המצאה כדין לתאגיד תקנות סד"א החדשות

יצוין כי הדרישה לקבלת היתר להמצאת כתבי טענות מחוץ לתחום בוטלה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, כך שכיום בעל דין רשאי להמציא כתבי טענות מחוץ לתחום המדינה אם הוא עומד בתנאי תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).

המשיבים אף כופרים בטענה שלא הוכח כי בקשות האישור הומצאו כדין ל-LG, תוך שהדגישו כי החלטות הרשמת מבוססות על ממצא עובדתי, והוא שכתבי הטענות הומצאו לבאי-כוחה של LG כנדרש בתקנה 477 לתקנות הישנות, שלפיה "דיה ההמצאה למורשה". נטען כי אין פסול בביסוס היתר המצאה לפי תקנה 500(10) לתקנות הישנות על הסדר המצאה שנעשה עם נתבע זר אחר, ומדובר במתוה שהוכר בהליכים דומים; וביחס לשיקולים שהובילו להסדרים, הודגש כי LG לא זכתה להטבות דיוניות פסולות.

עם זאת, דומה כי הגישה הרווחת כיום בפסיקה היא שונה, ולפיה גם בנסיבות אלה יש להחיל את אמות המידה החלות על ערעור ב"גילגול שלישי", כך שרשות ערעור תנתן מקום שהבקשה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך או שמתן רשות ערעור נידרש על מנת למנוע עוות דין (ראו מני רבים: רע"א 1270/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (6.5.2021); רע"א 5755/19 דור נ' מי לוד – תאגיד המים והביוב של לוד, פסקה 2 (5.12.2019); רע"א 7820/17 Booking.com B.V נ' חוטה, פסקה 9 (2.11.2017); רע"א 9618/16 אפללו נ' גאידמק, פסקה 5 (3.1.2017); רע"א 4330/15 להט נ' קוברסקי, פסקה 8 (9.12.2015)).

...

המשיבים ניסו להמציא את כתבי הטענות לפי תקנה 500(7) לתקנות הישנות, שקבעה כי בית משפט רשאי להתיר המצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה". תחילה ניתנו בבקשות האישור היתרי המצאה כאמור, אך חלק מהחברות הזרות עתרו לביטולם, ובסופו של דבר היתכנות ההמצאה מכוח תקנה 500(7) לתקנות הישנות נשללה בהסכמת המשיבים לנוכח פסיקת בית משפט זה בהליך אחר (רע"א 925/17 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר) נ' AU Optronic Corporation (31.7.2017)).

המשיבים טוענים שיש לדחות את בקשת רשות הערעור כבר מהטעם שפיליפס פעלה בניגוד לתקנה 424 לתקנות הישנות, ונמנעה מלצרף את LG כמשיבה בהליך על אף שהאחרונה צורפה כמשיבה בבקשות לביטול היתר המצאה.

אין בידי לקבל טענה זו. תקנה 500(10) לתקנות הישנות אמנם דורשת שההמצאה לנתבע הראשון תתבצע בתחום המדינה, אולם אין משמעות הדבר שנדרשת זיקה טריטוריאלית שלו למדינה (ראו גם: קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 129 (2000)).

יצוין כי אמנם בינתיים נכנסו לתוקף התקנות החדשות; אך גם במסגרתן, ואף שלכתחילה לא נדרש עוד היתר לצורך המצאה מחוץ לתחום, גם כיום נתונה לבית משפט סמכות להורות "שבנסיבות העניין" שלפניו אין לאפשר את המצאת כתבי הטענות מחוץ לתחום המדינה (תקנה 167(ב) לתקנות החדשות).

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

ואולם, גם לאחר שמיעת טענותיה של הנתבעת לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטתי שלפיה המצאת כתב התביעה לנתבעת באמצעות חברת בוקינג ישראל הנה המצאה כדין, ולהלן נימוקי: תקנה 163(ג) לתקנות החדשות, המסדירה את הליכי ההמצאה לתובע אשר נמצא בחו"ל, קובעת כך: ביצוע ההמצאה 163.

] (ג) התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו. בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בעיניין תרו (רע"א 3774/22 תרו תעשיה רוקחית בע"מ נ' הייט (25.10.2022) נדונה שאלת ההמצאה לפי תקנה זו, ונקבע כי יש לפרש את התקנה לעיל באופן ממוקד, נוכח הקניית הסמכות אשר נובעת מעצם ביצוע ההמצאה: "...בשלושת העניינים הללו, טיב הקשר, תחומי הקשר ומשך הקשר, מצא מחוקק המשנה לדייק ולמקד את הדרישה: לא כל מנהל או מורשה, אלא נציג מטעמו של הנתבע הזר; לא כל מי שעוסק בניהול אותו עסק או עבודה בתחומי ישראל, אלא רק מי שהוא מייצגו של הנתבע הזר בקשר לענייניו בישראל; לא די בכך שהקשר מיתקיים באופן רגעי בהווה, אלא עליו להיות קשר מתמשך. חידוד זה של הדרישות יש לקרוא יחד עם תקנה 158(א) לתקסד"א החדשות, אשר אין לה מקבילה בתקסד"א הישנות. הוראה זו מלמדת כי לנגד עיני מחוקק המשנה עמדה לא רק תכלית היידוע, אלא גם תכלית רכישת הסמכות, וזאת בהנתן השמוש התכוף שנעשה בהסדר בו עסקינן לצורך המצאת כתב הטענות הראשון המוגש. השילוב בין הדברים מעמיד אותנו על הצורך לפרש את תקנה 163(ג) לתקסד"א החדשות בזהירות, תוך מתן משקל הולם לא רק לפסיקה המרחיבה שעסקה בפרשנות תקנה 482(א) לתקסד"א הישנות, אלא גם לשאלה אם מתקיימים בעניינינו התנאים הממוקדים יותר שנקבעו בתקנה 163(ג) לתקסד"א החדשות, באופן המבטיח כי הכרה באפשרות של המצאה לנציג תגשים לא רק את תכלית היידוע, אלא גם את תכלית רכישת הסמכות על דרך של נוכחות קונסטרוקטיבית בישראל.

המקרה שלפניי אף איננו מצדיק בחינה מעמיקה שכזו, מאחר שהוא מקרה קל, בו תאגיד ענק בנלאומי, המשווק את שירותיו באופן ממוקד לשוק הישראלי, מבקש למנוע מהמוני לקוחותיו הישראלים, שמרביתם הם עוסקים זעירים או צרכנים, להתדיין בבתי המשפט בישראל על פי הדין הישראלי.

...

טענתה של הנתבעת בדבר הסרת אחריות גורפת בכל האמור למידע המפורסם בה – אינה מקובלת עלי מכל הטעמים המשפטיים אשר פורטו לעיל בהרחבה ושמכך אני קובעת כי הנתבעת התרשלה בכך שלא מנעה את הצגת המידע הלקוי באתר, ומשכך נושאת באחריות לנזקיהן של התובעות בכל האמור לעגמת הנפש אשר נגרמה להן כתוצאה מביטול הזמנתן על ידי המלון.

סוף דבר מכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, באופן בו הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות פיצוי בגין 2,000 ש"ח בגין עגמת הנפש אשר נגרמה להן.

נוכח האמור לעיל, ובאופן חריג, תשלם הנתבעת לתובעת 1 בלבד הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

השאלה המשפטית העומדת לפנינו היא האם המצאה באמצעות חברת אם ישראלית (דהיינו, חברת אם שהתאגדה בישראל) לחברת בת זרה שלה (דהיינו, חברת בת של חברת האם הישראלית, אשר היתאגדה מחוץ לישראל, ולא נרשמה כחברת חוץ לפי סעיף 346 לחוק החברות), מהוה המצאה כדין על פי תקנה 163(ג) לתקסד"א, וזאת גם אם לחברת הבת הזרה אין כל פעילות בישראל.

המצאה למורשה אשר מונה על ידי הנתבע והמצאה לעורך דין (על פי תקנה 163(א) לתקסד"א החדשות ותקנות 478-477 לתקסד"א הישנות) הן שתי דרכי המצאה כאלו, המתאימות לא רק לנתבע שהוא אדם בשר ודם אלא גם לנתבע שהנו תאגיד זר, הנתפס בעיני הדין כמי שנוכח בישראל באמצעות המורשה או עורך הדין, שהם בגדר זרועו הארוכה.

...

בשל חשיבותן של שאלות אלו, החלטנו להכריע בבקשה במותב תלתא.

ואולם, מכל הטעמים שהובאו לעיל, אני סבור כי הבחינה שערך בית המשפט קמא איננה מספיקה להכרעה בדבר תוקפה של המצאה לנציג על פי תקנה זו, שכן אין בה כדי ללמד על עמידה במכלול התנאים שמציב סעיף 163(ג) לתקסד"א על פי לשונו, תנאים שנועדו להבטיח שהוגשמה גם תכלית רכישת הסמכות, העומדת אף היא ביסוד התקנה, ככל שמדובר בהמצאת כתב הטענות הראשון.

ואולם בקשה זו לא נבחנה כלל בהחלטה מושא ההליך שלפנינו, ולפיכך אין מנוס מלהשיב את התיק לבית המשפט קמא על מנת שישלים את אשר החסיר.

נוכח כל האמור, לו תישמע דעתי, הערעור יתקבל, כך שהתיק יוחזר למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי לדיון בבקשתם החלופית של המשיבים – המצאה לפי תקנות 167-166 לתקסד"א החדשות.

האם לצורך המצאת כתב בית דין לנמען כדין, בדרך של הנחת המסמך בפתח כתובת מגוריו, די בכך שמדובר בכתובתו הרשומה במירשם האוכלוסין, או שנידרש גם לבדוק אם מדובר בכתובת מגוריו בפועל? מהם העקרונות הכלליים שחלים בעיניין זה, ומה עולה מהתקנות החדשות? לפניי בקשה מטעם התובעת למתן פסק דין נגד הנתבע בהיעדר הגנה, בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או התקנות החדשות).

מכל מה שכבר הוסבר לעיל, לרבות העקרונות הכלליים שחולשים על נושא ההמצאה, עולה שאת המונחים "ביתו או עסקו" של הנמען יש לפרש כך שמדובר ככל האפשר במקום מגוריו בפועל או במקום עסקו בפועל [הערה: אינני מתייחס בהקשר זה לעסק שהוא תאגיד, שלגביו הוסדרה ההמצאה לכתובתו הרשומה בהוראה מיוחדת - תקנה 163(ה)].

...

הגם שבפרקטיקה השתרשו במשך השנים מנהגים מקלים שונים להמצאת כתבי בית דין במקרים שבהם השליח לא פוגש את הנמען, אני סבור כי מחובתם של כל המעורבים - בעלי דין (בעיקר תובעים), עורכי דינם, השליחים מטעמם, ואף בתי המשפט - לפעול בעניין זה לפי הוראות התקנות, וכן לפי עקרונות חוקתיים ודיוניים כלליים, ולא לפי מנהגים מקלים שאינם תואמים את הדין ושעלולים לגרום עוול ממשי לנמענים.

אף היא נחשבת לכאורה ל"מסירה אישית" בהתאם לכותרת תקנת המשנה, אולם ברור שמדובר במסירה שעלולה להיות לא אישית, וייתכן שבסופו של דבר לא תגיע בפועל לידיעת הנמען.

לאור האמור, אני דוחה את בקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה על יסוד ההמצאה שביצעה.

אין אם כן די בכך שהנתבע יודע את תוכנו של כתב התביעה, אלא רק המצאה כדין היא זו המקנה לבית המשפט סמכות (ראו: עידו באום ואסף טבקה "המצאת כתב הטענות הראשון: עליית ההמצאה, ירידת הידיעה ומעמד הבכורה של עורך הדין בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות", משפטים על אתר יג 156, 163; סיליה וסרשטיין פסברג משפט בנלאומי פרטי כרך א 368 (2013)).

יצוין כי חרף השוני במינוח, הושמעה בפסיקה ובספרות הדיעה כי המבחן של "אותו עניין" נועד לשמש למטרה הדומה לזו של "אותו עסק או אותה עבודה" כלשון תקנה 482(א) לתקנות הישנות – להעניק סעד לתושבי המדינה שניזוקו על-ידי תאגיד המצוי מחוץ לישראל אך יש לו נציגות בתחומי המדינה (ראו: עניין נענה (שניתן לאחר פסק-הדין בעיניין תרו), בפיסקה 26).

...

גם אם למיקרוסופט ישראל אין סמכות לעסוק בכל אלה אלא למיקרוסופט קורפוריישן בלבד, הדבר אינו שולל את המסקנה לפיה מיקרוסופט ישראל היא נציגה של מיקרוסופט קורפוריישן ביחס ל"עניין" נושא התביעה, כפי שהוא הוגדר לעיל.

לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי המבקשת הוכיחה כי מיקרוסופט ישראל מייצגת את מיקרוסופט קורפוריישן בישראל בקשר עם ה"עניין" נושא התביעה.

משמצאתי כי ההמצאה בוצעה כדין, אני סבורה כי יש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי כך שידון בבקשה לסעד זמני לגופה.