המצאת כתבי בי דין לנתבע זר בבית הדין לעבודה

דיון והכרעה תקנה 163 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 קובעת כך: "התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו." נוסח זה החליף לאחרונה את נוסחה של תקנה 482(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הקודמות"), בזו הלשון: "היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו איזור שיפוט". בהחלטה בת"א (תל אביב-יפו) 3411-01-18 יוניטרוניקס (1989) (ר"ג) בע"מ נ' Micron Technologies Inc, היתייחס כב' השופט ארז יקואל להבדלים שבין הנוסחים: "חרף השונות בנוסח בין שתי הוראות התקנות, דומה כי מבחינה מהותית, מחוקק המשנה לא ביקש לשנות סדרי עולם בכל הנוגע לסוגיה שעניינה המצאה כתבי בי דין לנתבע זר באמצעות מורשה או נציג ישראלי (ראו בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמ' 52)." בפסיקה נקבעו שני מבחנים מצטברים לבחינת קיומו של נציג מורשה: המבחן הראשון – אינטנסיביות הקשר בין הנתבע למורשה.

...

כפי שקבע כב' הנשיא גרוניס ברע"א 8957/09 שמואל אוזן נ' סידני קיובי (8.3.11): "לסיכום נקודה זו נאמר, כי השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-דין לבין הנתבע. האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה" (ההדגשה אינה במקור, ט.כ.א.) נכון להיום, מר זילברמן אינו מצוי בקשר עם הנתבע, לא ניהל את המשא ומתן להחתמתו אצל המשיבה הפורמאלית, ולמעשה מעולם לא היה עמו בקשר.

לאור כל האמור לעיל, מבחן "אינטנסיביות הקשר" אינו מתקיים.

זאת, שכן כבר בראשית המגעים שבין הצדדים, במכתב התגובה למכתב ההתראה מיום 15.7.2020, הדגיש עו"ד ביינרט, כאמור, כי אין בידו "כל יפוי כח לטפל בסכסוך בהליך משפטי", וכי משרדו "לא מהוה כתובת להמצאת כתבי בי דין ו/או הודעות למר נענה". הא למדנו, כי אף אם עו"ד ביינרט ביצע פעולות החורגות מהקף ההרשאה שניתן לו בייפוי הכוח, במסגרת המגעים הטרום-שפוטיים – וכאמור, ספק רב אם אלה הם אכן פני הדברים – אין להסיק מכך כי המיגבלה המפורשת שנקבעה בייפוי הכוח, על קבלת כתבי בית דין, בטלה וחלפה מן העולם; מכאן, שאין לראות את המצאת כתב התביעה אל עו"ד ביינרט, כהמצאה שבוצעה כדין, לפי סעיף 163(א) לתקנות החדשות.

תקנה 163(ג) לתקנות החדשות, קובעת כדלקמן: "התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו". תקנה זו, החליפה את תקנה 482(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), אשר קבעה כדלקמן: "היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו איזור שיפוט". לאחרונה, עמד בית משפט זה על השינויים שהביאה עימה תקנה 163(ג) לתקנות החדשות, ביחס לתקנה 482(א) לתקנות הישנות: "עניין אחד אותו הבהיר מחוקק המשנה בתקנה 163(ג) הוא טיב הקשר הנידרש בין הגורם הישראלי לו מבקשים לבצע המצאה לבין הנתבע הזר. בתקנה 482(א) נעשה שימוש במונח 'מנהל או מורשה'. לעומת זאת בתקנה 163(ג) ההתייחסות היא ל'נציג מטעמו'; היבט שני נוגע לתחומי הקשר. בתקנה 482(א) נידרש כי אותו 'מנהל או מורשה' הוא בגדר 'העוסק... בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו איזור שיפוט'. לעומת זאת בתקנה 163(ג) הוסבה הדרישה לכך ש'הנציג מטעמו' הוא 'המייצג אותו... בקשר לענייניו בישראל'; היבט שלישי נוגע למשך הקשר. בתקנה 482(א) הסתפקו התקסד"א הישנות בכך שהקשר הרלוואנטי מיתקיים 'אותה שעה', דהיינו בעת ההמצאה. לעומת זאת בתקסד"א החדשות נידרש במפגיע כי הקשר יהיה מתמשך, עניין המוצא ביטויו בלשון 'באופן קבוע' שבסעיף 163(ג). מכאן שבשלושת העניינים הללו, טיב הקשר, תחומי הקשר ומשך הקשר, מצא מחוקק המשנה לדייק ולמקד את הדרישה: לא כל מנהל או מורשה, אלא נציג מטעמו של הנתבע הזר; לא כל מי שעוסק בניהול אותו עסק או עבודה בתחומי ישראל, אלא רק מי שהוא מייצגו של הנתבע הזר בקשר לענייניו בישראל; לא די בכך שהקשר מיתקיים באופן רגעי בהווה, אלא עליו להיות קשר מתמשך" (עניין תרו, פסקות 29-28).

במילים אחרות: כל עוד לא בוצעה המצאה כדין, בית המשפט לא יכול לרכוש סמכות; וכשם שלא ניתן לעקוף את דיני ההמצאה כאשר הנתבע ייפה את כוחו של עורך הדין לצורך דיון בשאלת הסמכות הבינלאומית לבדה (תקנה 169 לתקנות), כך אין לעקוף את דיני ההמצאה כאשר כוחו של עורך הדין נשלל במפורש בכל הנוגע לייצוג בהליכים משפטיים וקבלת כתבי בי דין.

...

לגישתי, סעיף 1 לאמנה, שלפיו "אמנה זו לא תחול מקום שמענו של האדם שיש להמציא לו את הכתב אינו ידוע", אך מחזק את המסקנה כי במקרים חריגים דוגמת המקרה דנן, בהם כתובתו של נמען ההמצאה אינה ידועה, בית המשפט רשאי להורות על דרך המצאה אחרת, המתאימה לנסיבותיו הפרטניות של המקרה.

סיכומו של דבר, מר נענה חסם באופן פסול את האפשרות לזמנו למשפט בישראל בו בזמן שהוא נושא ונותן במטרה ליישב את חובו, והתרופה לכך נעוצה בפריצת חסימה זו. הדרך המתאימה לשיטתי להחלת מרותו של בית המשפט הישראלי על עניינו של נתבע כמר נענה במסגרת הוראות הדין היא זו שסוללות תקנות 167-166 לתקסד"א, מהטעמים שפורטו לעיל.

חרף האמור, נוכח הסוגיות העקרוניות שהתעוררו בנסיבות המקרה, ובהתחשב בכך שפסק הדין נכתב טרם הגשת ההודעה, מצאנו לנכון לפרסם את פסק הדין.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב 15 ינואר 2023 סע"ש 12790-08-22 מזרוח נ' Bloomberg L.P ואח' לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ תובע 1. אמיר מזרוח נתבעים 1. - Bloomberg L.P- שותפות מוגבלת 2. Bloomberg L.P .- חברה רשומה 3. בי.אף.אם. מחקר פינאנסי בע"מ החלטה

חזקה על בעל דין ישראלי שמקבל המצאה של כתבי בי-דין נגד נתבע זר, שלטענתו הוא לא קשור אליו, שיחזיר את כתב הבי-דין באופן מידי לשולח או לבית המשפט בו מיתנהל ההליך.

...

משכך אני סבורה כי הנתבעת 3 משמשת נציגה מטעמן של הנתבעות 1 ו-2, שמייצגת אותן באופן קבוע בקשר לענייניהן בישראל.

לסיכום דין הבקשה של הנתבעת 3 להידחות.

רביעית, נקבע כי המערער לא הביא כל ראיות, זולת עדותו שלו, אשר לא היה בה כדי לסייע לו. בית המשפט הפנה לדיון שנערך בבית הדין לעבודה, שם עומת המערער עם המכתב, היתכחש לכך שכתב אותו, טען שמעולם לא ראה אותו והעיד כי העביר את פרוטוקול הדיון לכמה חברים.

בנוסף, התרשם בית משפט קמא כי אין בעדותו של המערער לפניו כדי לסייע לו, שכן המערער "חזר על טענתו כי לא פירסם את המכתב, אך תוכן עדותו והנרטיב שלה ביחסו להתנהלות התובע [המשיב] – מעין האשמה כלפי התובע [המשיב] על כך שהעז לתמוך בתביעתה של העובדת הזרה, לאחר שהנתבע [המערער] שילם לו את כל זכויותיו – הזכיר במידה לא מועטה את הדברים שנרשמו במכתב" (שם).

בית המשפט סמך מסקנתו זו על עיון מעמיק במסמכים, בחינת עדותה של העובדת הזרה בבית הדין לעבודה והתרשמותו מעדות המשיב בפניו, שהסביר בדיון כי התלווה לעובדת הזרה לאותם טיפולים (בתחום רפואת הנשים) ותרגם עבורה את הדברים בהוראת מעסיקו, המערער, כמנהל העבודה של העובדת הזרה [המשיב העיד כי התלווה לבדיקות רפואיות גם לעובדים אחרים מתוקף תפקידו (עמוד 10 לפרוטוקול)].

המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הנידרש לכך שהמשיב הסתיר ראיות קריטיות (המכתב המקורי מושא התביעה, תעוד ממצלמת האבטחה ממקום מסירת המכתב); נימנע מבצוע פעולות שנדרשו לצורך הוכחת תביעתו (בדיקת טביעות אצבע על גבי המעטפה או המכתב, המצאת מספר הטלפון של השליח); לא זימן עדים דרושים נוספים (השומר שקבל את השליח, חברתה לעבודה של רעיית המשיב, עורכת הדין שלה נימסר המכתב על ידי רעיית המשיב לאחר קבלתו, מר איציק כהן והעובדת הזרה); ואף לא חקר את המערער בחקירה נגדית ממצה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושקלתי את הטענות שהעלו הצדדים בכתב ובעל פה, במעמד הדיון שנערך בפני, הגעתי למסקנה כי דין העירעור להדחות.

...

למותר לציין כי כוחן של הראיות הנסיבתיות שפירט בית משפט קמא הוא במשקלן המצטבר ובצירופן יחד לכלל מסקנה מסתברת.

על כן, אין בדוגמאות שצירף בא-כוח המערער במעמד הדיון לכך שניתן לאיית את המילה "ויטנמית" ללא האות א' (סומנו במ/1) כדי לשנות ממסקנה זו. לבסוף, אציין כי לא מצאתי כל טעות ביישום החוק על ידי בית משפט קמא, לרבות בעניין העדר תחולה להגנת אמת הפרסום; חומרת הפרסום והפגיעה הקשה שגלומה בו; וסבירות הפיצוי הכספי שנפסק בנסיבות שפורטו.

מן המקובץ עולה כי דין הערעור להידחות.

ביחס לכך קבעתי שבוקינג קום ישראל הזמנות למלונות אונליין בע"מ הנה מורשה כדין לצורך קבלת כתבי בי- דין עבור הנתבעת.

באשר לחברת בוקינג, ישנה פסיקה קודמת של ביהמ"ש העליון ושל ביהמ"ש המחוזי, אשר קבעה שניתן להמציא לבוקינג העולמית כתב טענות ראשון באמצעות חברות בוקינג ישראלי: ע"ר (מחוזי מרכז-לוד) 59443-03-19 בן זאב נ' BOOKING.COM BV (פורסם בנבו, 23.7.2019); רע"א 3690/20 BOOKING.COM BV נ' שלוש (פורסם בנבו, 26.10.2021); ורע"א 3170/22 BOOKING.COM BV נ' פלוני (פורסם בנבו, 29.6.2022)], אך פסיקה זו עסקה בעיקר בהסדר החוקי הקודם הנ"ל. באשר לשאלה האם ניתן להחיל פסיקה קודמת זו, נוכח הילכת תרו, לאחרונה ניתן ע"י ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א פס"ד מקיף שדן גם בשאלת ההמצאה שבנידון, שקבע כי עפ"י כל פסיקת העבר הנ"ל (כולל הילכת תרו) ולאור מה שנטען והובא בפניו, עדיין ניתן להמציא כתב טענות ראשון לבוקינג העולמית באמצעות בוקינג ישראל [ראו ת"ק (קטנות ת"א) 48602-02-22 כספי נ' BOOKING.COM BV (פורסם בנבו, 19.11.2022)] )( להלן: "כספי")‏‏,.

להלן עקרי הדברים: "גם אם ניתן לראות בתקנה 163 (ג) לתקנות התשע"ט צימצום של ההלכה הנוגעת להמצאה לנציג של נתבע שמחוץ למדינה, לעומת הפרשנות המרחיבה שניתנה בעיניין זה לתקנה 482(א) לתקנות התשמ"ד, כדעתו של כב' השופט גרוסקופף ובנגוד לדעתם של כב' השופטים עמית וסולברג, ודאי שצמצום ההלכה לא נועד לשנות החלטות ספציפיות שנגעו לכשרותן של הימצאות ספציפיות, שניתנו לפני חלותן של תקנות התשע"ט, כשלא חל שינוי במעמדם של הגופים הנוגעים בדבר. בעניינינו לא נטען לכל שינוי שחל בקשר העיסקי שבין המבקשת לבין בוקינג ישראל, ומשכבר הוכרע שהמצאת כתב בית דין למבקשת באמצעות בוקינג ישראל היא המצאה כדין, אין להדרש עוד לסוגיה זו, גם אם התקנה הנוגעת להמצאה לנציג של חברה זרה שונתה לאחר מכן." בררת הדין לטענת הנתבעת על פי כללי בררת הדין, הדין הישראלי אינו חל במקרה דנן משני טעמים: האחד, קיימת תניית בררת דין המופיעה בתנאי השמוש בפלטפורמה (סעיף A19 לתקנון תנאי השמוש), אשר אושר על ידי התובע.

שנית, היות ומדובר בעילה של הפרת חוזה לפי דיני החוזים, הרי שבהעדר הסכמת הצדדים המבחן לקביעת הדין החל הוא מבחן "מירב הזיקות" (בג"ץ 5666/03 קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סב(3) 264, 287 (2007)).

...

דברים אלה מקובלים עליי, ואני מאמצת אותם, לצורך הכרעה בפסק דין זה. מטעמים אלו אני קובעת כי הנתבעת הציגה לתובע מידע חסר והשמיטה פרטים מהותיים מהמידע שמסרה לו. על בוקינג היה לדעת כי על התובע היה להסדיר את התשלומים הנוספים טרם ההגעה ליעד, וככל שלא יוסדרו התשלומים טרם ההגעה לדירה תבוטל ההזמנה.

לאור המקובץ לעיל, אני קובעת כי הנתבעת כשלה בהעברת המידע והשמיטה פרטים מהותיים מהמידע שהיה עליה למסור לתובע, ומשכך נושאת באחריות לנזקיו של התובע כתוצאה מביטול הזמנתו על ידי בעל הדירה ומורה כי הנתבעת תשיב לידי התובע את הסכום שנגבה ממנו בסך של 7,017 ₪ .

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.