המרצת פתיחה בבית המשפט לענייני משפחה

4.6 העובדה שאין בבית המשפט לעינייני מישפחה הליך של המרצת פתיחה, אינה מאיינת את סמכותו הייחודית של בית המשפט לעינייני מישפחה לידון בהליך זה וממילא, משההוראות הנוגעות להמרצת פתיחה אינן חלות בבית המשפט לעינייני מישפחה (ר' תקנה 258(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984), יועבר הדיון שם להליך של תובענה רגילה.

...

4.4 לאחר שעיינתי בתובענה ובתגובת ב"כ המבקשים, הגעתי למסקנה כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה ואנמק; עפ"י סעיף 3 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"): "(א) עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה." סעיף 1 לחוק מגדיר מהם ענייני משפחה : "בחוק זה, "עניני משפחה" - אחת מאלה: (1).

ממכלול הטעמים דלעיל הגעתי למסקנה שאין סמכות לבית המשפט האזרחי לדון בתובענה והיא מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.

ביני לביני, ובטרם קיבלו לידיהם את מלוא מיסמכי המרצת הפתיחה, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (תמ"ש 67063-11-17), במסגרתה נתבקש סעד הצהרתי לפיו חלקה של ברגר במקרקעין שייך ליורשיה.

...

גם לגופם של דברים, סבורני כי בדין קבע בית המשפט קמא שהמבקשים לא הוכיחו שקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד של למעלה מ-25 שנים, שעה שאף אם תתקבל גרסתם העובדתית ביחס להשתלשלות האירועים, לית מאן דפליג שהם יודעים על קיומו של פסק הדין לפחות מאז חודש דצמבר 2016.

כך גם אין בידי לקבל את הטענה לפיה יש לראות בעצם העיכוב בשחזור התיק טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לאחר שש' הגיש בקשה לסילוק על הסף מחמת היתיישנות ולחילופין לתיקון כתב התביעה 34 לאור העדרו של הליך המרצת פתיחה בבית המשפט לעינייני מישפחה, תוקן ביום 22.12.14 כתב התביעה, כנוסחו עתה.

...

סיכום אופרטיבי של מכלול האמור לעיל מוביל למסקנה המתבקשת, והיא כי מינויו של ש' כבן ממשיך תם ונשלם כדין בשנת 1977 , וכי דין מכלול טענות התובעים כפי שנזכרו לעיל, להידחות.

אולם לאחר שמיעת מכלול הראיות בהחלט יש מקום למסקנה כי התובענה אמנם התיישנה, מקום בו לא התובעים (בהנחה שקנוי להם מעמד כלשהוא נכון להיום), ולא י' ו/או ע' פעלו בכל דרך על מנת לבטל את מינוי הבן הממשיך, הגם שמינוי זה היה ידוע הן להורים והן לתובעים ] לניתוח התיישנות נטענת מקום בו התבקש ביטול מינוי בן ממשיך, ראו, למשל, בפסק הדין שנזכר על ידי התובעים ולאסמכתאות שבו: תמ"ש (נצרת) 14340-09-09 ש.ב נ' נ.ב (מצוי במאגרים המשפטיים ; 4.10.11 ) ; כן ראו: עמ"ש (חיפה) י' י' נ' א' ש' ש' י' (מצוי במאגרים המשפטיים ;12.12.18.

משנדחו מכלול טענות התובעים, המסקנה המתחייבת היא כי דין התובענה דחייה, וכך אני מורה.

ביום 3.12.2015 הגישה המשיבה תובענה בהמרצת פתיחה לבית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה, שבמסגרתה נתבקש בית המשפט ״ליתן סעד הצהרתי לפיו פרטי הלאום והדת של המשיבים [המבקשים בהליך זה] כפי שהם רשומים במירשם האוכלוסין הנם שגויים, ויש להורות על תקונם באופן שימחק את הרישום ׳יהודי׳ ויירשם תחתיו ׳(---)׳ קרי, חסר דת וחסר לאום״ (תמ"ש 6694-12-15).

...

דעת המיעוט סברה כי בנסיבות מקרה זה המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי המבקשים אינם יהודים ברף הדרוש לשינוי הרישום, וכי ממילא יש לקבל את הערעור ולהורות על דחיית תביעת המשיבה לנוכח השיהוי הניכר שבו הוגשה, אשר פגע באינטרס ההסתמכות של המבקשים וגרם להם נזק ראייתי.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן.

להשקפתי, במסגרת איזון האינטרסים המעורבים במקרה, שני שיקולים אלו – היעדר הנזק הראייתי והיעדר הפגיעה בזכויות מהותיות – מובילים למסקנה כי במקרה דנן התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בשאלת השיהוי המנהלי אינה מעוררת קושי המצדיק לדון בעניינם של המבקשים ב"גלגול שלישי".

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

יחד עם זאת, לא מצאתי להורות על העברת התובענה לבית משפט לעניני מישפחה, הן מאחר והמשיבה 3 טענה כי אינה "בן מישפחה" ומשכך סמכותו אינה חלה עליה והן מפאת העובדה אין להגיש תובענה להבהרת החלטות של ערכאה אחת בפני ערכאה אחרת, כפי שהוגדר הסעד המבוקש על ידי הנאמן עצמו בסעיף א' להמרצת הפתיחה.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורתני כי הסמכות העניינית לדון בתובענה דנן אינה נתונה לבית המשפט המחוזי.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התובענה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים ותסגור התיק.