לחוקת הליכוד, בהאי לישנא: "הועידה תבחר (ועידת הליכוד-א.מ.), על בסיס אישי, חבר שופטים לבית הדין של התנועה שלא יעלה על חמישה עשר חברים, מהם יקבע חבר אחד כנשיא בית הדין, ושניים כחברי נשיאות בית הדין. הנשיא ושני חברי הנשיאות, כאמור, יהוו את נשיאות בית הדין". ועידת הליכוד אכן מינתה נשיא לבית הדין של הליכוד מבלי לקבוע חברי נשיאות נוספים, כאמור בחוקה (נספח א' לתגובת המשיבה 1).

אולם, אף אם אותו הסכם לא פורסם עובר לבחירות, והוא בטל לאור ההלכה לעיל, דבר שלא הוכח כלל (ע"מ 4 לפרוטוקול הדיון מיום 4/7/05 שורה 7) והועלה במועד מאוחר, הרי שאין המבקשת יכולה הייתה מוצאת מזור לסיטואציה כנגדה היא טוענת לו הייתה מקבלת טענתה.

לאור עיתוי העלאת הטענה, קרי לאחר מועד הבחירות, ומשלא נבחרה המבקשת לראשות הערייה, הרי שמנגנון רובי, כפי הקבוע בסעיף 3 להסכם, מהוה מנגנון ראוי ומכל מקום אינו בלתי סביר, כך שנדרשת התערבותו של בית משפט זה. זאת ועוד, באם לא פורסם אותו הסכם לא מצאתי מדוע המבקשת בפנייתה הראשונה לבית הדין של הליכוד לא טענה כי ההסכם נגוע בחוקיותו.

...

אף את טענת המבקשת בדבר הפרת כללי הצדק הטבעי, אין בידי לקבל.

זו גם המסקנה בבואי לבחון את טענת המבקשת האמורה בהקשר של תקנת הציבור כפי שהועלתה על ידה.

לאור שנסמכו המשיבים 2 ו3 על תגובת המשיבה 1 במידה ניכרת אני קובע כי המשיבה 1 תהא זכאית לשני שליש מהסכומים שנפסקו כאמור.

ביום 2.11.02, הגיש חבר מרכז הליכוד, עתירה דחופה לבית הדין העליון של הליכוד, שבה ביקש לבטל את ההצבעה הגלויה שנערכה יום קודם לכן וכן להורות על קיום הצבעה חשאית, כפי שהוחלט במושב הוועידה ביום 12.11.02.

לאחר שנדחה על ידי בית הדין העליון של הליכוד, הגיש המבקש תביעה בדרך של המרצת פתיחה וכן בקשה לצו מניעה זמני לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבהן ביקש צו מניעה האוסר על המשיבות 1-3, להגיש לועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16, את רשימת מועמדי הליכוד, כל עוד לא נספרו ונבדקו הצבעות חברי מרכז הליכוד ביום 8.12.02, ביחס להצעת המבקש לשינוי תקנון הליכוד.

המבקש לא יכל להגיש עתירה לבית הדין העליון בנושא ההצבעה על התקנון לפני שהתקיימו הבחירות לרשימת המועמדים של הליכוד לכנסת ה-16, מפני שהמשיבה 2 לא טרחה למסור לחברי המרכז מידע בדבר אופן בדיקה של תוצאות ההצבעה בעניין שינוי התקנון ולא פירסמה פרוטוקול על כך. יתרה מזאת, מייד לאחר פירסום ההודעה בעיניין תוצאות ההצבעה, החלו הבחירות לרשימת המועמדים לבחירות לכנסת והמבקש היה עסוק בעידוד אחרים להצביע עבורו ולא התפנה להגיש את העתירה.

לפיכך, התיק שנפתח בבית משפט זה מטרתו לעקוף בדלת האחורית את פסק דינו של הנשיא גורן ואת החלטת בית המשפט העליון.

...

אין להעתר לבקשתו של המבקש גם מן הטעם כי הבקשה שלפני וכל דרך היתנהלותו עד להגשת ההליך, לוקות בשיהוי בלתי מוסבר.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאותיהם כדלקמן: למשיבים 1-3 7,500 ₪ ולמשיב 4 2,500 ₪.