המרכז לגביית קנסות נגד תובע בגין אי תשלום דו"ח תנועה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל ונציגי הציבור מר אברהם בן קרת ומר מאיר שריקי; סע"ש 35315-10-17 ותיקים נוספים) בו נדחתה תביעת המערערת (להלן – החברה) כנגד המשיבים והתקבלו בחלקן תביעות המשיבים נגד החברה.

הקזוז שביצעה החברה לצורך גביית הפצוי המוסכם בוטל והחברה חויבה לשלם לכל אחד מהמשיבים את השכר שקוזז וכן פצויי הלנת שכר בסך 1,000 ש"ח. כן נדחתה התביעה לתשלום קנסות ודוחות תנועה בהיעדר הוכחה כי העבירות בוצעו על ידי מי מהמשיבים.

עוד חויבה החברה לשלם למשיבים, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, גמול בגין עבודה בשעות נוספות (למשיבים 1 ו- 2), חלף הודעה מוקדמת, והוצאות משפט.

בעיניין גלוטן (בג"ץ 1678/07 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה (29.11.2009)) נקבע כי "בדומה לחריג האמון האישי גם חריג הפיקוח צריך להתפרש תוך שמירה על קשר ישיר לתכלית של זהוי סוגי עבודות מסוימות שבהן לא ניתן או לא ראוי לקיים את חובת התשלום של שעות נוספות. העדר אפשרות לפיקוח על העבודה קיים ברגיל במקום שבו גמישותו של התפקיד ואי היכולת של המעביד לעקוב אחר השעות שבהן מבוצעת עבודה יוצרים מצב שבו החלת החוק אינה אפשרית. מצב דברים כזה עשוי להווצר כאשר מדובר בעבודה הנעשית ברובה מחוץ למקום העבודה ואין אמצעים להבטחת הבקורת על מעשיו של העובד בזמן זה". עוד נקבע כי "עניינו של סעיף 30(א)(6) הוא במאפיינים תעסוקתיים היוצרים אילוץ שאינו מאפשר התוית מסגרת שעות העבודה, ולא מקום בו התוית מסגרת שעות העבודה אפשרית אך הצדדים העדיפו שלא לדקדק בהגדרתה ושלא לפקח על יישומה" (ע"ע (ארצי) 43343-02-19 מרדכי חן - מרכז תורני אלוני הבשן (16.12.19)).

...

עוד נקבע על ידי בית הדין האזורי: "אנו מתרשמים כי עבודת הנתבעים 1 ו-2 בגיוס עובדים לתובעת היתה כרוכה בשעות עבודה לא קבועות. הנתבעים 1 ו-2 העידו כי עבודתם הצריכה נסיעה לרשויות הגירה, לבתי מלון ולמקומות בהם שוהים עובדים זרים וניתן לגייס אותם. לאחר מכן הם תיאמו עבורם ראיונות עבודה עם לקוחות התובעת, ליוו אותם לראיונות אלו, סייעו להם למלא טפסים, הסיעו אותם לדירות בהן השתכנו. הנתבעים 1 ו-2 גם העידו כי גייסו בממוצע בין 60 ל-80 עובדים בחודש (ראו עדות הנתבע 1 בעמ' 50 ש' 8 – 15 לפרוטוקול). בנסיבות אלו שוכנענו כי הם עבדו בשעות נוספות." בית הדין חייב את החברה לשלם למשיב 1 גמול שעות נוספות בסך 95,207 ש"ח ולמשיב 2 גמול שעות נוספות בסך 34,044 ש"ח. במוקד ערעור החברה עומדים הסכומים שנפסקו בגין שעות נוספות למשיבים 1 ו- 2 וכן רכיבי תביעה שנפסקו או נדחו בשל המעשים שהחברה ייחסה למשיבים ובכלל זה קיזוז פיצוי מוסכם, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

סוף דבר – ערעור החברה בנושא גמול השעות הנוספות שנפסק לזכות המשיבים 1 ו- 2 מתקבל, וחיוב החברה בנושא זה - מבוטל.

באשר ליתר הרכיבים שנפסקו לזכות המשיבים - הערעור נדחה.

לאור התוצאה אליה הגענו, לא יעשה צו להוצאות ביחסים שבין החברה לבין המשיבים 1 ו- 2, וביחסים שבין החברה לבין המשיבים 3 ו- 4, אנו מחייבים את החברה לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח. בפסיקה זו לקחנו בחשבון את טענות החברה ביחס לסיבות להיעדרות המשיבים 2 ו- 4 מהדיון שהתקיים לפנינו.

אולם לאחרונה, המבקש קיבל הודעה ממרכז גביית קנסות על ריבית פיגורים בעקבות הדוח הנ"ל. ביום 6.9.22 שלח המבקש למפנ"א הודעה על אי קבלת הדוח.

לא נראה בסירטון, כי השוטר לקח אליו בחזרה את הדו"ח ולא נשמע כי השוטר אמר למבקש, שהוא יבטל את הדו"ח. בסעיף 229(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 נקבע, כי "תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקבל את ההודעה, או אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להמשך קיום ההליכים; התובע יערוך רישום של הודעת תשלום קנס שביטל וינמק את החלטתו...". משמע לשוטר תנועה אין סמכות לבטל דוח, אלא אם העביר אותו לטפול תובע.

משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להשפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחסד"פ, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף (ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח. בנסיבות שכאלה, קבע ביהמ"ש העליון, כי יש מקום לשקול להענות לבקשה להארכת מועד להשפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד כנגדו - ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ מ"י (1.5.07), רע"פ 8927/07 אבו עסב נ מ"י (29.1.08), רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19) ורע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17).

יתרה מכך, וחשוב לא פחות, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מתן אורכה להשפט במקרים כגון דא מהוה מידרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו והאנטרס הצבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.

...

אשר על כן , הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 55220-04-22 אוריאן נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט תובעת שלמה אוריאן ע"י ב"כ עו"ד אוריאל בן-אסולי נתבעים: 1. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ 2. איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ 3. שומרה חב' לביטוח בע"מ 4. מנורה מבטחים סל אשראי 5. מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ 6. מנורה מבטחים והסתדרות המהנדסים ניהול קופות גמל בע" 7. תמיר יהלומי 8. אושרי קריספין 9. בנק הפועלים בע"מ 10. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות נתבעים 1-7 ע"י ב"כ עו"ד תמיר יהלומי נתבע 8 ע"י ב"כ עו"ד מרים זקין נתבעת 10 – ע"י פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) פסק דין

הנתבע טען שהתובעת מפרה בחוסר תום לב את ההסכם ושהיא צוברת קנסות ודוחות בגין עבירות תנועה אשר נרשמים ע"ש הנתבע.

התביעה הוגשה בטענה שמתחילה לא ניתן היה לבצע העברת בעלות ע"ש התובעת בשל היתנגדות המממנות.

העיקול שכבר מוטל על הרכב חל גם על קנסות שהתובעת לא שילמה (בגין דוחות שלה) ומכאן שהתנגדות המדינה לביטול העיקול ולהעברת הרישום בדין היא.

עם זאת יובהר שאין בקביעות שלעיל כדי לחסום את דרכה של התובעת להגיש תביעה חדשה לסעד כספי או הצהרתי כנגד הנתבעים או מי מהם ככל שיבשילו התנאים לעשות כן וככל שהדבר אכן יקדם את רישום הרכב על שמה.

...

התובעת הצהירה שהיא מוכנה לשלם לאלתר את הקנסות הקשורים אליה אך בפועל, לא עשתה כן. הנתבע הציע מתווה לפיו התובעת תשלם מכיסה את כל הדוחות והקנסות שניתנו בקשר עם הרכב, החל מיום 12.4.19 (המועד הקובע בהתאם להסכם הגירושין), ורק לאחר מכן יועבר הרכב ע"ש התובעת, דבר שיכול היה להביא להסרת העיקול על הרכב, ותוך שהתובעת והנתבע 8 היו מבררים ביניהם את המחלוקות שביניהם, אך לכך לא הסכימה התובעת.

לאור כל האמור לעיל, אין מקום ליתן לתובעת את הסעד ההצהרתי שביקשה.

סוף דבר התביעה נדחית.

על פי האמור בבקשה ובדוח, רכב בבעלות המבקש צולם ביום 06.10.2022 כשנהגו מבצע לכאורה עבירת תנועה (כניסה לצומת בנגוד לאור האדום ברמזור).

המשיבה היתנגדה לבקשה, לדבריה הודעת תשלום הקנס המקורית נשלחה ביום 06.11.2022 לכתובת המבקש בדואר רשום וחזרה בציון "לא נידרש" ולכן אין לו אלא להלין על עצמו.

וכך נקבע: "התביעה בבימ"ש קמא הציגה פלט של מעקב משלוחים של רשות הדואר שיש בו גם כדי להעיד על סדרי העברת הדואר הרשום למערער עד החזרתו בשל אי הידרשות. נוכח האמור קמה חזקת מסירה שעל המערער הוטל הנטל להפריכה ואולם המערער לא עמד בכך." ראו גם רע"פ 6153/20 אוריאל טורג'מן נ' מדינת ישראל (24.09.20): "טענות המבקש לליקויים מהותיים באישור המסירה נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי שקבע, על סמך אישור המסירה ופלט מעקב המשלוחים, כי הודעת התשלום נשלחה במועד לכתובתו הרשומה של המבקש וכי לא עלה בידיו להפריך את חזקת המסירה. קביעה זו היא קביעה עובדתית-קונקרטית, ואיני מוצא בה פגם." אשר לטענה כי ייגרם למבקש עוות דין שכן הוא זקוק לרישיונו – הצורך ברישיון אינו מבסס חשש לעיוות דין.

המבקש אומנם טען כי ניכנס לאתר המרכז לגביית קנסות וכך למד על קיומו של הדוח – אך לא פורט מתי עשה כן ומדוע החליט לעשות כן. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעיקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

...

לאור האמור, הבקשה נדחית.

העובדות הצריכות לעניין: ביום 24.7.22 נערכה כנגד מר עמר אלעד (להלן: "המבקש") הודעת תשלום קנס שמספרה 38124404906 (להלן: "הדו"ח") בגין עבירה שעניינה, אי ציות לרמזור אדום בכיוון נסיעתו, בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

טענות הצדדים: המבקש אינו מכחיש את מעורבותו באירוע, אך טוען כי מעולם לא קיבל את הדוח לביתו וכי פנה בבקשה זו, לאחר שקבל הודעה מהמרכז לגביית קנסות על כפל קנס בגין הדוח ומכן נובע השהוי בהגשת הבקשה.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי דוח העבירה מפורט ומתייחס לכל יסודות העבירה, לרבות מיקום השוטר, קשר עין, מצב התנועה וכו' ומפנה לדברי הנהג : "תנסה לעשות משהו", אשר מהוים ראשית הודיה.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") קובע, בין היתר, כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". בסעיף 229(ה) לחוק נקבע כי "תובע רשאי לידון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". כלומר, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד, עליו לבחון תחילה האם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להשפט.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003) לפיהם: "הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש". לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת המועד להישפט נדחית.