המצאת כתבי בית דין הדבקה על הדלת: תוקף משפטי

נתקבל אישור מסירה לפיו בוצעו שלושה ביקורים בכתובת המבקש , ומאחר והמבקש לא היה בביתו אישור המסירה הודבק על הדלת (ת/2), ובהתאם לסעיף 44 א לתקנות סד"פ יש לראות את המבקש כמי שזומן כדין , ואי הופעתו לדיון מהוה הודאה בעובדות כתב האישום – בהתאם לסעיף 240 (א) לחסד"פ, ניתן כנגדו פסק דין מרשיע בהעדרו.

עוד אפשרות הקבועה בחוק הנה בהדבקת עותק מהמסמך אותו יש להמציא במקום הנראה לעין בבית הנמען - סעיף קטן (ד) קובע כאשר נוכח בית המשפט שאי אפשר להמציא את המסמך במסירה כאמור בסעיפים קטנים – במסירה לידי הנמען או במכתב רשום עם אישור מסירה - "רשאי הוא להורות על המצאתו . . בהדבקת עותק שלו במקום הנראה לעין בבניין בית המשפט, וכן בבית שבו, כידוע, גר או עסק הנמען לאחרונה". מהמסמך שנימצא בתיק בית המשפט עולה כי הודבקה הזמנה על דלתו של הנאשם בכתובת בה הוא מתגורר, ברח' הזית 9 בירושלים .

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע כדלקמן: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנדון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לידון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע." סעיף 130(ח) לחסד"פ כולל בתוכו שלושה תנאים חלופיים על מנת להענות לבקשה: באשר למגבלת הזמן, ניתן להגיש את הבקשה 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין ובית המשפט יהיה רשאי לידון בבקשה לאחר חלוף אותם 30 ימים, וזאת רק אם היא הוגשה בהסכמת התובע.

ר' בעיניין זה גם רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם במאגר משפטי ביום 25.3.18) נאמרו הדברים הבאים : "מדוגמאות אלה ועוד רבות אחרות, נלמדים הכללים הבאים: כאשר דוח העבירה, ההזמנה לדיון או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. זאת, גם אם עבר המבקש למקום מגורים אחר מבלי ששינה את כתובתו במשרד הפנים; מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובתו הרשומה של המבקש, מהוה מסירה כדין; טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר, יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין; ככלל, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות, הגם שבמקרים המתאימים ניתן לטעון לחשש לעיוות דין; גם טענות בדבר חוסר האפשרות לקבל את דבר הדואר בשל שהייה בחו"ל, שהייה ממושכת במקום אחר בארץ, אישפוז בבית חולים וכיוצ"ב, לתמוך במסמכים ואין לקבל טענות מעין אלה ללא תימוכין מספיקים". (ההדגשות אינן במקור נ.מ.ל ) באשר לתנאי החלופי השני, והוא שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין.

עוד אפנה לפסק דין אמנון סאלם לעיל , שם נקבע לעניין עוות דין כי "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו ". סעיף 5 א (א) לתקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)(תיקון מס' 11), התש"ף-2020 קובע כי : " לא ישהה אדם בשטח מירון והסביבה למעט -

...

לאור כל האמור המשיבה סבורה שיש לדחות בקשת המבקש לביטול הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו.

עוד אפנה לפסק דין אמנון סאלם לעיל , שם נקבע לעניין עיוות דין כי "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו ". סעיף 5 א (א) לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)(תיקון מס' 11), התש"ף-2020 קובע כי : " לא ישהה אדם בשטח מירון והסביבה למעט -

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

בהקשר זה הפנה ב"כ המבקש לסעיף 3.10.2 לנוהל מסירת כתבי בית דין מספר 03-02 של הנהלת בתי המשפט שם נקבע כי "במקרה ואין איש במען ופקיד המסירה בירר ומצא כי הנמען מתגורר בכתובת זו, יש להדביק את כתב בי דין על הדלת החיצונית, לאחר 3 ניסיונות מסירה בתאריכים שונים ובשעות שונות" (הנוהל צורף לבקשה כנספח ג').

ההוראה העוסקת באופן ביצוע מסירת כתב בי דין לנמען באמצעות הדבקה על הדלת כאמור בסעיף 3.10.2 עוסקת בהמצאה באמצעות פקיד מסירה כהגדרתו בנוהל האמור, אליו הפנה ב"כ המבקש וזו לשונו: " 3 .מסירת כתבים באמצעות פקידי מסירה - פקידי המסירה מוסמכים על ידי מנהל בתי המשפט מתוקף תקנה 161(4 )לתקנות סד"א 2018 שיכנסו לתוקף ביום 2019.9.5.

ר' בעיניין זה גם רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם במאגר משפטי ביום 25.3.18) נאמרו הדברים הבאים : "מדוגמאות אלה ועוד רבות אחרות, נלמדים הכללים הבאים: כאשר דוח העבירה, ההזמנה לדיון או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. זאת, גם אם עבר המבקש למקום מגורים אחר מבלי ששינה את כתובתו במשרד הפנים; מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובתו הרשומה של המבקש, מהוה מסירה כדין; טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר, יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין; ככלל, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות, הגם שבמקרים המתאימים ניתן לטעון לחשש לעיוות דין; גם טענות בדבר חוסר האפשרות לקבל את דבר הדואר בשל שהייה בחו"ל, שהייה ממושכת במקום אחר בארץ, אישפוז בבית חולים וכיוצ"ב, לתמוך במסמכים ואין לקבל טענות מעין אלה ללא תימוכין מספיקים". (ההדגשות אינן במקור נ.מ.ל ) באשר לתנאי החלופי השני, והוא שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין.

...

לאור כל האמור המשיבה סבורה שיש לדחות בקשת המבקש לביטול הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו.

עוד אפנה לפסק דין אמנון סאלם לעיל , שם נקבע לעניין עיוות דין כי "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו ". סעיף 5 א (א) לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)(תיקון מס' 11), התש"ף-2020 קובע כי : " לא ישהה אדם בשטח מירון והסביבה למעט -

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

בהבהרה בכתב שהוגשה טען ב"כ המערער כי עומדת למערער זכות חוקתית של גישה לערכאות וכי אין מדובר בסעד הצהרתי.

אשר לטעם השלישי נקבע כי על פי המסמכים שהונחו בפני בית משפט קמא ובכללם צילומים של הצוו המודבק על דלת ביתו וחצרו של המערער, לא נפל כל פגם בדרך ההמצאה.

אולם, בבחינת למעלה מן הדרוש, יש להפנות לרע"פ 4048/06 אליעזר קרבסי נ. מדינת ישראל (28/01/2007): "משבוצעה ההריסה, נשמט הטעם המהותי מהליך העירעור שהגיש המבקש על דבר תקפות הצוו. ההליך אותו יזם המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים, ולאחר מכן בעירעור, נועד להשיג על תקפות הצוו כדי למנוע את הריסת המבנה. מבחינה זו, משמעותו של העירעור נועדה לתקוף את תקפותו של הצוו כדי למנוע את ההריסה. משההריסה בוצעה, ניטל הטעם מבירור תוקפו המשפטי של הצוו, ככל שהדבר מתייחס לסעד של מניעת ההריסה. מבחינה זו, טענותיו של המבקש ביחס לחוקיותו של הצוו הפכו במידה רבה תיאורטיות. כלל הוא, בבחינת מושכלות ראשונים, כי ערכאות השיפוט אינן דנות בשאלות אקדמיות ותיאורטיות, אלא בעניינים בעלי משמעות אופראטיבית לאותו הליך". כמו כן ראה ספרו של יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ג - הבקורת השיפוטית: כללי הסף (נבו,2014( , עמ'  1836-1819 ובמיוחד בעמ' 1826-1829 ואילך ,  וכן בפסיקה המובאת שם. כללם של דברים – העירעור במהותו הנו תאורטי.

...

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על הנמקותיה ובהבהרה שהוגשה לי, אני רואה לדחות הערעור אף בלא קיום דיון ובלא קבלת תגובת המשיבה.

סעיף 229 לחוק, "תוחם באופן מוקפד את שיקול הדעת של בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול צו הריסה מנהלי בשלוש עילות בלבד כאשר אחת מהן הינה שהעבודה בוצעה כדין". בנסיבות מקרה זה, וכמאמר בית משפט קמא "בעניין זה לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהבריכה שהונחה בחצר ביתו של המערער אינה מעוגנת בהיתר כלשהו". עוד הפנה בית משפט קמא לדרישות למתן הצו.

כאמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור אף ללא קיום דיון או קבלת תגובת המשיבה, באלה הנימוקים: אכן, זכות הגישה לערכאות הינה בבחינת זכות חוקתית, אין ולא הייתה מחלוקת אודות סוגיה זו ואין מקום להאריך בכך.

ביום 14.5.2017 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה תשלם המשיבה למערער סך של 1,500 ₪, תחליף את הפגוש לחדש ותוודא את הרכבתו בתוך 30 יום (להלן: "פסק הדין").

המערער לא הראה כי נפלה טעות, עובדתית או משפטית, בהחלטת בית משפט קמא המצדיקה היתערבות של ערכאת העירעור.

תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן: "הליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי". בפסיקה נקבע כי בהתאם לתקנה הנ"ל, "מקום בו מסר בעל דין לבית-המשפט מען להמצאת כתבי בי-דין ייחשב כל כתב שיומצא לאותו מען כאילו הומצא כראוי, ובילבד שלא נימסרה לבית המשפט הודעה על שינוי במען"..

ההחלטה מיום 9.9.2019 הומצאה למערער באמצעות הדבקה על דלת ביתו, ועל גבי אישור המסירה מצוינת הכתובת עולי הגרדום 13 חדרה.

...

ביום 14.5.2017 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה תשלם המשיבה למערער סך של 1,500 ₪, תחליף את הפגוש לחדש ותוודא את הרכבתו בתוך 30 יום (להלן: "פסק הדין").

אדרבא, מצופה היה כי עוד לפני הגשת הבקשה להארכת המועד יפעל המערער לקבלת מידע כיצד בוצעה ההמצאה, והעובדה שהוא נזכר לעשות כן רק לאחר שבקשתו להארכת המועד נדחתה, מחזקת את המסקנה כי לא הוכח פגם בהמצאת ההחלטה.

לאור האמור, הערעור נדחה.

לדבריו, עוד בשנת 1996 הוסכם בבית המשפט קמא כי המשיב ישלם מזונות לקטינה בסך של 300 ₪ לחודש בלבד וזאת בעקבות חתימת המערערת בבית הדין הרבני על נספח להסכם הגירושין משנת 1992 שבמסגרתו היא אישרה שקבלה מראש את כל המזונות המגיעים לה עד שהקטינה תהיה בת 18 ונספח זה אושר ע"י בית הדין הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין.

בין היתר נקבע בפסק הדין, שעל פי תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, המשיב כלל לא התגורר בדירת הוריו ברחוב ---- ב---- בשעה שנטען שהתביעה הודבקה על דלת בית הוריו ובאותה עת הוא התגורר ב----.

אין להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא לפיה כתבי התביעה לא הומצאו למשיב כדין ואף לא הומצאו לו כדין פסקי הדין, מאחר שבעת שהם ניתנו, הוא שהה בחו"ל ובמועד שניתן פסק הדין השני הוא אף ריצה עונש מאסר בכלא בארה"ב. אולם, היה על בית המשפט קמא להכריע בשאלה נוספת ומקדמית בטרם שהחליט על ביטול פסקי הדין.

העדפת כלל "הידיעה" על פני כלל "ההמצאה" בנסיבות אלה עולה איפוא בקנה אחד עם רוחן ותכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי; היא מקדמת את מלוא התכליות הראויות – עמידה על קיומם של הליכים משפטיים בתוך פרקי הזמן הקבועים בתקנות; מתן היזדמנות מלאה לבעל-הדין שקבל לידיו בפועל את כתב-בי-הדין, גם אם לא בדרך המצאה כדין, לפעול על-פיו במסגרת המועדים המוגדרים בתקנות; מתן אפשרות לבעל-הדין שכנגד להיתגונן כראוי בטרם תיחלוף תקופה ארוכה שבעטיה יתקשה בהבאת ראיותיו; קידום עניינה של מערכת השיפוט להכריע באופן סופי במחלוקות תוך זמן סביר ולהמנע מהותרתן בלתי פתורות לאורך זמן".

...

לדבריו, עוד בשנת 1996 הוסכם בבית המשפט קמא כי המשיב ישלם מזונות לקטינה בסך של 300 ₪ לחודש בלבד וזאת בעקבות חתימת המערערת בבית הדין הרבני על נספח להסכם הגירושין משנת 1992 שבמסגרתו היא אישרה שקיבלה מראש את כל המזונות המגיעים לה עד שהקטינה תהיה בת 18 ונספח זה אושר ע"י בית הדין הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין.

יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.

אני סבור שהתשובה היא שלילית.

יפים לעניינינו דברי בית המשפט ברע"א 1297/13 יהודה כהן נ' בנק לאומי סניף המלך ג'ורג' ירושלים (21.3.13): "פסק הדין המקורי נגד המבקש ניתן לפני יותר מעשרים שנה, בשנת 1992, ובסמוך לאחר מכן הוחל גם בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו. קשה לצפות כי שנים כה רבות לאחר מתן פסק הדין יידרש הצד שכנגד להידרש לטענות עובדתיות לגופו של עניין בכל הנוגע למחלוקת המקורית. על כך יש להוסיף שהמבקש לא פנה לביטול פסק הדין נגדו בהזדמנות הראשונה לאחר שננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, ולכאורה עשה כן באיחור ניכר". סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור ולקבוע שהמשיב לא הוכיח שקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כה משמעותית, שעה שלפחות מאז שנת 2011 המשיב ידע אודות פסקי הדין והיה עליו להגיש את הבקשה בתוך 30 יום מאותו מועד.