עוד נקבע, כי אף אין בעובדה שכתב התביעה המקורי הוגש רק נגד עורכי הדין, כדי לגרוע מזכותו של המשיב להפניית תביעתו, לאחר שהורשה לתקנה, גם נגד שאר הגורמים אשר על-פי הנטען, אחראים לקרות נזקיו.
תחילה יש לזכור כי בקשת המשיב הנדונה נסמכה על בקשתם של עורכי הדין מיום 6.9.2022 להיתר המצאה מחוץ לתחום המדינה נגד המבקש, לשם המצאת ההודעה לצד שלישי שהגישו נגדו, אשר נתמכה בתצהיר מטעם עורכת דין ממשרדם.
לפיכך ובנגוד לטענת המבקש, לא נפלה כל טעות בכך שבית המשפט קמא הסתפק בבקשה להיתר המצאה שהגישו עורכי הדין (עת ביקשו להמציא את ההודעה לצד שלישי אל המבקש) ובשאר המסמכים שצורפו לשם תמיכה בכתבי הטענות מטעם הצדדים.
...
עם זאת נקבע, כי טענותיו של המבקש טעונות הוכחה וכי בכל מקרה, אין בהן כדי לבטל את המסקנה בדבר קיומן של שאלות רציניות שמעלה התביעה נגדו, אשר ראויות לבירור בהליך משפטי.
מכל מקום, לאחר בחינת בקשת רשות הערעור לגופה לנוכח החלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה תוך אימוץ החלטת בית המשפט קמא ונימוקיה ובהתאם להוראות תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי.
בכל הנוגע למקום גרימת הנזק וכאמור לעיל, מקובלת עליי מסקנת בית המשפט קמא, כי ניתן לראות את הנזק ככזה שנגרם בישראל או למצער, גם בישראל.
לנוכח כל האמור ועל יסוד נימוקי החלטת בית המשפט קמא, בקשת רשות הערעור נדחית.
