המצאה לעו"ד גם אם לא מייצג עקרון יידוע הכתובת וחובת איתור הנמען

זה המקום לספר, לכול מי שעודו מחזיק בדיעה כי חובתו של נמען להודעות מעין אלו היא לעתור לחנינה מפניהן, כי לאחריה של הודעת-ההסרה שיגרה הנתבעת אל התובע לא פחות משמונה הודעות נוספות, בנחישות ובהתמדה שרק משווק מקצועי ומיומן של מוצרי-צריכה בסיסיים יכול לגלות.

אמת, בכתב-ההגנה הסבירה הנתבעת כי היא שולחת הודעות רק לאחר "יידוע בדבר משלוח דברי פירסומת". דא עקא כי ב"יידוע" לבדו אין, בשום פנים, די. נידרשת הסכמה מפורשת של הנמען לקבלתם של מסרים שיווקיים.

ומהי דוגמה זו, אם לא הכבדת היד על השולח, במה שהוא הטעמה ממשית של עיקרון-ההרתעה אשר ביסודו של חוק התיקשורת? "שוגר דבר פירסומת ביודעין בנגוד להוראות סעיף זה", קובע סעיף 30י(1) לחוק, "רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק (פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פירסומת שקבל הנמען" (הסוגריים – במקור).

את זאת הטעים, לא מכבר, כבוד השופט אליקים רובינשטיין, כיום המשנה לנשיאתו של בית-המשפט העליון: "בבואם לפסוק פיצוי לדוגמה לפי סעיף 30א(י) לחוק התיקשורת, על בתי המשפט לראות ברף העליון שהציב המחוקק – 1,000 ש'ח – נקודת מוצא, ממנה כמובן ניתן להפחית, במקרים המתאימים. הכלל הוא אפוא, כי הסכום הנקוב בסעיף 30א(י)(1) הוא סכום המוצא לפסיקת הפצוי לדוגמה, ממנו ניתן – בנסיבות המתאימות – להפחית" (רע"א 2904/14 עו"ד גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, בפיסקה י"ב לפסק-דינו (פורסם באתר הרשות השופטת, 27.7.2014)).

מתקשה אתה לאתר "נסיבות מתאימות" שכאלו במקרה שבפנַי.

במובן זה יש לראות בפצוי מעין 'גמול מיוחד' לתובע המייצג" (רע"א 1954/14 חזני הנ"ל, בפיסקה העשירית).

לא יאוחר מ-15 ימים מיום ההמצאה ניתן לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור על פסק-דין זה. ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ה, 15 יוני 2015, שלא במעמד הצדדים.

...

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1,000 ש"ח בגין כל אחת מן ההודעות נושא-התובענה – סכום אשר, לעמדתי, "משקף הרתעה יעילה בנסיבות העניין" (שם, בפסקה העשירית).

עוד תשלם הנתבעת לתובע 300 ש"ח בגין הוצאות אשר, בצניעותו, הוא תבע; ו-83 ש"ח להחזר בגין אגרה ששולמה.

את הסכום הכולל – 8,383 ש"ח – תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאתו של פסק-דין זה לידיה.

כדי שהתנאי לעניין השקידה הראויה והסבירה יתמלא, לא די בביקור אחד ועל השליח לבצע את המסירה בשעות שיש לצפות כי הנמען ימצא במקום ועליו אף לוודא היותו בכתובת (ראו: י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" ,מהדורה שביעית (1995) עמ' 231)).

כעולה מתכתובת מסרונים באפליקציית "WhatsApp" (להלן: "ווטספ") עולה כי עוד ביום 28.3.18 כתב עו"ד שרביט למר יפרח שאין איש בכתובת הרשומה של המבקשת.

בנוסף, לא מצאתי בעדותו של מר יפרח אילו מאמצים נעשו לאיתור המבקשת עובר לבצוע ההדבקה בכתובתה ולא נטען על ידי מר יפרח או מי מטעם המשיבה, כי לא ניתן היה לאתר את מנהלה של המבקשת על מנת לבצע לו מסירה שתהיה אפקטיבית.

איני מקבלת הטענה כי האשמה תלויה במבקשת שלא עידכנה כתובתה ברשם החברות, שכן הרישום ברשם החברות הוא דקלראטיבי והוא אינו מייתר את חובת הוידוא המוטלת על מבצע המסירה טרם ביצוע ההדבקה.

מנגד המבקשת טענה כי ההמצאות הללו אינן מהוות המצאה כדין של האזהרה מאחר והמשיבה לא ווידאה את עצם המסירה או הייצוג של ב"כ המבקשת.

בנסיבות אלה התרשמותי היא כי דבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקשת הובא לידיעתה במספר דרכים אשר אף אם אינן עולות בגדר מסירה כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי היה בהן כדי להביא לידיעת המבקשת דבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדה.

עיקרון זה עבר תהליך של שחיקה בפסיקה וכיום גישת בית המשפט היא כי דרישת הטעם המיוחד אינה מאיינת את שיקול דעת בית המשפט ועל כן בית המשפט נוהג לאזן בין נימוקי המחדל מחד לגודל הפגיעה בצד שכנגד מאידך.

...

לגופו של עניין טענה המבקשת כי השיק ניתן בעבור עבודות שבוצעו זה מכבר וכי טענות ההתנגדות של המבקשת הינה טענות הגנה חלשות הכוללות סתירות מהותיות ולכן, דינן של הבקשות להידחות ולחילופין, להתנות את ההתנגדות בהפקדת מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל.

אולם היעדר היכולת להסביר את סכום השיק והתאמת סכום השיק לסיכום סכומי השיקים שהוצגו בפני מר נסים מחלישים את הגנת המבקשת.

סיכומו של דבר, אני סבורה כי התגלתה הגנה אפשרית כנגד התביעה המצדיקה מתן רשות להתגונן וכי איזון האינטרסים בין הצדדים, נוכח מחדלה של המבקשת להגיש ההתנגדות במועד ולאור החלשות טענת ההגנה, יהיה בדרך של חיוב בהוצאות והתניית מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית.

אשר על כן אני מורה כי המועד להגשת ההתנגדות יוארך ותינתן למבקשת רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והפקדת סך של 10,000 ₪ בתיק בית המשפט בתוך 30 ימים מהיום.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר הראל חנין, מנהל בנתבעת ושל עו"ד ויקטור פישר, המייצג את המפעילה של כביש 6 חוצה צפון בהליכי הוצאה לפועל.

עם זאת, אין די בסמכות העקרונית.

הנתבעת בעניינינו לא הוכיחה כי השקיעה מאמצים על מנת לאתר את התובע או כל פעולה אחרת טרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

אתמקד לפיכך בטענות התובע ביחס להתנהלות הנתבעת בכל הנוגע לגביית החוב – יידוע התובע על דבר קיומו של החוב, וכן פתיחת תיק ההוצאה לפועל בגין החוב הנטען.

המען להמצאת החשבונות לחייב רגיל הוא "מענו הרשום ברשומי רשות הרשוי" (סעיף 6 לתקנות הנ"ל).

טענתו מתמצית בטענה "לא קבלתי", וברי כי בטענה זו לבדה אין כדי לסתור את החזקה הקבועה בתקנות (לא כל שכן, מקום בו קיימת ראיה פוזיטיבית כי דבר הדואר הרשום נימסר לנמען).

אף לא הוכח כי החובה ליצור קשר טלפוני עם החייב – ישימה או אפשרית.

ר' בהקשר זה גם רע"א (מחוזי-חיפה) 6308-03-22 ני' נ' 6 חוצה צפון בע"מ (25.5.22), שם נקבע כי: "רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו היתייחס לכל הטענות שהועלו על ידי המבקשת וקבע כראוי כי גם אם למבקשת יש רק חוב זעום כלפי המשיבה, זו יכולה לנקוט בהליכי גבייה בהוצאה לפועל כנגד המבקשת". אני דוחה אף את טענת התובע, לפיה הנתבעת הפעילה בחוסר תום לב את הסמכות המוקנית לה בחוק.

...

סוף דבר – התובע לא הוכיח כי התקיים מי מיסודות עוולת הרשלנות.

כפועל יוצא של קביעה זו - התביעה נדחית.

בנסיבות אלו, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.