המצאה כדין לנתבעת זרה בבריטניה

שם טענה, כי מן התגובה עולה בבירור כי אכן התובעים ניסו לבצע מעקף של הוראות הדין בעיניין המצאת כתב התביעה לנתבעת הזרה, מבלי שנעשה כלל ניסיון להמציא לה את כתב התביעה כדין, ולהעמיד את המבקשת ואת בית המשפט לפני עובדה מוגמרת כי החברה הבריטית כבר מוכפפת לסמכותו של בית המשפט.

...

אני סבורה כי התובעים לא ביססו כלל ועיקר את טענתם להיותה של אבוט מורשה של המבקשת , באופן המכשיר מסירת כתב התביעה לידיה על פי הוראות התקנה 482 לתסד"א תשמ"ד -1984.

אך אני סבורה כחי בכך לא סגי.

סיכום: מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן: אבוט הנתבעת 1, אינה מהווה מורשה בהנהלת עסקים כמובנו של ביטוי זה בתקנה 482 לתסד"א תשמ"ד-1984, לצורך מסירת כתבי בי-דין לידי המבקשת/הנתבעת 2.

מר אמיר מזרוח (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד Bloomberg L.P, שותפות מוגבלת הרשומה במדינת דלוור, ארצות הברית (להלן – הנתבעת 1); Bloomberg L.P, חברה הרשומה בבריטניה (להלן – הנתבעת 2); ובי.אף.אם מחקר פינאנסי בע"מ (להלן – הנתבעת 3), שלוחה ישראלית של Bloomberg, בטענה כי הנתבעות, הנמנות על התאגיד הרב לאומי Bloomberg, ביצעו מחדלים בכל הנוגע לגיוסו לעבודה לתפקיד ראש השלוחה של Bloomberg בישראל, שגרמו לו לנזקים כבדים שבגינם זכאי לפצוי כספי.

חזקה על בעל דין ישראלי שמקבל המצאה של כתבי בי-דין נגד נתבע זר, שלטענתו הוא לא קשור אליו, שיחזיר את כתב הבי-דין באופן מידי לשולח או לבית המשפט בו מיתנהל ההליך.

משכך הנתבעת 3 היא נציגת הנתבעות 1 ו-2 בישראל והמצאת כתב התביעה לנתבעות 1 ו-2 באמצעות הנתבעת 3 נעשתה כדין.

...

משכך אני סבורה כי הנתבעת 3 משמשת נציגה מטעמן של הנתבעות 1 ו-2, שמייצגת אותן באופן קבוע בקשר לענייניהן בישראל.

לסיכום דין הבקשה של הנתבעת 3 להידחות.

הרלוואנטיות לענייננו הן טענות התובע כי הנתבעים 1-2 נטלו הלוואות שלא כדין מהתובע והשתמשו בכספים שלא בהתאם לאמור בהסכם ההלוואה, בין השנים 2006-2016, תוך שהם מעבירים את הכספים לחשבונה של הנתבעת 4 (חברה זרה) בבנק דיסקונט (כאמור, הנתבע 3), דרך קפריסין.

ביום 26.03.2021 (בקשה 24) הגיש התובע בקשה במסגרתה התבקש בית המשפט להתיר המצאה מחוץ לתחום ביחס לנתבעים 1-2, 5 על פי הוראת סעיף 5(1)(b) לאמנת האג בדבר המצאה בחו"ל של כתבי בי דין (הדרך המוסדרת בדין האוקראיני להמצאת כתבי בי דין בהליכים מקומיים לנתבעים זרים), באמצעות פירסום מודעות בעתון יומי בעל תפוצה ארצית באוקראינה.

התביעה באנגליה; בדצמבר 2017 התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים 1-2 וחברות שנוסדו בבריטניה או באיי הבתולה הבריטיים שבבעלות או תחת שליטת הנתבעים 1-2.

...

לסיכומו של פרק זה, נוכח כל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין התובע לנתבעים 1-2.

התיישנות; סבורני כי טענת ההתיישנות נדונה לא מעט במסגרת החלטות קודמות הן בבקשה לסילוק על הסף והן בהחלטת בית המשפט העליון בערעור, כך שטענה זו לא עומדת לנתבעים במסגרת בקשה מקדמית עוד יותר מבקשה להיתר המצאה.

סוף דבר; לאור האמור אני קובעת: המסירה לנתבעים בישראל – אינה מסירה בהתאם לתקנות ולפיכך לא יכולה להיחשב כמסירה כדין.

השאלה העומדת להכרעה במסגרת ההליך הנוכחי היא האם נעשתה המצאה כדין בארץ לנתבעת 2, חברה שמקום מושבה בבריטניה.

נטל זה יהיה כבד באופן מיוחד כאשר מדובר בהמצאה של כתב טענות ראשון, ובפרט כאשר מדובר בהמצאה שמבוקש לראות בה המצאה לעורך דין זר, ועל ידי כך לרכוש באמצעותה סמכות שיפוט בינלאומית על נתבע זר. כאשר מדובר בהמצאה של כתב טענות ראשון, הרי שאחת ממטרות ההמצאה היא להחיל על הנתבע את מרות בית המשפט (תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; ראו, רע"א 3774/22 תרו תעשייה רוקחית בע"מ נ' הייט, פסקות 13-12 לפסק דינו של השופט גרוסקופף (25.10.2022) ("עניין תרו"); רע"א 4625/22 יעקב נ' כץ, פסקה 11 לפסק דינו של השופט סולברג (10.1.2023)).

...

העובדה שלא הוכח שמשרד Kennedys הוסמך במפורש לייצג את הנתבעת 2 בהליך משפטי או לקבל בשמה כתבי טענות, אין בה כדי לגרוע ממסקנה זו (ראו, עניין יוחימק; רע"א 1947/91‏ שטיין‎ ‎נ' כץ, פ''ד מה(4) 705 (1991)).

כך, למשל, אם תתקבל גישת התובעות והמצאה לקנדיז ישראל תוכר כהמצאה למשרד Kennedys בלונדון, המסקנה תהיה שניתן לבצע המצאה בישראל לכל לקוח של Kennedys ולרכוש על ידי כך סמכות שיפוט לבית המשפט הישראלי, גם אם בעלי הדין והסכסוך כלל אינם קשורים לישראל (אלא אם כן נכללה הגבלה בייפוי הכוח שניתן ל-Kennedys).

גם הפרסומים של Kennedys הנזכרים לעיל, המציגים את קנדיז ישראל בתור "המשרד שלנו בישראל" וכדומה, אינם מביאים לשינוי המסקנה האמורה.

הנתבע ממשיך וטוען שעל פי הדין הישראלי לא ניתן להקנות סמכות על נתבע באמצעות הותרת מסמכים בכתובת שידוע שהיא אינה כתובתו ובמדינה שידוע שהוא אינו נמצא בה כלל מזה זמן, שכן הכרה בהמצאה כזו תסכל את מטרתם המרכזית של דיני ההמצאה, תיפגע אנושות הזכותו הדיונית הבסיסית של הנתבע להיתגונן ולקבל את יומו בבית המשפט ותסתור את תקנת הציבור, בפרט כשהנתבע הוא אזרח זר וההמצאה מבקשת להסיג את תחומיה של מדינה אחרת.

לענייננו חשוב, שהתובעים ביקשו וקיבלו היתר המצאה לבצוע במסירה אישית באמצעות חברת שליחויות, בהסתמך על כתובת הנתבע בבריטניה, מתוך הנחה ברורה שהנתבע מתגורר במקום, ועל אף שהסתברו להם עובדות אחרות, שאולי הצדיקו לטעמם לשנות את דרך ההמצאה, הם לא פנו לבית המשפט בעיניין ולא ביקשו לקבל הוראות, לשנות את דרך ההמצאה ואף לא ראו לעדכן בעובדות שהתבררו להם.

גישה זו קיבלה חזוק לאחר התקנת סדר הדין האזרחי, שעה שבתקנה 158(ב) נקבע במפורש שלא די בכך שהנתבע מודע, כעניין שבעובדה לכך שהוגש "כתב הטענות הראשון", אלא שבכדי שנראה אותו כמי "שיודע את תוכנו של מיסמך", נידרש שההמצאה התבצעה כדין "לפי תקנות אלה". בכך הבהיר מחוקק המשנה שבכל הנוגע להגשת כתב הטענות הפותח את ההליך עדיף 'כלל ההמצאה' על 'כלל הידיעה'.

...

מכל מקום, לא שוכנעתי שכאשר הנתבע עזב את מגוריו באנגליה, מבלי יכולת או כוונה לחזור בזמן הקרוב, ניתן להכיר בכתובת בעבר ככתובת ידועה אחרונה.

בעניין קווי אשראי נקבע שמסקנה דומה מתבקשת מקריאת האמנה מתוכה, ולא ניתן להסתפק תמיד בטענה לפיה דרך ההמצאה באמצעות הרשויות המרכזיות מסורבלת, וכי די בכך שהנמען הזר ידע על ההליך וקיבל לידיו את כתבי-בית-הדין שהוגשו במסגרתו.

סוף דבר אחר האמור לעיל, אין מנוס אלא לקבוע, שלא עלה בידי התובעים להוכיח שבוצעה המצאה כדין, שכן המצאה לבעל דין בבית ובמדינה שאינו מתגורר בהם עוד, אינה יכולה לעמוד בין לפי הדין הבריטי ובין לפי הדין הישראלי.