המעמד המשפטי של קרקעות ברמת הגולן

עוד ציין בית המשפט, כי מסקנה זו מתחזקת נוכח מעמדה של המדינה כתובעת בהליך, וזאת מכוח הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". בהמשך לכך, דחה בית המשפט את טענת המערערת, לפיה סעיף 3 לחוק נכסי המדינה יוצר הן חזקה שבדין, הן חזקה עובדתית בדבר זכותה לבעלות על קרקעות, וכי על הטוען אחרת מוטל הנטל לסתור זאת.

כן מפנה המדינה לסעיף 138 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הקובע כי "מקרקעין שעדיין אינם רשומים בפנקסי המקרקעין ואשר הממונה על המירשם, אחרי בירור עם האפוטרופוס הכללי, אישר שהם ללא בעלים, יירשמו על שם המדינה, אולם אין בכך כדי למנוע מכל אדם לתבוע זכות בהם ולבקש תיקון הרישום". לטענת המדינה, סעיף זה, המאפשר לה לרשום קרקע על שמה אף בלא צורך לפנות לבית המשפט, מחזק את עמדתה המהותית באשר לבררת המחדל המוענקת לה ביחס לקרקעות שברמת הגולן.

בהליך ההסדר בישראל נערך מפוי מדויק של הקרקעות בחלוקה לגושים ולחלקות, ולאחר מכן נערכת חקירה משפטית של הזכויות בכל חלקה; זאת, בין היתר, תוך פירסום ברבים, המזמין פניה של טועני זכויות לברר את טענותיהם.

...

עוד ציין בית המשפט, כי מסקנה זו מתחזקת נוכח מעמדה של המדינה כתובעת בהליך, וזאת מכוח הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". בהמשך לכך, דחה בית המשפט את טענת המערערת, לפיה סעיף 3 לחוק נכסי המדינה יוצר הן חזקה שבדין, הן חזקה עובדתית בדבר זכותה לבעלות על קרקעות, וכי על הטוען אחרת מוטל הנטל לסתור זאת.

לבסוף, בעניין ע"א 1455/14 דין הערעור שונה.

כללם של דברים לסיכום, ההליכים בהם בחרה המדינה לנקוט בענייננו אפשריים משפטית, אך כפי שציינו מעלה, אין ספק כי היה עדיף אילו בחרה המדינה לנקוט בהליך המסודר של הסדר.

נקודת המוצא של הסעיף היא, שאין לנכס המקרקעין בעלים, ואז התוצאה היא שהבעלות ניתנת למדינה.

כדי להבין את הרקע להגשת הבקשות כאן, נראה כי נכון לפרט את האמור בכתב התביעה באשר להשתלשלות האירועים, הסיכסוך וטענות המשיבים: ארי היא חברה פרטית אשר הוקמה על ידי ד"ר אברהם מלמד ז"ל לעסוק בייצור חשמל מאנרגיית רוח, ולה חוות טורבינות לייצור חשמל מאנרגית הרוח המצויה על מקרקעין ברמת הגולן שחכרה מרשות מקרקעי ישראל עד ליום 8.9.2039.

בתצהירה מציגה עו"ד הררי את עצמה כדירקטורית באפיווינד, מתארת את השתלשלות ההליכים המשפטיים שננקטו במסגרת התביעה כאן וכופרת במעמדם של מר וויליאם שו וד"ר לארי ניומן כדירקטורים באפיווינד ובארי.

כאן המקום, להוסיף כי לכתב התביעה צורף מיסמך (נספח י"ח) הנחזה להיות פרוטוקול מישיבת דירקטוריון של אפיווניד מיום 8.12.2016, החתום על ידי "קובי שאול", לפיו לכאורה מינו הדירקטורים באפיווינד (אופיר כהן ישר, יעקב שאול ובטי הררי) את עו"ד הררי כיועצת המשפטית של אפיווינד.

...

אכן, במסגרת הליך הביניים כאן, איני קובע מסמרות באשר לזכויות במניות הבכורה, אולם די לי שהגעתי למסקנה לפיה לכאורה הייתה לבי קיי ו/או לגונתר ו/או לטרקס חובה להעביר 334 מניות בכורה ועוד 15 מניות רגילות שהוחזקו בידי מולטיגרין לאפיוונד, כדי לדחות את טענות המבקשים באשר להיותם דירקטורים בארי מטעם גונתר.

עוד טענו המבקשים באשר לשיהוי שלכאורה לוקות ישיבות הדירקטוריון אותן הם תוקפים במסגרת הבקשות כאן, אלא שעם כל הכבוד לא נראה שטענה זו (שנטענה בהרחבה רבה) רלבנטית להליך כאן ומכל מקום נוכח מסקנתי לפיה אין למבקשים מעמד להגיש את הבקשות, אין צורך להידרש לה. כך הוא לגבי טענת המבקשים בעניין הדין הזר החל על התביעה העיקרית, לפי שהדיון כאן הוא בבקשות לסעד זמני שהגישו המבקשים ולא בדיון בתביעה העיקרית.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, בקשות מס' 38 ו – 42, נדחות.

בדיון בבקשה, במעמד שני הצדדים, אשר היתקיים לפניי ביום 06.09.22, הגיעו הצדדים להסדר דיוני וזאת כדלקמן: "מבלי להודות בטענה מטענות שני הצדדים הן בבקשה לסעד זמני, בתגובה והן באמור בכתב התביעה ולצרכי הדיון בבקשה לצוו מניעה זמני בלבד, ובשים לב לעובדה כי המחלוקת בשלב זה היא לגבי בניית קיר התומך והגלישה הנטענת, הגענו להסכמה לפיה הצוו הארעי שניתן ביום 25.8.22 – יצומצם ויחול אך ורק לגבי הקיר התומך, במובן זה שייאסר על המשיבים לבצע כל עבודה בשטח שבין הקיר התומך לשני המבנים.

התובע מוסיף וטוען, כי זהוי המקרקעין ברמת הגולן, שהנם מקרקעין לא מוסדרים כאמור, אינו מתבצע בהתאם למדידה שערך מודד מוסמך וגם לא עפ"י מספר גוש וחלקה, אלא ע"י ציון שמותיהם של בעלי הקרקעות הסובבות את הקרקע הספציפית מושא החיג'ה הספציפית ולעתים בעזרת ציוני דרך למיניהם, לרבות, גדר, מבנה הסטורי ועוד.

אקדים ואציין, כי אני ער לעובדה שמחיקת תביעה על הסף שמורה למקרים קצוניים בלבד ולא בנקל בית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף בשלב מקדמי ובטרם נשמעו טענות הצדדים, אלא שבמקרה דנן, התוצאה אליה הגעתי, בדבר קבלת הבקשה ולמעשה מחיקת התביעה על הסף, אינה נסמכת על טענות עובדתיות שהנן בשלב זה במחלוקת, אלא על טענה משפטית ולפיה ההליך שלפניי אינו ההליך המתאים בנסיבות העניין.

התובע טוען הלכה למעשה שהזכויות בחלקה, בה מצוי המיגרש, הנן משותפות לו, לנתבעים וליתר הבעלים של הקרקעות הסובבות את המיגרש.

...

הנתבעים הגישו כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף, היא הבקשה, מושא החלטתי זו. טענות הנתבעים העדר בעלות על המגרש הנתבעים טוענים, כי לא קיימת הכרעה פוזיטיבית בסוגיית הבעלות ולמעשה קיים ספק, אם התובע הינו הבעלים של המגרש.

סבורני כי אין טעם לדון בתביעה, מקום שבו לא הוגש ההליך הנכון והמתאים וכפי שיפורט בהמשך.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

עוד נטען כי ביום 7.10.19 ניתן היתר בניה למוסד דתי הנמצא בבעלות ובניהול ואחזקת הווקף של עין קניא בשם "סת שעואני". בעל ההיתר המופיע בו הוא "ואקף עין קנייא" והמייצג של הווקף הנו "שייך נביל שעלאן" דבר המדגיש את מעמדו הדתי, החברתי המשפטי והחוקי של הווקף בפני רשויות החוק והמדינה.

בנוסף בהתאם לחוק הסורי ערב מלחמת ששת הימים היו אדמות הווקף ברמת הגולן נתונות לפיקוחו של המימשל הסורי ועל כן מהוים רכוש ממשלתי או רכוש נטוש או לחילופי חילופין נכס נפקד וכל אלה נתונים כיום לבעלות מ"י. נטען כי התובעים לא הצביעו כי המקרקעין נוהלו בידי הווקף או הוואכיל שלו ולא הראו רציפות במינוי וואכילים לווקף התובע וכן לנציג התובע בשמו.

יחד עם זאת בחיג'ה צוין כי הגבול המערבי הנו עד "גבולותיה הידועים" של "אדמות עין קניא". במקרה דנן לא הוברר והוגדר מהן אותן "אדמות עין קניא", האם מדובר באדמות הכפר עצמו? האם מדובר באדמות החקלאיות? עד איפה הגיעו "גבולותיה הידועים" של אדמות עין קניא? אלא שיש לזכור כי על התובע להוכיח את תביעתו לפי מאזן ההסתברויות הרגיל קרי מעל 51% ולא מעבר לכך.

...

סעיף 3 הנ"ל קובע כי: " נכס מקרקעין המצוי בישראל, ואין לו בעל, הוא נכס מדינת ישראל מיום היותו לנכס ללא בעל או מיום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), הכל לפי התאריך המאוחר יותר." משהוכחה טענת הווקף לבעלות מכל הנימוקים המפורטים לעיל, נדחית זכותה השיורית של המדינה, ותביעתה ממקור (שיורי) זה. טרם סיום, בתצהירה של הגב' מיטל אטקין (בסע' 11 לנ/5) נטען כי עקב טעות במפות ההסדר, תוואי נחל סער לא סומן כנדרש ולמעשה חלקות סופיות 1 ו-4 בגוש 203024 היו צריכות להירשם כחלקות נפרדות שהינן מקרקעי יעוד – נחל אכזב.

לסיכום: תביעת הווקף מתקבלת.

תביעת המדינה נדחית.

לגופה של סוגיה זו, נטען כי חוק נכסי נפקדים אינו חל על אדמות רמה"ג אלא בגיזרה מצומצמת, אשר מסקירת החקיקה בעיניין אדמות רמת הגולן והסכמים שנעשו לאורך השנים עולה כי חוק נכסי נפקדים חל על נכסים שהוגדרו "נכסים נטושים". המנוח הוא בעלי הקרקע, מעולם לא עזב את אדמותיו ואת האיזור ולא הוכרז "נפקד", די בכך כדי לשלול את תחולת חוק נכסי נפקדים במקרה דנן.

בהתאם לחוק, האנ"ן ניכנס בנעליהם מיום שהופך הנכס לנפקד ועל כן חלקיהם בעזבון המנוח צריך להיות מוקנה לו. מבוקש להבהיר בצו בהערה מי אותם יורשים נפקדים, כדי להבטיח שלאנ"ן יהיה מעמד בכל הליך שיתקיים שעניינו העזבון או זכויות מכוחו.

כאמור אינני מקבל טענה זו ועל כן חלקו של היורש XXXX יוקנה לאנ"ן. ביחס לשני יורשי יורשים - XXXX (בנו של XXX) ו-XXXX נכדו של המנוח (בנו של XXXX) נטען כי אותם יורשים המתגוררים בסוריה או בגרמניה אינם "נפקדים" אלא "נעדרים". טענה זו, שלא ברור על איזה מסד עובדתי או משפטי היא נשענת, אינה יכולה להועיל למבקש.

...

עיקר טענות המשיב 2 – האפוטרופוס לנכסי נפקדים עמדת האנ"ן היא כי יש לדחות את הבקשה למינוי מנהל עיזבון זמני נוכח השלב בו מצוי ההליך לקיום צוואת המנוח, המייתר את הצורך במנהל עיזבון זמני.

תחילה ייאמר לעניין זה, כי אף שמבחינה פרוצדורלית הצדק עם המשיבים שכן מדובר בשתי בקשות נפרדות, מאחר שממילא גם מבחינה מהותית אינני סבור כי יש מקום למינוי מנהל עיזבון זמני או קבוע אין צורך להידרש לטענה זו. סבור אני שלא מתקיימים התנאים למתן סעד זמני של מינוי מנהל עיזבון זמני, ולא מינוי מנהל עיזבון קבוע.

כאמור אינני מקבל טענה זו ועל כן חלקו של היורש XXXX יוקנה לאנ"ן. ביחס לשני יורשי יורשים - XXXX (בנו של XXX) ו-XXXX נכדו של המנוח (בנו של XXXX) נטען כי אותם יורשים המתגוררים בסוריה או בגרמניה אינם "נפקדים" אלא "נעדרים". טענה זו, שלא ברור על איזה מסד עובדתי או משפטי היא נשענת, אינה יכולה להועיל למבקש.

אני דוחה את טענת המבקש.

מאחר וברמת הגולן חל משפט מדינת ישראל, פשיטא שהחוק חל בו. גם לגופו של ענין מקובלת עלי טענת ב"כ האנ"ן, כי בין השנים 1967 ועד שנת 1981 השנה בה חוקק חוק רמת הגולן, ניתנה התייחסות של המחוקק, אומנם אז באמצעות משטר צבאי וצו של מפקד האזור, בדבר נכסים נטושים שבעליהם עזבו את האזור.

בהמשך, לאחר שחוקק חוק רמת הגולן ותוקנו תקנות מכוחו, נקבע כי הנכסים הנטושים, כהגדרתם בצו מפקד האזור, יוקנו לאנ"ן. כך שגם מבחינה אבולוציונית, דינם של אותם נכסים, שהיו בתחילה בחזקת הממונה על הנכסים הנטושים, להגיע לחזקתו של האנ"ן. סוף דבר: הבקשה למינוי מנהל עיזבון נדחית.

אני מורה על קיום צוואת המנוח XXXX מיום 8.1.1976, כאשר בצו יצוינו העובדות הבאות: חלקו של היורש XXXX, בנו של המנוח, שהתגורר בסוריה כל חייו והוא בחזקת נפקד יוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים – החלק הוא 1/4 מהעיזבון.