המצאה מחוץ לתחום לפי סעיף 166

(2) לא מתקיימות עילות המצאה מחוץ לתחום לפי תקנות 166 (4) (ב), 166 (4א), 166 (5), 166 (9) לתקנות החדשות.

...

לאחר שבחנתי את מכלול החומר שלפני, אני סבורה כי קביעתו זו של בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטי ומעוגנת בתשתית העובדתית הרלוונטית אשר הונחה לפניו, ולא ראיתי טעם המצדיק התערבות בה. בימ"ש קמא קבע כי בנסיבות בהן קיימת תניית שיפוט בהסכמים שהחברות הזרות צד להם ונוכח המעורבות של המבקשים בקבוצת קלירפיר ובחברות הזרות בפרט ניתן להעריך כי קיימת ציפייה סבירה אובייקטיבית ביחס להתדיינות בסכסוך בישראל.

בימ"ש קמא לא קיבל את הטענה כי שיקולים ציבוריים שעניינים הפורום שיש לו עניין אמתי לדון בתובענה מובילים למסקנה כי בימ"ש זה אינו הפורום הנאות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו.

מסגרת נורמאטיבית בהתאם לפסיקה על המבקש להמציא כתב תביעה מחוץ לתחום להוכיח קיומם של שלשה תנאים מצטברים: קיומה של עילת תביעה טובה כאשר רמת ההוכחה נמוכה ויש להראות כי התביעה מעלה שאלה רצינית שיש לידון בה. הוכחת קיומה של אחת עילות ההמצאה אל מחוץ לתחום על פי תקנה 166 לתקנות.

...

משהגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, לא היה צורך בקבלת תגובה נוספת מטעם התובע.

אמנם העמותה מכחישה את טענות התובעת אולם לא זה השלב הדיוני לדון בכך ויש לבחון האם על בסיס הנטען בכתב התביעה קיימת עילה ואכן ככל שהנתבעת הייתה שליחה של העמותה והעמותה אישרה את המצגים הרי שקיימת עילת תביעה כנגד העמותה והיא בעל דין דרוש ונכון להליך זה. משהגעתי לכלל מסקנה כי קיימת עילת המצאה ביחס לתקנה 166(9) אין צורך לבחון את יתר התקנות אליהן מפנים הצדדים.

לאור האמור לא מצאתי כי יש שיקולים המטים את הכף באופן מובהק לטובת הפורום הזר ועל כן ביהמ"ש בישראל הוא פורום נאות לדון בהליך זה. סיכום לאור האמור אני קובעת כי לביהמ"ש זה קיימת סמכות לדון בתביעה והבקשה למחיקה על הסף נדחית.

טענות הנתבעת טענותיה המרכזיות של הנתבעת הן כי בתי המשפט נוהגים בריסון בהרחבת הסמכות של בית המשפט על נתבע זר. לכן, על התובעת מוטל נטל כבד להוכיח כי קיימת לה עילת תביעה והמצאה לנתבעת וכי הפורום הישראלי הוא פורום נאות; כי בהיעדר תצהיר תומך לבקשה התובעת לא הוכיחה עילת תביעה או המצאה; כי התובעת לא הוכיחה כל עילת המצאה לפי תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך שהפנתה לסעיפי המשנה של סעיף 166 הרלוואנטיים לבקשה.

לגופו של עניין, טענה התובעת כי יש לדחות את הטענות, כיוון שמקום בו בית המשפט קיבל את הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום, הגם שאינה נתמכת בתצהיר, הנתבעת מנועה מלהעלות טענות בעיניין זה. משהוכרעה הבקשה להיתר המצאה, הוכרעה גם סוגיית הוכחת עילת התביעה.

...

לאור התנהלותה המסרבלת של הנתבעת, תשלם לתובעת הוצאות בסך של 10,000 ₪.

החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

כלל הוסיפה וביקשה היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, לפי סעיף 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, למבקשת שמקום מושבה הוא בטוקיו, יפן.

...

זהו אינו מענה שלם בסוגיה האמורה, דבר המחזק את המסקנה שלא לסלק את התביעה על הסף, ולאפשר המשך בירור טענותיה של כלל בנושא.

לבסוף, הנמקת בית המשפט קמא בשאלת הפורום הנאות מקובלת עלי במלואה.

הכרעה בשל אלה, הבקשה נדחית.

במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט להשתמש בסמכותו הקבועה בתקנות 163 (א) ו- (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ולקבוע שהמצאה למשרדי עורכי הדין מהוה המצאה כדין מכוח היותם מורשה או נציג של המשיב במדינה, לחלופין התבקש בית המשפט לתן למערער תחליף המצאה לפי סעיף 164 (א) לתקנות ו/או המצאה מחוץ לתחום לפי סעיף 166 לתקנות האמורות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, כמו גם במסמכים שצורפו ובמיוחד בנוסח ייפוי הכוח עליו בחר המשיב לחתום, באתי לידי מסקנה שיש לראות בעורכי הדין לפחות כמורשה וכנציג של המשיב לקבלת כתב הערעור, כל זאת בהינתן שהמשיב לא מסר כתובת כדין.

בהקשר זה התייחס בית המשפט זה מכבר לבעל דין המבקש להתחמק מן הדין, וקבע דברים שיפים במשנה תוקף לאחר כניסת התקנות לתוקף ושעה שיפוי הכוח כלל לא הוגבל: "בשולי הדברים יוער, כי מן הראוי כי הכלל בדבר אפשרות הגבלת ייפוי הכוח מקבלת כתבי בי דין יפורש בצמצום. כלל זה מהווה פתח לניצול לרעה ולהתחמקות מן הדין, מקום בו למשל מחד, אין כתובת אליה ניתן להמציא את כתבי בי הדין, ומאידך, ברור כי עורך הדין נמצא בקשר רצוף עם הלקוח. במקרה האחרון מתקיימת תכלית תקנה 477 ואין לאפשר לנתבע לנצל טענות פרוצדורליות על מנת להתחמק מבירור ענייני של התביעה. החשש לניצול לרעה בא לידי ביטוי במקרה שלפנינו, בו התנהל הליך בבקשה לסעד זמני, עורך הדין ייצג את המשיבה 2, הוגש תצהיר, התנהל דיון ובה בעת שעורך הדין הגיש בקשה לבית המשפט בתיק העיקרי, נטענת טענה לאי המצאה כדין". (שם, ע' 9-10).

סוף דבר בנסיבות שפורטו דינה של הבקשה להתקבל.