המצאת כתב תביעה לנתבע שאינו תושב ישראל

ביום 10.01.21 הגישה התובעת הודעה במסגרתה ביקשה לאפשר לה להמציא את כתב התביעה המתוקן באמצעות שליח במסירה אישית לכתובתו של המשיב, מבלי לתרגם את כתב התביעה מאחר והמשיב הנו תושב ישראל לשעבר המבין ודובר עברית.

הנתבע איננו תושב ישראל מאז שנת 1996 ומרכז חייו באוסטריה.

הזיקות לבית המשפט בישראל כוללות את היות הנתבע תושב ישראל לשעבר ודובר השפה העברית, התובעת היא חברה ישראלית שהתאגדה על פי הדין הישראלי, גם על ידי הנתבע, מיסמכי ההיתאגדות היו בשפה העברית, שאר התביעות בין הצדדים התנהלו בישראל, שעה שהזיקה היחידה לאוסטריה היא מקום מושבו של הנתבע.

...

לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן" [ראו רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1998) נ' The Lockformer (פורסם במאגרים)].

סוף דבר : אני דוחה את הבקשה לביטול היתר המצאה וקובעת כי ההמצאה אל הנתבע הינה המצאה כדין.

החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

הנתבע 4, מר ג'ון לין, הנו אזרח זר שאינו תושב ישראל.

סבורני כי השינוי המהותי של תקנה 482(א) בצורת התקנה החדשה, נולד כתוצאה מהרחבת ו"הקלת" תחולת סעיף 482(א) בהילכות השונות של בתי המשפט, לרבות הרחבת התחולה על נתבעים המצויים מחוץ לתחום ישראל, על מנת שלא לאפשר לנתבעים לחמוק מניהול ההליך באמתלה של אי קבלת כתב התביעה לידיהם והתשת התובע בניהול הליך שלם סביב סוגיית ההמצאה, עוד טרם החל ההליך עצמו לגופו של עניין.

...

אשר לנתבעות 2-1 – סבורני כי לאור ההלכות שמניתי לעיל ולמקרא לשונה של התקנה, אזי כי דיון בסוגיה חוטא את תכליות הדין.

ואולם אומר במאמר מוסגר שסבורני כי גם כאן יהיה זה ראוי ונכון להחיל את הכללים שקבעה הפסיקה בקשר לכלל הידיעה והמצאת כתב הטענות הראשון בהליך, שכן גם ביישום ההלכות בסיטואציה מעין זו יש כדי לעמוד בתכליות המנויות בהן.

סוף דבר; אשר על כן, ומשאין התובעים הצליחו לעמוד ברף ההוכחה המוטל עליהם לפי דרישות הדין באופן המאפשר הכרה בהמצאה מכוח תקנות 163(א) ו-163(ג) לתקנות, דין הבקשה להתקבל.

מכיוון שכך, המצאת כתב התביעה לידיה אינו רק טכני, אלא שהוא המקנה לבית המשפט בישראל סמכות שיפוט: "המצאת כתב בית דין אינה עניין טכני ודיוני בלבד. סוגית המצאת כתבי בי הדין הנה עניין מהותי שיש בו משום הטלת מרות השיפוט של בית המשפט הישראלי על בעל הדין מקבל כתב הטענות... על שום כך, שומה על בית המשפט להקפיד ולדקדק על קיום קטנה כגדולה בעניינים הנוגעים לדיני ההמצאה. כך לעניין המצאת כתבי בי דין סתם, וכך, מקל וחומר, בעיניין המצאת כתבי בי דין למי שאינם תושבי ישראל, שכן המצאת כתב תביעה לבעלי דין זרים אינה אלא ביטוי דיוני להטלת מרותו של השיפוט הישראלי על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט, דבר שכרוכה בו סכנה של היתנגשות סמכויות ופגיעה בנימוס הבנלאומי." בש"א (מחוזי חיפה) 6351/03 אלביט מערכות בע"מ נ' British Aviation Insurance Groop , פורסם בנבו 1.9.2003.

...

בין אם נבחן את ההמצאה לפי התקנות הישנות ובין אם נבחן אותה לפי התקנות החדשות, המסקנה זהה – לא בוצעה המצאה כדין לחברה.

יחד עם זאת, בנסיבותיו של התיק שבפני אני סבורה גם שלא ניתן להתעלם מהתנהלות התובעת.

התנהלות כזו יש בה משום חוסר תום לב. התוצאה מכל האמור היא שאני קובעת שהתובעת לא המציאה את כתב התביעה לחברה הנתבעת 1, בהמצאה כדין.

בהחלטת כב' השופטת טויסטר - ישראלי מיום 30.7.20 נקבע, כי יש להמציא את כתב התביעה לנתבע ולא למי שנטען שפעל מטעמו.

השאלה, האם ניתן להמציא לעמיל מכס כתב תביעה, כנגד נתבע, שאינו תושב המדינה, בגין טובין החשודים כמזויפים נדונה רבות בפסיקה (ראו למשל: תא (ת"א) 12572-08-12 DIESEL S.P.A - חברה הרשומה באיטליה נ' וליד יאסין (22.5.2013) (להלן: עניין וליד יאסין).

...

בנסיבות אלה אני קובעת כי יש לראות בהמצאה לעמיל המכס כהמצאה לנתבע מהטעמים הבאים: ממסמך מטעם בית המכס אשדוד עולה כי סוכן המכס שפעל מטעם הנתבע במשלוח זה הוא א.ב. מסטר קרגו בע"מ (נספח 2 לבקשה), הוא אכן עמיל המכס מטעם הנתבע.

סוף דבר, בהתאם לתקנה 164 לתקנות החדשות, אני מורה, על ביצוע תחליף המצאה בדרך של מסירת כתב התביעה לנתבע, באמצעות עמיל המכס מטעמו.

משההמצאה של כתב התביעה כבר בוצעה בפועל, אני מאשרת את ההמצאה לעמיל המכס כתחליף המצאה.

בפניי בקשת הנתבעת 3 (להלן : "הנתבעת 3" או "המבקשת") לכפירה בסמכות לפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, במסגרתה התבקש בית המשפט לקבוע כי לא קנה סמכות לידון בתובענה כנגד הנתבעת 3, תושבת ארצות הברית, מן הטעם שכתב התביעה המתוקן שהגישו התובעים ביום 18.11.2023 אינו מגלה עילת תביעה כנגד הנתבעת 3 ועל כן דינו סילוק על הסף ואין להתיר המצאתו לנתבעת 3 בחו"ל. רקע ביום 18.12.2023 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעים ובין היתר כנגד הנתבעת 3.

ביום 24.10.2022 הגישה נתבעת 3 "בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ולחלופין, כפירה בסמכות השיפוט מטעם נתבעת 3" שליבתה בטענה כי בחודש אוקטובר 2021 עברה לגור עם משפחתה בארה"ב. בהחלטה שניתנה בפרוטוקול הדיון מיום 24.01.2023 בוטלה ההחלטה מיום 15.09.2022 וזאת בנימוק ש"לעניין תקנות סד"א הנתבעת אכן אינה תושבת ישראל, ממילא גם לא צורפה ראיה בעת הגשת הבקשה לתחליף המצאה על כך שהנתבעת 3 נימצאת בישראל".

...

לא שוכנעתי כי נעלה מכל ספק שלא יעלה בידי התובעים לבסס את טענותיהם כלפי המבקשת או כי אף אם יבססו הם את טענותיהם, לרבות הטענה כי למשיבה חלק במניות לושה המוחזק בידי בעלה, לא יוכלו הם לקבל את הסעד המבוקש על ידם.

בנוסף, כפי שצוין במסגרת ההחלטה בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום, אני סבורה כי גם אם היה ממש בטענת המבקשת לפיה לא התבקש כנגדה סעד במסגרת התובענה עדיין היה מקום לאפשר צירופה כבעלת דין בהליך הואיל והיא "בעל דין דרוש או נכון בתובענה שהוגשה כנגד אדם אחר". על יסוד טענת התובעים לפיה קיימת אפשרות כי לנתבעת 3 חלק בלושה ובלושה ארה"ב ועל יסוד זה התבקשו סעדים גם כלפיה - טענה שיהיה על הנתבעים, כמובן, להוכיחה - ואף על יסוד היותה בעלת מניות בחברת נטע, עובדה אשר אינה מוכחשת, הרי שברי כי השאלות הכרוכות בתובענה אינן ניתנות לפיתרון שלם ויעיל בלא שהמבקשת תהיה בעלת דין, היינו בלא שפסק הדין יחייב גם אותה ויהווה מעשה בית דין גם כלפיה (ראו: רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד [פורסם בנבו] (25.6.2007)).

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.