בפסיקה נקבע, כי ככלל, מקום בו לא המציא המבטח פוליסת הביטוח למבוטח אין הוא זכאי להסתמך על חריגים המופיעים בפוליסה (ראו, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 765-764 (1995).
...
משכך, אני דוחה את כל טענות התובעת לעניין המצאת הפוליסה וההבדל בין מהדורה (5) לבין מהדורה (4).
משמעות הדבר שהיא לא תקבל כל תשלום כי אין הכנסות ב 12 החודשים האחרונים לפני מקרה הביטוח! היעלה על הדעת! אם כך מדוע ההגדרה של הביטוח כוללת "מחוסר עבודה"?
איני נדרש בתיק זה לשאלת סיווג התשלום כאן כפיצוי לפי שיעור מוסכם מראש או תשלום לפי שיעור הנזק שיפוי, הפוליסה לא מסווגת את התשלום ולכן אני קובע כי מדובר בפיצוי ולא שיפוי.
חובת תום הלב מצד הנתבעת מחייבת, מקום שגבתה פרמיה על יסוד 5,000 ₪, אני מסכים עם כבוד השופט ג. נאסר שדן בסוגיה זהה תיק אזרחי 3597/02 תא (עכו) 3597/02 - הנבוזי ג'ומעה נ' דקלה חברה לביטוח בעמ, תק-של 2004(1), 9375(14/03/2004), בו קבע בביטוח אובדן כושר עבודה ואשר נסקר בספרו של אליאס ""ביטוח בריאות פרטי- בראי המשפט" ובו נאמרו הדברים האלה:
"אחד העקרונות המהותיים בדיני חוזים הינו עיקרון תום הלב. תום הלב חולש על כל המהלך של חוזה, הן במסגרת המשא ומתן לקראת כריתת החוזה, הן במסגרת החוזה עצמו, חתימה עליו ולאחר מכן הפעלתו וקיום החיובים על פיו. במקרה שבפניי הוכח כדבעי, וכך אני קובע כל סמך הראיות שהובאו בפניי, כי התובע ביטח את עצמו על בסיס פיצוי חודשי של 5000 ₪ ועל פי בסיס זה חושבה גם הפרמייה המגיעה ממנו ונשא בתשלומים. התובע, אשר הוצע לו על ידי המוכרן מטעם הנתבעת לבטח את עצמו בסכומים שונים (ועל כך הוא העיד בעצמו) ציין כי הוא מעוניין לבטח את עצמו על פי פיצוי חודשי בסך 5000 ש"ח. משכך הם פני הדברים, הרי אין כל רלוונטיות להשתכרותו בפועל של התובע שיכולה להיות פחות מהסכום הנ"ל ואף יותר גבוה מהסכום הנ"ל והתובע יבחר לעצמו רמה של הכנסה חודשית על פי הפוליסה למקרה הצורך ובהתאם לכך ישלם את הפרמייה הדרושה . חב' הביטוח לא יכולה לגבות פרמייה על בסיס תשלום חודשי מוסכם מראש, ולאחר מכן ובדיעבד לשלם תגמולים על בסיס תשלום חודשי יותר נמוך עקב טענות כאלה ואחרות. תום הלב בכריתת הפוליסה הנ"ל וביצעה לאחר מכן, מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בדיוק את הסכום שהוא מבוטח בגינו וללא כל זיקה להכנסתו בפועל לפני כריתת החוזה. התובע וכך גם אשתו אינם דוברי השפה העברית, נציג הנתבעת לא הסביר לתובע את התנאים המפורטים של הפוליסה ומה שהתרחש באותו מפגש הינו שיחה כללית לפיה התובע מבוטח על סמך הצהרה של 5000 ₪ פיצוי חודשי ובגין כך שילם
אני סבור כי ראוי לחשב את האובדן המלא למבוטח שאין לו הכנסות למשך 12 חודשים, לפי הפיצוי הקבוע בפוליסה, ואין תחולה, מכל הנימוקים שהעליתי לעיל, לתקרה, בשל הפרת חובת הווידוא להבנת המבוטח את תנאי תשלום הפיצוי.
את יתר מרכיבי התביעה שפורטו בכתב התביעה נדחים לרבות פיצוי של עגמת נפש כפי שטענה התובעת בסעיף 28 (ג) לכתב התביעה, כמו כן, אני דוחה את הסעד של השבת סכומי הפרמיה כפי שנדרש בסעיף 28(ד) לכתב התביעה.
