המצב הנפשי של עריק בעריקות

הבקשה נסמכה על חוות דעתו מיום 4.11.2011 של הפסיכיאטר פיוטר מלב (להלן: חוות דעת מלב), אשר קבע כי בתהליך המיון בלישכת הגיוס לא התגלה שהמערער סובל מבעיה נפשית; כי דיווחיו במהלך שרותו על בעיות אכילה בעבר לא נבדקו כראוי, על אף שהן מעידות על פסיכו-פתולוגיה קשה; כי הוא לא היה מסוגל לשרת עקב ההפרעה הנפשית; כי העדר הטיפול הנפשי במהלך השרות וכליאתו לתקופות ארוכות עקב עריקות מהצבא גרמו להחמרה במצבו; וכי מחצית מנכותו הנפשית נובעת מהחמרה במצבו בתקופת השרות.

* האם ניתן היה לאבחן את הפגימה הנפשית של המערער כבר במועד גיוסו? מהמתואר לעיל עולה כי רק בחודש אוגוסט 2010, לאחר תקופת העריקות השלישית, נתן הצבא דעתו על הבעיה הנפשית של המערער, הפגיש אותו עם קב"ן ושיחרר אותו מהשרות במחצית חודש ספטמבר, לאחר שהפרופיל הצבאי שלו הורד מ-97 ל-21.

...

בכתב הערעור נטען כי יש לאמץ את המסקנה בחוות דעת מלב, על-פיה כליאתו של המערער בגלל עריקותיו והיעדר טיפול רפואי נפשי בתקופת שירותו הם שגרמו להחמרה בשיעור 50% בפגימתו הנפשית.

אשר על כן, המערער הוכיח כי לא רק אי-אבחון מחלתו בסמוך לגיוסו גרם להחמרת מחלתו, אלא אף קיים קשר סיבתי בין שליחתו לכלא ללא מתן טיפול רפואי לבין החמרה זו. התוצאה הגענו למסקנה כי הוכח קשר סיבתי של החמרה בין תנאי שירותו של המערער לבין מחלתו הנפשית, וזאת לאור אי-גילוי המחלה על-ידי הצבא בשלבי ולאור מאסרו הממושך ואי-מתן טיפול במחלה הנפשית במרבית תקופת השירות.

כן אנו קובעים כי שיעור ההחמרה הנובע מתנאי השירות הינו 50%.

כמו-כן הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום, והחזר עלות שכר טרחת המומחה הרפואי אשר שולם על ידו בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומם.

לעומת זאת, תנאי השרות, עם דחיית בקשתו להשאר ליד אביו והפעלת אמצעי ענישה בגין העריקות, הם שגרמו להתדרדרות מצבו הנפשי של המערער, ומַעֲבָר מתגובה רגשית למחלת אביו אל חשדנות וניתוק מהסביבה, עם התפתחות של סכיזופרניה פראנואידית.

...

לא מצאנו תיעוד לטענת המערער בתצהירו השני (ת/2), שלא נזכרה בתצהירו הראשון (ת/3), בדבר בקשתו בבסיס קליטה ומיון לדחיית שירותו עקב מחלת אביו.

לא מצאנו הסבר להתעלמותו של ד"ר ומוש משרשרת האירועים שהחלה בטירונות, נמשכה בעריקות, והגיעה לשיאה בניסיון האובדני.

התוצאה לאור המסקנה אליה הגענו, בעקבות הפעלת "חזקת הגרימה", בדבר קיום קשר סיבתי של גרימה בין פרוץ הסכיזופרניה הפרנואידית לבין שירותו הצבאי של המערער, החלטנו לקבל את הערעור ולבטל את החלטת המשיב מיום 13.3.2013.

כמו-כן, הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחה בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום והוצאות שכר טרחת המומחה מטעם המערער בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הוצאתן.

האם מיתקיים קש"ס משפטי (עובדתי-רפואי) בין התפרצות המחלה במהלך השרות הצבאי לבין תנאי השרות הצבאי ? מעדותה של המערערת עולה וכן גם מעדויותיהם של מומחי הצדדים עולה בבירור שההתדרדרות הפתאומית במצבו הנפשי של המנוח החלה בתאריך 14.8.2005, עם החלטתו לערוק מהשרות ולהסתגר בבית הוריו מסיבות אשר שמורות עמו.

...

לטענת המערערים, המסקנה המסתברת הינה כי הפרעתו הנפשית של המנוח התפתחה עקב אי מתן טיפול נפשי בתחילת השירות, ולכן, בשל אופיו הסוציאלי של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950, הרי שאין לראות בסירובו של המנוח לקבל טיפול נפשי פסיכיאטרי במהלך השירות או בעצם אי הגשת תביעה כנגד משרד הביטחון במהלך השירות הצבאי או לאחריו בכדי להשליך על אחריות הצבא על נסיבות התאבדותו משום שתביעתם של המערערים הינה אוטונומית ובלתי תלויה בדרך התנהלותו של המנוח.

אנו סבורים כי לא עלה בידי המשיב לסתור את החזקה אשר נקבעה במסגרת הוראת סעיף 2(ב) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה שלפיו במקרים של מחלה, חבלה, או החמרת מחלה קצין התגמולים נדרש לשלול את האפשרות כי המוות נגרם בשל תנאי השירות, ולשכנע באמצעות הצגת ראיות כי בתנאי השירות לא היה גורם בעל פוטנציאל לגרום לחבלה או למחלה שהביאו למוות או שהגורם למוות הינו אירוע חיצוני לשירות (ראה : ע"ו (מחוזי חיפה) 30049-01-18 מוחמד ודחיה גדיר נ' קצין התגמולים מיום 25.3.2018).

בענייננו קצין התגמולים לא הוכיח בראיות פוזיטיביות את הגורם לפרוץ המחלה ולא עמד גם בנטל לשלול קיומו של גורם סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות, ולכן מתקיימת בענייננו החזקה כי מחלתו של המנוח נגרמה עקב השירות, אותה מחלה אשר בסופו של דבר הובילה למותו.

סוף דבר : אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבל את הערעור במלואו ולבטל את החלטת המשיב מיום 6.9.2015 על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין זכויות המערערים על פי חוק.

כך ביחס לנסיבות עריקתו של המבקש, מצבו הנפשי, מצבו המשפחתי ואיתנותו הכלכלית.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, בלא שנדרשה תשובה.

במסגרת חוות דעתו מיום 10.1.2019 סקר את עברו של התובע ובכלל זה את בעיות ההיסתגלות והתפקוד בצבא, לרבות עריקות חוזרת, ישיבה בכלא צבאי, איבחנה על ידי קב"ן של משבר הסתגלותי עם תסמינים היתנהגותיים וקוים אינפנטיליים באישיות ושיחרור מהצבא בשל פרופיל נפשי, ואת עברו בתקופת בית הספר, לרבות תיקים במישטרה (נהיגה ללא רישיון, תקיפת שוטר) ומעקב של קצינת מבחן במשך כשנתיים, היסטוריה של טפול פסיכולוגי, איבחנה של ADHD, אימפולסיביות ונטייה לחתוך ידיים בצורה שטחית במצבי מצוקה, חוסר יציבות רגשית, טפול בריטלין ולימודים בכתה קטנה.

נוסף לכך, המומחה לא לקח בחשבון את נושא השפעת האופיאטים והקנביס על מצבו הנפשי של התובע ואם היה בודק אותו שוב ייתכן שהיה מגיע למסקנה שמצבו הוחמר.

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים וחומר הראיות הגעתי למסקנה כי במקרה זה יש לחשב הפסדי שכרו של התובע על בסיס הפחתה מסוימת מגובה השכר הממוצע במשק.

הוא שהה בכלא צבאי ובסופו של דבר שוחרר משירות צבאי בשל חוסר כשירות.

מקובלת עלי הטענה שהתובע מוגבל בעבודה פיסית הדורשת מאמצים ושקיימים לו קשיים פיסיים ונפשיים בהתמודדות עם מסגרות תעסוקתיות, אך, עדיין, קיימות עבודות שאינן דורשות כישורים מיוחדים ומבוצעות בישיבה אותן יוכל לבצע מספר שעות ביום עם הפסקות (כמו, למשל, עבודה במחסן וכיו"ב, ואולי אף עבודה חלקית במספרה אותה ניתן לבצע בישיבה) כך שנכותו התפקודית אינה מלאה.