המעמד המשפטי של מזכר הבנות

קביעות פוזיטיביות לגבי עובדות בהליך האזרחי יכולות לשמש "השתק פלוגתא". זאת, להבדיל ממסקנות משפטיות ובודאי אשר לקביעת מעמד התובעת כ"עובדת" שהיא בסמכות בלעדית של בית הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה).

במזכר ההבנות, אשר כפי שנאמר לעיל, מהוה הסכם עבודה בין הצדדים, נקבע (סעיף 12): "התקשרותה של לילך עם דפני, תהא לתקופה מינימלית שתסתיים ביום 30.9.2016. עם סיום התקופה הראשונה הנ"ל, סיום ההיתקשרות יעשה בכפוף למתן הודעה מראש בת 60 יום לפחות". נתבע 2 אישר בעדותו בדיון שסוכם על תקופת העבודה המינימלית של התובעת, כיוון שהיה להם חשוב שהיא תתחייב לפרק זמן ממושך (ראו ע' 27 לפרוטוקול הדיון).

כפי שנאמר לעיל לא ניתן לאמץ קביעה משפטית של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת טענה של השתק פלוגתא.

...

בסופו של דבר בחודש מרס 2015 נחתם בין הצדדים הסכם ובמקביל הוקמה החברה.

מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי נותרו לה ימי חופשה שלא ניצלה, והיא מתבססת על נתונים לא נכונים שבתלוש השכר, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 319,091 ₪ בגין פיצוי על הפרת הסכם ותמורת הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד נתבעים 2,3,4 נדחית על כל רכיביה.

אין להקנות משמעות משפטית למזכר ההבנות משנת 2008 (נספח 2 לתצהירו של מר צ'אד נייט), עליו חתום המנוח בשם עמותת בית האהבה והשלום.

מכל מקום, מקרה זה הנו ייחודי, ולא נמצא מקרה נוסף אשר ניתן להקיש ממנו למקרה זה. עוד מפנים הנתבעים לכך שהתובעת העבירה בעבר מקרקעין שהיו בבעלותה לבעלותם של בעלי תפקידים בה, ביניהם מר פואד חדאד, המנוח ג'ורג' לאתי ז"ל. הנתבעים הינם בעלי מעמד עצמאי מכוח רשות שניתנה להם לעשות שימוש במקרקעין, אף ללא קשר למעמדם כיורשי המנוח.

...

משכך, דין תביעת הנתבעים להחזר השקעות להידחות.

סופו של דבר אני מורה לנתבעים לפנות את המקרקעין ולהשיבם לידי התובעת.

בהתחשב בכך שהנתבעים מתגוררים במקרקעין ובשים לב לפרק הזמן הנדרש למציאת מגורים חלופיים, אני קובעת כי מועד הפינוי יהיה 1.1.2020.

בחודש פברואר 2016, ולקראת נסיעתו של ראש הממשלה לגרמניה, העביר המל"ל נוסח של מיזכר הבנות (M.O.U) (להלן: מיזכר ההבנות) לרכישת צוללות חדשות.

) יעקב נגל שניכנס זמן קצר לפני כן לתפקידו כמ"מ ראש המל"ל. ברם, המזכר לא נערך על ידי המחלקה המשפטית של משרד הבטחון ולא על ידי המחלקה המשפטית של המל"ל, ונטען כי הועבר למל"ל ממשרד ראש הממשלה.

זאת, בראי ההלכה המושרשת באשר להקף ההתערבות המצומצם של בית משפט זה בנוגע להחלטות הנוגעות לחקירה והעמדה לדין; בייחוד בשאלות שעניינן דיות הראיות; ביתר שאת מקום שבו ההחלטה התקבלה על ידי הדרגים הבכירים ביותר של התביעה; ובמיוחד לנוכח הזהירות המיוחדת המתבקשת כמתחייב ממעמדו של ראש הממשלה (הגם שהדבר נעשה תוך יישום רף ראייתי זהה לרף שחל על כל אדם).

...

סוף דבר.

דינן של העתירות – לדחייה.

השיבוֹ ח"כ משה אונא, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, כי זוהי "פרוצדורה יוצאת דופן במקצת, שהמוסד השיפוטי יקים ועדת חקירה. אין זה לפי הנתונים שעליהם אנו מבססים את מוסדות השיפוט, כי הם יחליטו מה ראוי לחקירה ומה צריך לשמש כאן נושא לחקירה. אין זה דיון משפטי, כי על כך בוודאי הם יכולים להחליט. זהו דיון בוועדת חקירה, שבפירוש איננו דיון משפטי. בשלב זה של הדברים דיון שכזה איננו יכול להיות במסגרת של דיון משפטי. על כן לא נראה לי שאפשר ללכת בדרך זו" (ד"כ 30.12.1968, 910).

2.8.1 הפסיקה הכירה לעיתים בתוקפו של מסמך הנושא כותרת מיזכר הבנות כחוזה מחייב ולעיתים רק כשלב במו"מ בין הצדדים, בכל מקרה יש לבחון את כוונת הצדדים ואומד דעתם, במקרה דומה נידון תוקפו של מיזכר הבנות כחוזה מחייב, וכך באו לידי ביטוי הדברים: "מיסמך שהצדדים מכתירים בשם מיזכר הבנות, יכול להוות הסכם מחייב לכל דבר וענין, ומאידך יכול להוות תרשומת המשקפת שלב במשא ומתן (ר' ע"א 144/89 מדינת ישראל נגד פמר, פ"ד מו (1) 654 בע"מ, 659, ע"א 158/77 רבינאי נגד חב' מן שקד בע"מ (בפירוק) פ"ד ל"ג (2) 283, בע"מ 236, ג. שלו דיני חוזים (מהדורה שניה) בעמ' 95) משמעותו המשפטית של מיזכר ההבנות יקבע על פי כוונת הצדדים והשתקפותה של זו (ר' ע"א 3833/93 לוין נגד לוין פד"י מ"ח (2) 862, בעמ' 869, ד' פרידמן נ' כהן, חוזים (כרך א') 322, 326, ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) בעמ' 90).

ר' גם: בש"א (חיפה) 3884/98 ישעיהו איבי נגד סאפד דיבלופמנט תק מח 99 (2) 2849: בדונו בבקשה לביטולו של עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד על ביהמ"ש לבדוק אם יש בפי הנתבע טענה של ממש כנגד התביעה שהוגשה נגדו.

...

מששוכענתי בקיומה של עילת תביעה יש לבחון האם המשיבה עמדה בנטל הנידרש בתקנה 374 לתקסד"א לענין "ההכבדה". דומני, שלאור הנספחים, הראיות המהימנות לכאורה, והעדויות שהובאו בפני, שוכנעתי, כי המשיבה עמדה בנטל הנדרש ממנה להצביע על קיומו של חשש סביר שאי מתן צו העיקול יגרום להכבדה בביצוע פסק הדין.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי העברת המניות ע"י המבקש מס' 2 לאחיו אשר נעשתה בסמוך להגשת התביעות האחרות בין הצדדים, וללא כל הגיון כלכלי סביר, יש בה להצביע על הכבדה.

מן המקובץ, שוכנעתי הן בקיומה של עילת תביעה לפחות עד הסך של 109,000 ש"ח והן בקיומה של "הכבדה". לפיכך, מצאתי כי יש לצמצם את צו העיקול שניתן ביום 10.2.05 ולהעמידו על סך של 109,311 ש"ח. המזכירות תתקן את ההודעות למחזיקים בהתאם.

עם המעבר מאוניברסיטת תל אביב למכון, ניתן לדר' פרוסטיג, לפי בקשתו (מתוקף מעמדו אז כיו"ר ועד העובדים), אישור היועץ המשפטי של המכון (נושא תאריך 30.9.1999.

עוד הובהר לדר' פרוסטיג כי "...סכומי היתר בקופות בגין פצויי פיטורים שייכים למכון והוא רשאי לזקפם על חשבון תשלומים לעובד...". להשלמת התמונה, נציין כי ביום 21.2.2017 נחתם בין המכון לבין ועד היתאחדות הסגל האקדמי (אשר דר' פרוסטיג נימנה עליו), מיזכר הבנות ביחס להסדרת היחסים הקבוציים ביניהם בהסכם קבוצי, בכפוף לאישור הוועדה לתיכנון ותקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה והממונה על השכר במשרד האוצר.

...

מסקנה זו נתמכת גם בהחלטתו של דר' פרוסטיג לחזור בו מהתביעה כנגד מבטחים (במסגרת כתב התביעה המתוקן), אף שידע שהוא הוגדר שם כמורה.

לפיכך, אני מורה לנתבעת להגיש תצהיר של מנהל הכספים שבו יפרט במדויק האם עובדים קיבלו תשלום עבור ימי מחלה במהלך השנים 2015 ועד 2019.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור כך שקביעתו של בית הדין לפיה דר' פרוסטיג זכאי למענק 2.33% ולפדיון ימי מחלה – מבוטלת.