המערער הקים חוליה לביצוע פיגועים בישראל

בבית המשפט העליון רע"ב 6395/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: עבדללה ח'רובה נ ג ד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.9.2015 בעת"א 8055-04-15 שניתן על ידי כבוד השופט י' בן-חמו בשם המבקש: עו"ד עביר בכר בשם המשיבים: עו"ד מוריה פרימן החלטה

כן יצר המערער באקראי קשר עם אדם נוסף, ואף עמו שוחח בדבר מתוים אפשריים לבצוע פיגועים ובדבר הצורך להקים חוליה עצמאית אשר תוציא פיגועים אלו אל הפועל.

...

בנסיבות המקרה שלפניי, אני מוצא כי אין מקום להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים, לפיו המבקש אינו מקיים את התנאים בסעיף 4(ב) וכי אין מקום להסרת המגבלות אשר הוטלו עליו בשלב זה. כן, שוכנעתי כי לא אירע שינוי נסיבות מאז שניתנו ההחלטות הקודמות בסוגיית שילובו של המבקש בהליך טיפולי שיקומי, שיש בו להצדיק החלטה שונה כעת.

משכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לשיטת המשיבה, שגה בית משפט קמא עת קבע, כי יש צורך במסה קריטית של מעשים כדי להרשיע נאשם בעבירה זו. המשיבה הוסיפה וטענה, כי מעשיהם החמורים של המערערים 1, 2 ו-4, לרבות ביצוע עבירות של חטיפה לשם רצח; עבירות בנשק; ניסיון שוד וקשירת קשר לפשע, אשר בוצעו במסגרת מטרת העל של פיגוע המוני בהר הבית, מקימים את יסודות העבירה, הן לשיטתו של הנשיא ברק והן לשיטתו של השופט לוי בעיניין כיאניה.

עוד נטען על ידי המשיבה, כי שגה בית משפט קמא משלא ייחס משקל מספיק לעובדה כי המערערים לא הסתפקו בדיבורים ובקשירת קשר, אלא שמעשיהם התגבשו לכדי עבירות ניסיון; וכי מטרתה הסופית של החוליה הייתה לבצע פיגוע קשה, בו גלום "פוטנציאל סיכון לפגיעה קשה באזרחים חפים מפשע ולהתססת האיזור כולו". עוד הוסיפה וטענה המשיבה, כי העונשים שהושתו על המערערים בבית משפט קמא, אינם נותנים ביטוי לצורך בהרתעת נאשמים פוטנציאליים במקרים דומים – וכי בעבירות מעין אלו, "יש צורך בענישה נוקשה ומחמירה – אשר תשדר מסר חד וברור מפני תיכנון מעשי טירור המכוונים כלפי אזרחים בישראל". לאחר שבחנתי את מיתחמי הענישה ואת גזרי הדין שנקבעו על ידי בית משפט קמא, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בפנינו, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הערעורים ההדדיים לעניין העונש.

...

עוד נטען על ידי המשיבה, כי שגה בית משפט קמא משלא ייחס משקל מספיק לעובדה כי המערערים לא הסתפקו בדיבורים ובקשירת קשר, אלא שמעשיהם התגבשו לכדי עבירות ניסיון; וכי מטרתה הסופית של החוליה הייתה לבצע פיגוע קשה, בו גלום "פוטנציאל סיכון לפגיעה קשה באזרחים חפים מפשע ולהתססת האזור כולו". עוד הוסיפה וטענה המשיבה, כי העונשים שהושתו על המערערים בבית משפט קמא, אינם נותנים ביטוי לצורך בהרתעת נאשמים פוטנציאליים במקרים דומים – וכי בעבירות מעין אלו, "יש צורך בענישה נוקשה ומחמירה – אשר תשדר מסר חד וברור מפני תכנון מעשי טרור המכוונים כלפי אזרחים בישראל". לאחר שבחנתי את מתחמי הענישה ואת גזרי הדין שנקבעו על ידי בית משפט קמא, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בפנינו, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הערעורים ההדדיים לעניין העונש.

לאור האמור, הנני סבור כי יש לדחות את הערעורים ההדדיים על גזרי הדין שהושתו על המערערים בבית משפט קמא.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי ידחו ערעוריהם של המערערים על הכרעת הדין.

לפי האישום השני, המערער 1 ואדם נוסף בשם יסאר הקימו חוליה צבאית במטרה לבצע באמצעותה פיגוע נגד חיילים ישראליים, והמערער 1 גייס לחוליה את המערערים 3-2.

...

לפי האישום השלישי, המערער 1 נעתר לבקשתו של אחר לתקן עבורו נשק, ויחד עם המערער 3 אסף את הנשק והחביאו בביתו.

בנוסף, במסגרת האישום הרביעי, המערער 2 הורשע בקשירת קשר לרכישת נשק, לאחר שנעתר להצעה שקיבל, ואשר לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, לרכוש נשק עם אדם נוסף בסכום כולל של 20,000 ₪.

דיון והכרעה דין הערעור להידחות, למעט לעניין המערער 2.

לאור כל האמור, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור ביחס למערערים 1 ו-3, ולקבלו ביחס למערער 2 במובן זה שעונשו יועמד על 5 שנות מאסר.

נימוקי העתירה · העבירות אותן ביצע העותר, נעברו במסגרת חוליית טירור "עצמאית" שהוקמה על ידי השותפים לעבירה, בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" ולא במסגרת אחד הארגונים הקיימים.

כפי שעולה מכתב האישום המתוקן, מיגזר הדין של הערכאה הדיונית ומפסק הדין מיום 5/2/12 של בית המשפט העליון בע"פ 7430/10,7501/10, 7509/10, יצר הנאשם 1 – עבדללה, יליד 1989, קשר עם אדם ששמו אבו קאסם, הם שוחחו על המצב ברצועת עזה והסכימו כי יש להגיב לפעולות צה"ל בדרך של ביצוע פיגועים נגד ישראל.

בית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש, תוך שהוא דוחה את טענת ב"כ הנאשמים כי שיקולים שונים, גילם הצעיר של הנאשמים, העידר עבר פלילי, קבלת האחריות והודאה במסגרת עסקת טיעון, יש בהם כדי להצדיק היתערבות והפחתת העונש שנגזר עליהם.

...

כתב התשובה המשיבה סבורה כי דין העתירה להידחות.

נראה לי כי ככל שהמעורבות של האסיר בעבירות הביטחוניות הינה ממשית ועמוקה יותר, מהווה הדבר אינדיקציה לעומק האידיאולוגיה, וככל שהאידיאולוגיה עמוקה יותר, כך הנטל המוטל על האסיר להוכיח כי שינה את דרכיו, הינו נטל גדול יותר.

אשר על כן, העתירה נדחית.

לעניין חומרת העבירות הביטחוניות המבוצעות באנטרנט, יפה כוחם של דבריו הבאים של בית המשפט העליון בע"פ 2791/13 פלוני נ' מדינת ישראל (03/02/14): "יש להכיר בכך שכיום עבירות מסוג זה נעשות גם תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים, ובראשם האנטרנט (ראו למשל: ע"פ 4682/11 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], (9.1.2012)). לא ניתן להתייחס לעבירות אלה תוך הקלת ראש רק בשל כך שנעברו בעולם הווירטואלי לכאורה. עבירות בעולם הווירטואלי עלולות להיתממש לכלל עבירות ופגיעות בנפש בעולם האמתי. בכל אופן, אנו סבורים כי במקרה זה אין לייחס משמעות מיוחדת לערוץ שבו היתקיימה התיקשורת. מה לנו אם הקשר היתקיים באמצעות רשת חברתית, דואר אלקטרוני או טלפון. לא מתכונת הפעולה – וירטואלית או לא – היא הקובעת, אלא אופיים של המעשים לגופם. בהקשר זה, כשמהות העבירה היא יצירת תיקשורת עם גורמים עוינים, המדיום איננו מעלה ואיננו מוריד. יצירת הקשר עם אותו סוכן חוץ המשויך לאירגון טירור, להטפה לג'יהאד ותכנון של הקמת חולייה צבאית אשר תפעל ברצועת עזה אשר תשים לה למטרה לפגוע בחיילי צה"ל ולבצע פגועים צבאיים פוגעת בבטחונה של מדינת ישראל, בערכים של קדושת החיים של אזרחי מידת ישראל וחייליה וחותרת תחת ריבונותו ושלימותה של מדינת ישראל". במסגרת סקירת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות לאלו שבפנינו, תובא הפסיקה הבאה: · בע"פ 6356/16 אימאן כנג'ו נ' מדינת ישראל (11/12/2016) בית המשפט העליון דחה את העירעור על עונשה של המערערת, 22 חודשי מאסר בפועל, לאחר שהורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מגע עם סוכן חוץ וניסיון ליציאה שלא כדין לפי החוק למניעת הסתננות.

...

סופו של דבר נתפס על ידי שלטונות טורקיה וגורש לישראל.

לאחר שסקרתי את הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות על ידי הנאשם וכן סקרתי את נסיבות ביצוען ואת מדיניות הענישה הנהוגה הגעתי לכלל מסקנה, כדלקמן: מתחם העונש ההולם בגין האישום הראשון נע בין עונש של 12 חודשי מאסר בפועל לבין עונש של 30 חודשי מאסר בפועל ומתחם העונש ההולם בגין האישום השני נע בין עונש של 5 חודשי מאסר בפועל לבין עונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

בסיכומו של דבר ולאחר שנתתי דעתי לטעמים לקולה הנ"ל, אני דנה את הנאשם כדלקמן:               · למאסר בפועל לתקופה של 13 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (מיום 10/12/18 עד ליום 27/1/19).